ברכת אברהם (יענר) עה

לכלל גדלות יעוי"ש אבל לי העני אין נוח לי עדיין תירץ זה כי מ"מ קשה הא צרכינן קרא באומר על בנו שהוא שוטה זה בני בכור הוא א"כ לית לי' מגו כי בשלמא בקטן י"ל כתרוצם דאית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' ע"י אחר ולומר קני ע"מ להקנות לכשיבא לכלל גדלות והיינו מטעם דאתי' שום פעם עכ"פ לכלל גדלות: אבל לא בשוטה וכעין שהעיר בקצה"ח ס' רמ"ג שם על גוף הזכי' אי מהני לשוטה דלא דמי לקטן מטעם הנ"ל יעוי"ש. ומזה מוכח לענ"ד דגם בשיטה זכין לו מ"ה אפילו היכא דלא אתי' לכלל דעת. אפילו היכא דלא שייר קני ע"מ להקנות ולפ"ז שפיר משני הגמרא אפי' באומר זה בני בכור בעודו בריא מ"מ לית ליה מגו דאי בעי מיתבא ליה במתנה כי י"ל דאשמעי' קרא באומר על בנו שוטה זה בני בכור וליכא למימר דיכול לזכות לו ע"י אחר דעל זה משני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס א"כ אין כאן דבר שנוכל לו עתה להקנותו. וא"ל הא מ"מ יכול לעשות שליח לזכות לשוטה בעת שיבאו הנכסים לרשותו ולר"מ אדמדשל"בל ז"א: כי הלא נודע שיטת התוס' פ' איזה נשך דף ע"א דכל דהנותן אינו מפקיר הדבר שנותן הו"ל ג"כ תמיד שלוחו של הנותן לזכות לחבירו יעוי"ש בתו' ובקצה"ח ס' קפ"ב ס"ק ב' א"כ מה מהני בנכסי' שיפלו לו כשהוא גוסס דיזכה בהם השוטה הא אין לו יד לזכות וגם ע"י אחר לא מהני אף דזכי' עדיף משליחות מ"מ כיון שצריך להיות ג"כ שלוחו של המזכה ובנכסים שאין לו בעת שיעשה השליח א"כ הוה כאלו לא מצי למיעבד השתא דלא מצי למשווי' שליח אף לאחר זמן וא"ש תירץ הגמרא הנ"ל ומיושב קו' הקצה"ח על הגט פשוט הנ"ל. וא"ל הא שם אזל הסוגי' אליבא דר"מ דא"מדש"לב"ל. א"כ נימא דגם למשווי' שליח על אחר זמן מהני דאז חף שאינו יכול לדבר מצי למיעבד. הוה אפילו בנפלו לו נכסים בשעה שהוא גוסס מצי למיעבד ע"י שישאלוהו ז"א: כפי שכתבנו למעלה הואיל דגם לר"מ צריך שיהי' בעת שבאו לעולם בר קנין ולא שיהי' הקנין כבר עבר א"כ בשליחות שיהי' אח"כ לכשיבאו הנכסים בעולם בשעה שהוא גוסס יהי' נעשה בעת ההוא שליח ע"י אמירה שמינה אותו שליח בעת שהי' בריא ז"א כי בעת ההוא כבר פסקה דבורו והוה כאלו הקנין כבר עבר וכמו שכתבנו למעלה: ויעוין בתשובתי בסי' ע' שהבאתי שם דברי תשובת אלש"ך שמוכיח באלמנה שתפסה ע"י שליח למזונותיה דמהני מהא דתשובת הרי"ף שהביא הר"ן פ"ק דגיטין וה"ה בפ' מה' מלוה דלא אמרו דתופס לב"ח קונה אלא היכא שהלוה גוסס שלא יהיה נעשה מטלטלי' אצל בניו וכתב האלשיך ז"ל וז"ל מעתה ק"ו הדברים מה כשהלוה גוסס דרוב גוססין למיתה דהוה כאלו כבר זכה היורש ולא משתעבדי לב"ח מטלטלים ומיפטרי מחוב אפ"ה לא חשו לפסידא דילי' ואמרו דקנה התופס לב"ח כ"ש הכא בתפסה למזונותיה ע"י שליח דיורש חייב מן הדין דנכסי היורשים משתעבדין למזונות דלית דין ולית דיינא דילמא דאלום כחי' דיורש משליח דתפס למזונות עכ"ל. אלמא דאין חילוק בין אם כבר יש להם להיורשים זכיה להיכא שעדיין אין התחלה לזכיה דאל"כ מה ראיה מהא דתשובת הרי"ף דמהני תפיסה מגוסס דלא מיקרי חב ליורשים הא י"ל דשאני התם דכל זמן שיש רשות בעלים על החפץ אין עדיין שום זכות להיורשים להכי לא מיקרי חב לאחריני: אבל באלמנה שתפסה למזונותיה ע"י שליח שכבר זכו היורשים מנ"ל דלא מיקרי חב לאחריני א"ו דהרב אלש"ך סובר דאין לחלק בכך ואמרי' דב"כ וב"כ חב להם מיקרי באם ברור שיבא הדבר לרשותם כמו בגוסס דרוב גוססין למיתה דהוה כאלו כבר בא לידם. חב לאחרים מיקרי א"כ בלא זה לא קשה קושיתנו הנ"ל אף בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס יש לו מגו דאי בעי מיתבא ליה במתנה אחר ושיהי' נעשה שליח בעת שיבאו הנכסים לרשותו ז"א. כי לפי תירוץ הגמרא דאיירי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס א"כ א"י להיות שליח לזכות ולחוב ליורשים דחב ליורשי' חב לאחרים מיקרי וכמ"ש הרב האלש"ך הנ"ל גם אין לומר דדמיא זה להא דסי' ק"ה בח"מ אם הלוה אמר לאדם זכה לפלוני אין אחד מבעלי חובות יכולים לגבות מאלו שכבר זכו בהם אחר אלמא היכא דבעל דבר בעצמו נותן להשליח לזכות מהני אפילו במקום שחב לאחריני דרשאי אדם לעשות בשלו מה שרוצה כי ז"א לכאורה מה שרציתי לומר טעמא דהרמב"ם בזה הוא. הואיל דאפילו אם לא יקבלנו אחר לזכות לחבירו יכולים הבעלים ליתן את שלהם בעצמם לאחרים ויכול השליח לומר מה אפסדיכם. הלא גם בלעדי הי' יכול לעשות זה א"כ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דאין בו כח ליתן במתנה וכמו שכתבו הרשב"ם והג"פ הנ"ל א"כ בלעדי השליח לא יכול ליתן בעצמו המתנה לכאורה שפיר הוה בשליחתו חב להיורשים ולא יכול להעשות שליח לזכות בעת שהוא גוסס אבל באמת המעיין בתשובתי שם נראה שהוכחתי דגם אם לא הי' באפשרי לעשות בעצמו הקנין ג"כ מהני אף שחב לאחרים מ"מ התורה נתנה רשות לאדם ליתן את חפציו למי שירצה