ברכת אברהם (יענר) עא

חלוקה וכבר חלקו שפיר י"ל דלאחר חלוקה שרי דיש לכל אחד שיורא בחלק מתנה שלו שלא יהיה יכול לאוסרו על השני לכשיחלקו והוה כשל חבירו לענין זה ואז כשיחלקו אמרי' אף דנתחלפו החלקי' הואין דאין ברירה ולא אמרי' הוברר הדבר דזהו חלקו מ"מ אין אותו החלק שנתחלף נאסר על השני שהגיע לידו חלקו של חבירו מפני ששיורא איכא שלא יהיה שלו על ענין זה בעת שיחלקו א"כ אם אינו שלו לא יכול לחול איסור על אותו שהגיע חלקו של חבירו לידו ושפיר י"ל דזה משתמש בחלקו בהיתר וזה משתמש בחלקו בהיתר וכל זה הוה אתי שפיר אי מכח שיור קאתינן עלי' אבל אי נימא דתנאי גמור הוא שלא יהי' יכול אחד מהם לאסור על חבירו בענין שתהי' נאסרת עליו לאחר חלוקה כמו כן הוה לן למימר בחצר שאין בה דין חלוקה דהוה תנאי גמור שלא יהי' יכול א' מהם לאסור על חבירו א"כ ממילא אין שום אחד מהם יכול לאסור על חבירו דאם יאסור בטל השותפות מפני התנאי ואם אין לו בהשותפות לא מהני איסורו ושוב אמרי' דאם לא מהני אסור והמתנה של כ"א וא' קיימת וכמו קו' התוס' פ' המגרש בתנאי ע"מ שלא תנשאי לפלוני אמאי אם נישאת לאותו פלוני בטל הגט הא אין הנשואין חלין כלל שהרי אסורה משום א"א: והנה הר"ן כתב שם בשם הרמב"ן כיון דדרך נשואין נישאת לו אע"פ שאין הקדושין תופסין נתבטל הגט יעוי"ש אבל אי הוה מתנה דלא יהיו הנשואין מועילים מודה הרמב"ן דהגט קיים הואיל דלא נתבטל התנאי א"כ אם נימא דע"מ כן נשתתפו שלא יהי' שום א' מהם יכול לאסור על חבירו בדבר שאין בו דין חלוקה הוא תנאי ממש ולא שיורא א"כ אין האיסור חל על חבירו שהרי אין לו חלק לאסור מפני שהשותפות בטילה ואמרי' אם יהיה מועיל אסורו שייך חלק שלו לחבירו כיון דעמ"כ נשתתפו וכמו כן חבירו אינו יכול לאסור חלקו מפני שאם נימא שיהי' מהני אסורו לית ליה מידי כי חלקו שייך להשני ואם מועיל נדרם ממילא השותפות מתקיימת. ושפיר אמרי' מש"ה דכ"א מותר לכנוס לתוך שלו: והנה לשיטת רבינו שמואל הובא בר"ן סוכה מ"א וברמב"ן ב"ב קל"ז שגורס ע"מ שתחזירהו ולא שתחזירהו לי דאם אמר לי צריך מידי דחזי' ליה ולא יכול להקדישה וכל מתנה שא"י להקדישה אינה מתנה ודלא כתוס' שמחלקים דווקא כעין מתנת ב"ח לא מהני אבל היכא דנותן באמת לשאר דברי' שמי' מתנה והר"ש לא סובר כן יעוי' בשערי המלך סוף ה' לולב ויעוי' בתשובתי ס' מ"ט שכתבתי דגם הר"ש מודה היכא דהות מתנה בתנאי דהוה מתנה לחלוטין לכל דבר רק מתנה בתנאי שיהי' לו שיור לאיזה דבר גם הוא מודה דמהני רק היכא דאינו תנאי רק שיורא בעלמא בזה סובר הר"ש דלאו מתנה הוא כל היכא דשייר במתנה יעוי"ש א"כ לשיטת הר"ש לעולם לא מהני שום שיור במתנה רק היכא דהשיור הוא בדרך תנאי אז אמרי' דמתנה בכולה הוא ותנאי מילתא אחריתא היא ותנאי שבממון קיים, א"כ אם צרכינן שוב לבא לתנאי אז שוב י"ל דמחילת התנאי מהני לעולם ולשיטת הרא"ה שוב אמרינן כיון דפסקה פסקה הואיל דאין תנאי שוב קשור בו היכא דנתבטל התנאי. ואי קשי' למה לא תרצינן בחצר שאין בו ד"ח להכי סובר ראב"י דמותרי' לכנוס בשותפים שנדרו דעמ"כ נשתתפו שלא יהי' יכול כ"א וא' מהם לאסור על חבירו אפשר יש לומר דהר"ש סובר ג"כ כשיטת הר"ן במגרש על קו' התוספות בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני דאם נישאת לאותו פלוני דבטל הגט ואמאי הא אין הנשואין חלין וכתב הר"ן שם וז"ל לי נראה כיון ראי אפשר לבטל הגט אא"כ חלין הנשואין אלא דתנאה הוה שאם תינשא לפלוני יבטל הגט למפרע וגם מכאן ולהבא ולא יחול הגט אלא בשע' נשואין לאותו פלוני ולא דמי להא דהיו' אי את אשתי ומחר את אשתי כיון דפסקה פסקה דהתם היום פסקה לגמרי אבל בזה דלא פסקה לגמרי אלא בכדי שיחול הנשואין של אותו פלוני יעוי"ש א"כ כמו התם גם כשנישאת לאותו פלוני לא לגמרי נתבטל הגט אלא דמהני שיחולו הנשואין ואח"כ ממילא שוב בטל גיטא כן נמי י"ל, אף שעמ"כ נשתתפו שלא יהי' יאסור אחד חלקו על חבירו י"ל שפיר בי' דכשאסר לא נתבטל השותפות ויש לו עדיין חלק בחצר לענין שיחול האיסור אבל אין להשותפות חלות אלא בשעת איסור ואם יאסור תתבטל באמת השותפת למפרע וגם מכאן ולהבא כמו התם בגט ולהכי לא מצינן לתרוצי דעמ"כ נשתתפו ז"א דא"כ תתבטל השותפות וזה אין רצון שום אחד מהם ע"כ צרכינן שוב לתרוצו של הר"ן הנ"ל מטעם דעדיפא ברירה זו משאר ברירות ועדיין צל"ע בזה: ועל מה שהרגשת בדברי תוס' בגיטין דף מ"ג ע"ב בד"ה אבל אם כתב לו אונו זהו שחרורו מאי אונו אמר ר"ש דכתב לי' הכי לכתשברח ממנו אין לי עסק בך וכתבו תוס' שם ז"ל וא"ת הא דאמר אמימר המפקיר עבדו אין לו תקנה דאיסורא דאיכא גבי' לא מצי מקני' לי' וכאן משמע דיש לו תקנה בשטר ועל כרחך לא משחרר לי' עד שיברח דאי לאלתר חייל השחרור היכי מזבין לי' ומסר לי' לנכרי להשתעבד בו וי"ל דלא דמי למפקיר דנכרי לא קני' לי' אלא