ברכת אברהם (יענר) עד

לאחר מכאן שיהיה הדבר ברשותו אכן יעוי' בס' המקנה לקדושין דף ס"ב ובישועות יעקב אה"ע ס' קי"ט בדף ג' ע"ב שם וזה לשונו. עוד נראה בעיני דבר חדש לפי מה שמבואר במרדכי דאף דאין אדם מקנה דשלבל"ע אבל במקנה לכשיבא בעולם מהני וטעם הדבר הואיל שדעתו שיחול הקנין בעת חלות הקנין מהני רק דבר שצריך קנין או משיכה בזה לא מהני כיון שכבר עבר הקנין בעת ביאתו לעולם ומעתה אני אומר דאף דבעושה שליח על אחר זמנו לא מהני באינו יכול לעשות כעת מ"מ בשליחות שנגמר בדיבור בעלמא וודאי מהראוי דיחול אף לאחר זמן והיינו שיתחיל הדבר בעת ביאתו לעולם וא"כ מה בכך דלא מצי עבד השתא למה לא יוכל לעשות שליח על לאחר זמן ושאני במינוי שליחות לקדושין הואיל שצריך שליחות מינוי בעדים בעת שנתמנה א"כ אם בעת האמירה להשליח אינו חל השליחות ואח"כ כשחל השליחות אין כאן עדים להכי לא מהני יעוי"ש שמאריך בטעמיו וכתב שנראה דבר זה ברור בעיניו מאד יעוי"ש א"כ לדעתו להנך דסוברים באומר לכשיבא לעולם מהני יכול ג"כ לעשות שליח על אחר זמן לכשיבא הדבר לעולם אפי' היכא דלא מצי עבד השתא משווי' שליח על אחר זמנו יעוי"ש א"כ בנידן דידן ג"כ הוא אף שנקרע השטר מ"מ הואיל שאמר לאחד מן העומדים שיהיה שליח להקנות על אחר זמן לכשיבא הדבר לרשותו מהני הקנאתו ע"כ יכול הלוקח לומר קים לי כהנך דמהני באומר לכשיקנה בעולם א"כ ממילא מצי משוי שליח לאחר זמן לכשיהיה ברשותו והקנאתו של השליח מהני שאקנה: אכן נלפענ"ד אין דברי הרב בעל ישועות יעקב מוכרחים כיון שכתב הרשב"א בנדרים פ"ד דף ל"ו דדין שליחות לאו מדין דניחא לי' או לא ניחא לי' אלא גזירת הכתוב הוא מה אתם לדעתיכם אף שלוחכם לדעתיכם ע"כ צריך למנותו לשליח בפירוש ולא מהני מה שניחא לי' יעוי"ש וגם עיין בקצה"ח ס' רמ"ג ס"ק ח' שם א"כ י"ל היכא דמינה אותו בדבורו בעת שלא חל השליחות אף שאמר לו על אחר זמן מ"מ י"ל דלא מהני הואיל דבעת חלות השליחות פסקה הדיבור והוה כמו שעבר הקנין בעת ביאתו לעולם וכקו' הר"ן בנדרים דף כ"ט ע"ב ד"ה מדעם דהוי וכו' שהקשה שם אמאי מהני הקדש לאחר למ"ד נימא פסקה הדיבור כמו גבי משוך פרה זו ולא תקנה לך עד לאחר יום דאמרינן פסקה המשיכה ותירץ הר"ן שם דשאני הקדש דאמירה לגבוה כמסירה מעכשיו דמי לא שייך במשוי שליח באמירה על לאחר זמן א"כ לא מהני שליחות אפי' למ"ד באומר לכשיהיה בעולם קנה מהני אבל היכא שכבר עבר הקנין כ"ע לא מהני א"כ בשליחות לא מהני אף כשיאמר על לאחר זמן וק"ל: ובזה נכונים ג"כ דברי הגט פשוט בס' קכ"א הובא ג"כ בקצה"ח ס' ר"נ סעיף קטן ח' שם הא דגוסס מתנתו מתנה ז"ל דהתוס' מפרשי פ' רשב"ם פ' יש נוחלין בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין בו כח ליתן וכונת דבריהם הוא דבגמרא הקשו יכיר למה לי אי לימא לתת לו פי שנים פשיטא דנאמן מגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה ואוקמי דקרא איצטרך בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ואינו יכול לדבר וכיון דאינו יכול לדבר ולומר אני נותן מתנה זו לפלוני אע"פ דע"י שאלה שישאלוהו אתה רוצה ליתן מתנה זו והרכין ראשו והוא שפה מדעתו הוה מתנה: מ"מ כיון דהוא לבדו אינו יכול לדבר אלא צריך שיאמרו לו אחרים והוא ירכין בראשו לית כאן מגו דאי בעי למיתבא לי' ולכן איצטרך יכיר דנאמן לומר זה בני בכורי לתת לו פי שנים בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס דלית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' כיון שאינו יכול ליתן לו עפ"י דבורו לבד אם לא ע"פ שאלת אחרים בכה"ג לא חשיב מגו. וכתב הקצה"ח על זה וז"ל אמנם כן דבריו ערבים וחביבים אבל אינו עולה פרושו כלל. דמפרושו נראה שהוא מפרש דאומר זה בני בכור כשהוא גוסס ומשו"ה לית לי' מגו דאי בעי מיתבא לי' כיון שאינו יכול לדבר וא"כ למה אמרו בנכסים שנפלו כשהוא גוסס הא הנכסים יכולים להיות אצלו מימים ימימה אלא כיון דהכרה על הבכור הוא כשהוא גוסס לית לי' מגו כיון דאין בידו למיתבא כ"א ע"י אחרי' שישאלוהו ומדנקט בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס משמע דהכרה על הבכור אמר בעודו ברי ופריך שם לר"מ דאמדשל"ב אית לי' מגו דאי בעי הוה מיתבא לי' ולזה משני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלאו בר אקנויי הוא ולדברי הג"פ גוסס נמי שפוי בדעתו אין אנו צריכים לדבורו ולא לדיבור אחרים שישאלוהו הואיל שנתן כבר וכו' עכ"ל הקצה"ח. והנה לכאורה צריך להבין מה מגו הוא דליתבא הא ירא שיהיה נקרע השטר ולא יהיה יכול הקנין לחול אח"כ אבל ז"א כי מ"מ יש לו מגו דיאמר דיקנה הבכור אח"כ במשיכה או בקנין חזקה ובאומר משוך אחר למ"ד יום או חזק וקני אחר זמן יכול למשוך או לחזוק אפי' שלא בפניו ושפיר מקשה הגמרא אכן כראה לפי מה שהקשה הבית כהונה הובא באו"ת ח"מ ס' סמ"ך לשיטת הפוסקים דאין זכיה לקטן רק מדרבנן אף דיש דעת אחרת מקנה אותו א"כ מאי מגו יש לו ותירצו או"ת והנתיבות דמ"מ יש לו מגו דהיה מקנה לאחר ולומר קני ע"מ להקנות בעת שיבא