ברכת אברהם (יענר) עב

למעשה ידיו ואכתי פש לי' גבי' ישראל ממוני' דקנו לי' לקנס ולולדות ולא הפקיעו ממנו חכמים עד אחר שיכתוב לו גט שחרור עכ"ל התוס' והקשת בשינוי קו' התו' גיטין מדברי תוס' קדושין דף ו' ע"ב ד"ה כשתברח ז"ל כלומר מן הנכרי אבל אינו רוצה לומר כשתברח ממני ומעכשיו אין לי עסק בך א"כ יהי' מיד בן חורין ויתחייב במצות ולא יוכל לקיימו בבית הנכרי נמצא שרע לו מה שכתב עליו אונו עכ"ל תוס' קדושין ולמה לא הקשו תוס' בגיטין ג"כ כמו שהקשו בתוס' קדושין הנ"ל זהו תורף דבריך תאמין לי כי כבר הרגשתי בקושי זו ואינני זוכר אם כתובה הערה זו באיזה מקום וטרדותי אינם מניחים אותי לעיין במפורשים רק עיינתי בס' המקנה בקדושין בדברי תוס' שם וזה לשונו בדברי תוס' נמצא שרע לו דבריהם אינם מובנים דמה בכך אם רע הוא לו. ונראה מדבריהם דס"ל דמיירי שכתב כן בשטר ע"י אחרים והיינו שכתב שרע לו כדאמרי' לקמן דף כ"ג ע"א דטעמא דמהני שט' על ידי אחרים משום דזכות היא לעבד וכיון שרע הוא לו הרי חוב לו ותו דלפי מאי דאמרי' לקמן שם הא דמשתחרר העבד בשטר על ידי עצמו אף דידו כיד רבו משום דאמרי' גיטו וידו באין כאחד וזהו כשמשתחרר מיד מעכשיו אבל כשכתב בשטר שישתחרר בו לאחר זמן נמצא בשעת נתינה ידו כיד רבו ולא קרינן בי' ונתן ולאחר זמן הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני בגט אשה וה"ה כעבד ועכר"ח צ"ל דס"ל לתו' דמיירי הכא ע"י אחרים וכו' והקשה שוב דהא יכול לאיירי במעכשיו וכמו שכתבו תוס' שם א"כ אינו מוכרח שמשחרר לי' ע"י אחרים דווקא דיכול לאיירי אפי' על עצמו ולא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע הואיל שמשחרר לי' למפרע ונלע"ד שכונת התו' בקדושין דאין הפי' כשתברח ממני מעכשיו שכתבו תוס' דכוונתם דמעכשיו עוד קודם מכירתו לנכרי יהי' משוחרר ז"א דא"כ הוה לתוס' להקשות כמו שהקשו בגיטין דף מ"ג אי לאלתר חייל השחרור היכא מזבין לי' ומסר לי' לנכרי להשתעבד בו רק כוונת התוס' בקדושין בלשונם שכתבו אינו רוצה לומר כשתברח ממני רצונם לומר תיכף כשתפרש ממני ע"י מכירה תהי' משוחרר וכמ"ש הריטב"א ז"ל תברח לאו דווקא אלא פירש כשתפרש ממני ומה שכתבו מעכשיו לאו פרושו לאלתר קודם המכירה רק לאלתר משעה שתפרש ממני ולא אח"כ כשתברח מן הנכרי ע"ז כתבו א"כ יהי' מיד בן חורין כלומר מיד אחר חלות המכר יהי' ב"ח ויתחייב תיכף במצות ולא יוכל לקיימו בבית הנכרי נמצא שרע הוא לו מה שכתב לו אונו וכוונתם דאם נימא דמשוחרר הוא תיכף משעת חלות המכירה א"כ צריך עכר"ח לומר דמשחרר אותו ע"י אחרים דעל ידי עצמו לית לי' יד מחמת שקנוי לנכרי למעשה ידיו וגם גופו קנוי לאדון הראשון וגיטו וידו באים כאחד לא שייך דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע וכמ"ש המקנה הנ"ל אבל אין פירושם כלל דמעכשיו איירי עוד קודם מכירתו ז"א דא"כ איך מזבין לי' וכקו' תוס' בגיטין ואין להקשות אי פירושו הוא דמעכשיו לאלתר לאחר מכירה ולא מקודם הא איסורא לא מצי מקני' לי' וכדאמימר המפקיר עבדו אין לו תקנה וממוני' לית לי' כיון דקנוי לנכרי למעשה ידיו ז"א הא כבר תירצו תוס' בגיטין מ"ג דלא דמי למפקיר כיון דאכתי פש ממוני' לגבי ישראל לקנס ולולדות. וכמו שתירצו שם אבל במס' גיטין בדף מ"ג לפי סברת התוספ' בקושיתם דדמי למפקיר א"כ ליכא לפרושי דאיירי מעכשיו שלאלתר אחר המכירה יהי' משוחרר ז"א דלפי הו"א של התו' בכהאי גוונא אין לו תקנה הואיל דנכרי קנה לי' למעשה ידיו ועכר"ח אם תאמר דאיירי מעכשיו יהי' פרושו מעכשיו קודם המכירה לכן שפיר הקשה תוס' אי לאלתר חייל השחרור היכי מזבין לי' ומסר לי' להנכרי להשתעבד ולא קשה שוב מה שהקשינו דהו"ל לתוס' להקשות א"כ יהי' מיד בן חורין ויתחייב במצות ולא יוכל לקיימם בבית הנכרי נמצא שרע הוא לו ואין זה זכות רק חוב ואיך משתחרר ע"י אחרים ז"א לפי הס"ד של התו' דאיירי מעכשיו תיכף בשעת נתינה יהי' משוחרר לכשתפרש ממני יכול באמת לאיירי במשתחרר ע"י עצמו ולא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע אח"כ ז"א דהא משוחרר למפרע משעת נתינה ועל זה תירצו תוס' דמשחרר לי' לכשיברח מן הנכרי ולא דמי למפקיר וא"ש: ואכתוב לך יקירי מה שאתמה כעת לכאורה על דברי הרב ב"י ביו"ד בטור שם ס' רס"ז זה לשונו צריך שיכתוב גט שחרור לשמו כמו גט אשה וכתב הרמב"ם שצריך ג"כ שיהי' כתוב בתלוש ושיחתמו עדיו וכו' וכתב ב"י ז"ל לא ידעתי למה כתב רבינו שצריך שיכתוב לשמו בסתם ושצריך שיכתוב בתלוש כמ"ש הרמב"ם דמשמע שלא ידע רבינו דאיתא בגמרא דלשמה ותלוש סמוכין הם בגמרא איך אפשר שראה אחד מהם ונעלם ממנו חבירו עכ"ל הב"י. ובאמת לכאורה הוא תמי' דגמרא מפורשת היא דמקשה והא איכא מחובר יעוי"ש ונלע"ד כי הא דקתני במתניתין אין כותבין במחובר כתב הרשב"א אף דיהב לה קרקע ג"כ פסול הטעם ראשון דלא איקרי ספר דמה ספר בתלוש והטעם שני דכתיב ונתן בידה דבר הניתן מיד ליד ויעוי' בתורת גיטין ס' קי"ט שכתב להכי בכתבו במחובר ותלשו פסול מטעם מחוסר קציצה