ברכת אברהם (יענר) סט

מהמוכר אחת מקרקעותיו בתשרי והוא הלוה במרחשבון וגם למדנו מדברי הרשב"א הנ"ל אם הי' הלואה מגרע המכר ואז היינו צריכי' לקיומו של דבר רק לדמעיקר' אז הרשב"א מודה לצריכים אנו לדין ברירה אף שבעת המכר לא הי' ההלואה הזאת רק אח"כ א"כ הי' בעת המכר מקום שיחול הקנין אח"כ בעת שיברר לו. כי בעת ההוא עדיין לא הי' שום דבר שיגרע המכר של אח"כ מ"מ אמרי' הואיל דב"כ וב"כ אירע דבר שיגרע אח"כ המכר וצריכין אנו לדמעיקרא כגון אם הי' ההלוא' מגרע המכר אז תלי' שוב אי יש ברירה או אין ברירה א"כ לפ"ז צריך להבין דברי הר"ן מה שהעלה בנדרי' ריש פ' השותפין דיותר יש לנו לומר שיהי' לכל א' קנין בכולו משנימא שיש לו רק מקצת ועל חלקו של אידך רק שיעבוד לבד ע"כ כתב דע"מ כן נשתתפו שיהי' קנוי' כלו לכל אחד לתשמישו למפרע לאותו זמן שישתמש בו אח"כ ומאריך בסברתו שברירה זו עדיפא משאר ברירות יעוי"ש. והנה לכאורה לדברי הרשב"א נוכל לומר דלהכי עדיפא הך ברירה לשאר דיני ברירה בשותפים שנשתתפו הואיל בשעה שמשתמש בו אותו שעה הוא מבוררת א"כ היכא דיכול לחול הקנין אח"כ בשעה שיהי' מבורר היכא דלא נקרע השטר קנין שלהם וכדומה א"כ אין אנו צריכי' לקיומו של דבר לדמעיקרא אז לדברי הרשב"א קונה כל א' כלו גם כן למפרע הואיל שאין אנו צריכי' לקדמותו של דבר ע"כ אף שהשעות שישתמשו בהן אינן מבוררת בשעת קנין מכל מקום עדיפא זאת משאר ברירות שיש לומר בתן דלהכי קי"ל דבהאי גוונא יש ברירה הואיל דיש מקום שיחול הקנין גם אח"כ בשעה שיהי' מבורר לתשמישו ואפי' לפי דעת הסוברי' שאין זכי' באיסור הנאה וכמו בשור הנסקל אחר שנגמר דינו אינו במכירה הואיל שאסור בהנאה כן וודאי כל אסורי הנאה אינם במכירה א"כ בשותפי' שנדרו הנאה זה מזה א"כ איסור הנאה מגרע כח הקנין שלא יוכל לחול אח"כ בשעת התשמיש הואיל שכבר נאסר ועל כרחו צריכין שוב אנו לקיומו של דבר לדמעיקרא כדי שלא יהיה חל הנדר א"כ אנו צריכין לבא לדין ברירה או אין ברירה ומוכרח הר"ן לומר דעדיפ' ברירה זו משאר ברירות מטעמו שכתב שם אבל ז"א כי מודים היכא דאין הדבר נאסר כ"א אחר שבא לרשות הזוכה דיש זכיה כמו ככרי עליך במתנה בנדרי' ל"ד דמוכח משם אף דאסור המקבל מ"מ במתנה הוא יעוי' בבית אפרי' א"ח ס' מ"א ומכש"כ לפי דעת הרמב"ם בקנה חמץ בפסח שסובר שחל הקנין דסביר' ליה דיש קנין בא"ה וכמ"ש שמוכיח הנו"ב קמא בשו"ת א"ח שם דרמב"ם סביר' ליה כן וכתב שצריכין אנו לקבל דברי הרמב"ם באימה יעוי"ש. גם יעוי' בתוס' חולין קמ"א דבקרבנות לא שייך הנאה דמצוה לאו להנות ניתנה הרי מבואר דסוברי' דבאסורי הנאה חל עליהם שם הקדש אף שאסורי' בהנאה וצריך לומר לשיטתם שאני בשור הנסקל כיון שכבר נידן למות אז אמרי' דאין לו בעלים וכמו כן בעיר הנדחת הואיל דקיימא לשריפ' מספקי להו לתוס' דלא יחול הקדש אבל באיסור הנאה דעלמא אין האיסור מגרע המכר לשיטות הללו ושפיר י"ל דאין אנו צריכי' לדין ברירה הואיל שיכול הקנין לחול אח"כ אז שוב ממילא י"ל דחל הקנין למפרע הואיל שיכול לחול אח"כ ומשום זה אין השותף יוכל לאסור חלקו על חבירו הואיל דחל קנינו של כל אחד ואחד למפרע היכא שיכול לחול הקנין אח"כ וכמ"ש הרשב"א הנ"ל ואפשר דגם הר"ן בנדרים סובר כן רק שרוצה לתרץ אפי' בגוונא שלא יוכל לחול הקנין אח"כ אז לסברת הרשב"א הנ"ל היכא דאין מקום לחול הקנין אח"כ אז אמרי' דאין ברירה ויכול השותף לאסור חלקו על חבירו ע"כ כתב הר"ן דעדיפא הך ברירה מטעמים שכתב שם וכמו כן בכל מקום שאין נ"מ לענין איסור יש לנו לומר דע"מ כן נשתתפו שיקנה כל א' כלו לתשמישו אבל לדעת הרא"ה דאמרי' כיון דפסקה פסקה גם בדיני ממונות א"כ לעולם אנו צריכי' לקיומו של דבר לקנין דמעיקרא דאין לומר הואיל שיכול לחול הקנין אח"כ בשעה שישתמש ז"א כיון בשעה שהשתמש בו הראשון קנה הוא מעיקרא ושוב י"ל כיון דפסקה פסקה ואיך יקנה שוב השני לתשמישו אח"כ כלו הא כבר קנה ראשון ואיך יכול לחול אח"כ קנין של השני א"כ שוב אתה צריך לומר דכבר קנה גם הוא מעיקרא חלקו של הראשון לתשמישו בעת ההיא בעצמה שקנה הראשון קנה גם הוא א"כ שוב אנו צריכי' לדין ברירה אם לא שנאמר ג"כ כתרוצו של בני אהרן על נכסי לך ואחריך לפלוני הואיל שהתנאי קשור בו ל"א כלל פסקה פסקה הואיל שלא נתנו לו אפי' ליום א' כ"א בתנאי שקשור בו ולפי מה שכתבנו לעיל על נידן דידן באם נמחל לו התנאי אז שוב אמרי' כיון דפסקה פסקה א"כ יהי' לנו דין חדש לכאורה היכא דשני שותפי' נשתתפו ע"מ שיקנה כ"א כלו לתשמישו בעת שישתמש אז לפי דברינו דמהני הקנין הואיל שיכול הקנין לחול אח"כ בשעת תשמישו חל ממילא למפרע א"כ היכא שמחל א' לחבירו את התנאי אז ממילא אין הוא קונה כולו לתשמישו כי אימת יכול לחול קנינו אי אחר קנינו של ראשון אז שוב י"ל הואיל שכבר קנה הראשון כלו ע"כ שייך