ברכת אברהם (יענר) עז

בח"מ ס' י"ב לחלוק על הרש"ל שכתב דמחילה במחשב' הוה מחילה וכתבו דלא אזלינן בתר מחשבה רק במקום דאיכא אומדנא דמוכת לכל עולם עד כאן דבריך: אבל דע ידידי כי יש לפקפק על דבריך יעוי' בט"ז שהביא בח"מ ס"ט מעשה באחד שאין לו ממון רק מה שלקחו ממנו ריבית ועדיין לא החזירהו ובא המלוה ליקח אותו ריבית מיד האיש מדר' נתן וכתב ז"ל: נ"ל דא"צ ליתן כיון שאין כאן תביעה מהלוה שיחזור אין כאן ממון כלל דהרי בעינן תביעה עכ"ל הט"ז ז"ל א"כ לענ"ד לפי מה שכתב רשב"א בקדושין דף נ' בד"ה ואסקינא וכו' וכו' וכתב שם עוד קשיא לי נידוק מתרומה דקי"ל דניטלה במחשבה כלומר שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלמא דברים ש לב ישנן דברים וליכא למימר נמי שאני התם דרחמנא רבי' מדכתיב ונחשב לכם תרומתכם דא"כ היכי אתי למיפשט מן יקריב אותו אלא דכל כי האי לא דייקו כלל לדברים שבלב דכי אמרי' דברים שבלב אינן דברי' היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו כהאי דזבין והי' בלבו תנאי שיעלה לירושלים וכאומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כולם אבל כל הדברים שבלבו אינו מבטלים מעשיו אלא מקיימים כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שהי' עובר או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלי' שום דגר הוו דברים עכ"ל הרשב"א: והנה צריך לדבריו מה זה שכתב המהרי"ט בח"מ ס' מ"ה דלהכי בטענו חטים והודה לו בשעורים פטור משעורים לפי שמחל דהוא מטעם אומדנא דמוכח לכל הוא דאל"ה הוה דברים שבלב הא דברים שבלב לא הוו דגרים הוא רק שאינו דברים לבטל מה שאמר בפיו א"כ מה שמחל לו שעורין אינן נגד דברים שבפיו כלל וכמו כן בשהתה כ"ה שנים דמחלה ולא תבעה ג"כ אינן כלל לבטל מה שאמר בפיו ולמה אתינן עלה מכח אומדנא דמוכח דווקא אבל נראה כד דייקת מדברי הרשב"א שמסיים שם וכתב אבל היכא שאין דברי לבו מבטלים שום דבר הוו דברים נראה דלאו דווקא שאין דברים שבלב דברים לבטל מה שאמר בפיו דווקא רק כל היכא שמבטלים שום דבר ג"כ לא הוו דברים א"כ להכי לא מהני מה שבלבו מחילה של שעורין הואיל דדברים שבלב אתיין לבטל החיוב של שעורין וכמו כן בשהתה כ"ה שנים מדלא תבעה שתימ' דמחלה חיובו לזאת אמרי דהוו דברים שבלב רק מ"מ הוו דברים מכח אומדנא דמוכח לכל הוא אבל היכא דאין מבטל שום דבר כ"ע מודים דהוו דברים: א"כ בריבית כל זמן שלא תבע הלוה מהמלוה שיחזיר הריבית אין כאן ממון כלל וכמ"ש רש"י שם דלהכי אין כאן ג"כ שום שעדר"נ דכל זמן שלא תבעו אילו חיוב כלל א"כ נראה לכאורה דמה שבלבו למחול אינו מבטל שום דבר כי כל זמן שלא תבעו אין כאן דבר כלל והיכא דדברי' שבלב אינן מבטלים שום דבר י"ל דמהני מחילה בלב וגם הקצה"ח והנתיבות מודים למהרש"ל בכעין זה דהוויין דברים וק"ל ועדיין יש לפקפק דמ"מ מבטלין דבר מיקרי שלא יהי' יוכל עוד לתבוע הריבית ואפשר דגם זה לא מיקרי מבטל דבר רק כמקיים דבר שכמו שהוא עתה בלי תביעה כן יקום ע"י מחילה שלו ועדיין צל"ע בזה אי מהני סילוק משיעבוד שעדיין לא נתחייב הנתבע יעוי' ב"ח ס' ר"ט בט"ז שם: והנה כעת ברעיוני דברי הגהת מיימוני ה' לולב דהנותן במתנה לחבירו אתרוג ע"מ להחזיר צריך לכפול תנאו ותמה הרמ"ך דאדרבא אם לא התנה משפטי התנאים כש"כ שהמתנה טובה ויוצא בה והתנאי בטל אפילו אם לא יחזור לו המתנה יעוי' בקצה"ח ס' רמ"א ויעוי' בב"י או"ח הלכות לולב ס' תרנ"ח יעוי"ש ולדעתי עני' צריך עיון בזה לפי דברי הרשב"א גיטין פ' מי שאחזו דף ע"ה ד"ה אתקין שמואל בגיטא וכו' דמקשה שם על כל תנאי שאינו כהלכתו למה יגרע מגלוי דעת בעלמא דמהני וכתב שם וז"ל דטפי עדיף גלוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא הסנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומא של התנאי ואינו רוצה בביטול המעשה אף על פי שמתבטל תנאו עכ"ל יעוי' ברשב"א קדושין דף כ' ולפענ"ד י"ל דהוה כאלו הי' לפנינו שני דבורים הסותרים כי מה שגלי דעתי' בדבורו על תנאי חשיב כדיבור אחד. והגילוי דעת שכתב הרשב"א הוא סותרו ולפ"ז היכא דהי' בדעתו של הנותן המתנה ע"מ להחזיר שרוצה בקיומו התנאי והי' בלבו שלא יתקיים המעשה בביטול התנאי ומסייע לדיבור אחד וודאי לענ"ד אין סברה לומר דרצונו זה הוה דברים שבלב ולא הוו דברים ז"א כי אימתי לא הוו דברים היכא דדברים שבלב באים לבטל מה שאמר בפיו דווקא והכא בהתנה בפיו ע"מ להחזיר ומסייע להדיבור האחד אין זה סותר רק דאנן אמרי' מכח הוכחה שלא התנה כהלכתו דהי' בדעתו שאינו חושש בקיומו של תנאו א"כ אם לא הי' כך בדעתו רק שבלבו הי' על קיומו של. תנאי ליכא כאן ממילא לעולם דבר שיהי' סותר דברים שבלבו כי ע"ז גופא אנו דנין אם יש איזה דבר שיהי' סותר מה שבלבו וגם ליכא למימר דהוה כאלו לא התנה כלל הואיל שהתנאי שהתנה בפיו אינו מורה שחושש בקיומו של התמאי הואיל דאיכא הוכחה להיפך א"כ אין לנו מההנאי' שום הכרע והוה התנאי כמאן