ברכת אברהם (יענר) סז

הרמב"ם בס' המצות הנ"ל א"כ למה לי שוב קרא דאותו וכו' דאי אתה משליך הא מסברא אסור ז"א דלשיטת הרמב"ם א"ש דאותו אתי ללמד דאי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה כי חולין שנשחטו בעזרה הוא דאורייתא וכקו' הלח"מ הנ"ל דברי ידידיך ואוהבך אברהם נ"ה יענר: סי' יט תשובה לכבוד ידידי ראיתי דעתך נוטה בפשוט באם אחד נתן לחבירו מתנה לזמן ידוע גם אמר ע"מ להחזיר לו בזמן ההוא ובתוך הזמן מחל לו הנותן התנאי שלא יהי' תנאי קשור בהמתנה ההיא והמקבל קידש באותה מתנה נערה להיות לו לאשה ופשוט אצלך שהיא מקודשת בוודאי ידידי אם אמנם דכ"ע מודים בתנאי של ממון מהני ביטול או מחילה שיהי' המתנה מתקיימת למפרע דהוה לי' כאלו אומר התקבלתי יעוי' בב"ש באה"ע ס' ל"ח ובר"ן פ' המדיר ויעוי' בנתיבות המשפט בס' רמ"א בח"מ שם א"כ גם בנ"ד אם המתנה מתקיימת למפרע קדושיו הוה קדושין אבל עדיין אנו צריכין למודעי זמן הקדושין אם קידשה קודם כלות הזמן הקצוב להחזיר החפץ או אם קידשה אחר כלות זמן הקצוב להחזרת המתנה כי לפי דעת הקצה"ח שגם מתנה ע"מ להחזיר א"צ להחזיר לו בקנין שיש קנין הגוף לשעה ובכלות השעה הדר החפץ למארי' בלי שום קנין והתנאי הוא רק באם מכר או נתן בתוך הזמן לא מהני הואיל דהתנה ע"מ להחזיר אבל אם לא הי' מתנה אז אם מכר בתוך הזמן המכירה לא בטילה הואיל שקנה החפץ בקנין הגוף לשעה יעוי' בקצה"ח ובאבני מלואים ח"ר בס' כ"ח א"כ לפי דברי הקצה"ח אם לא קידשה כלל בתוך הזמן שיש לו בחפץ קנין הגוף אז אף שמחל התנאי י"ל דמ"מ לא הוה רק כמתנה לזמן בלי תנאי א"כ בכלות הזמן הדרא המתנה למארי' ובמה תתקדש אכן אם הי' הקדושין בתוך הזמן שיש לו קנין הגוף לשעה אם מכר או קידש בתוך הזמן הוה המכר או הקדושין קיימים זאת צריכין אנו למידע כי באם קידשה אח"כ לדעת הקצה"ח שמביא סברתו בשם הרא"מ בתשובת הרא"ש לא הוה קדושין קדושין אבל באמת כבר פליג ע"ז הרב הנתיבות שם בח"מ שם ס' רמ"א דכל מתנה ע"מ להחזיר הקנאה גמורה היא וממון שלו הוא וכשמחזיר' לו צריך שוב הקנאה גמורה יעוי"ש גם יש לעורר לפי דברי הר"ן בחדושיו לגיטין דף פ"ד שהביא בשם הרא"ה וזה לשונו באם נותן לחבירו גוף ופירות ליום אחד אז אמרי' כיון דפסקה פסקה וכתב בס' בני אהרן הספרדי למהר"א לפפא בלשונות הטור בס' רמ"א דף קכ"ח וז"ל אף דמתנה ע"מ להחזיר הקנה לו ג"כ גוף ופירות כל אותו זמן הנ"ל דלא אמרי' בי' כיון דפסקה פסקה משום שלא נתנו אפי' ליום א' שהתנאי קשור בו אבל התם אין מטיל תנאי בהקנאתו יעוי"ש ויעוי' באבני מלואים אה"ע ח"ר ס' כ"ח ס"ק נ"ג שכתב דהר"ן וודאי לא סבירי לי' כהרא"ה כיון שכתב בנדרי' דף כ"ט דווקא בהקדש לזמן אמרי' דקדוש' לא פקעה בכדי אבל דיני ממונות ודאי זכי' דממוני' פקעה בכדי והביא ראי' מהא דנכסי לך ואחריך לפלוני דאין לשני אלא מה ששייר ראשון אבל מה ששייר ראשון וודאי אית לי' יעוי"ש אבל לפי דברי בני אהרן אין ראי' מהא דנכסי לך ואחריך לפלוני כי גם שם הוה כאלו תנאי קשור בו שאינו נותנו לראשון אפי' ליום א' רק בתנאי שאחריו יהי' לפלוני א"כ לא שייך כיון דפסקה פסקה א"כ לפ"ז גם בנ"ד היכא דנמחל התנאי כמו המעשה הנ"ל הנה לשיטת הרא"ה י"ל דמתנה מוחלטת היא אפי' לדעת הקצה"ח מטעמא דרא"ה כיון דפסק' פסקה הואיל שהי' לו קנין הגוף לשעה באין תנאי קשור בו הואיל שמחל לו התנאי ויעוי' בר"ן בנדרי' ריש השותפים דמפרש טעמא בשותפי' שנדרו הנאה זה מזה בחצר שאין בו דין חלוקה דמותרים לכנוס דאמרי' דכל א' בשעה שמשתמש בו החצר כלו הוא שלו כהאי דנכסי לך ואחריך לפלוני יעוי"ש נלע"ד דבשותפי' אין אנו צריכין לומר לדברי הרא"ה דלהכי לא אמרי' גם בשותפי' כיון דפסקה פסקה הואיל דתנאי קשור בו כמו בנכסי לך ואחריך לפלוני שכתבנו דמטעם תנאי קשור אתינן עלי' ז"א כי בשותפי' שאני דהר"ן לא כתב שם רק דקונה כל אחד כלו לתשמיש והיינו שקונה הגוף לפירות בשעה שמשתמש בו אבל גוף חלק השדה של כאו"א נשאר להם א"כ לא שייך בי' כלל כיון דפסקה פסק' הואיל שנשאר לכל א' גוף חלק שדהו כמקדם רק חבירו קונה השרה שלו לתשמישו אבל לא הגוף ובהיות כן תמהני על אחרונים הרב בעל המחבר ס' פתח הבית בדיני ברירה בס' וי"ו שכתב שם בשם בנו ז"ל וז"ל לכן נראה לי להמעיין בר"ן ר"פ השותפין דשותפי' שנדרו הנאה זה מזה אף דקונם מפקיע מידי שיעבוד אמרי' יש ברירה ובשעה שמשתמש בחצר הוה קנין הגוף והוה כמו אחריך יעוי"ש וכמו כן י"ל בחצי עבד וחצי ב"ח ביום שעובד לעצמו הוברר דהרי הוא בן חורין גמור דהוה כמו שותפין ואין החלקים מעורבבין נמצא למשנה ראשונה דאין כופין לשחרר שפיר יקריב העבד קרבן חגיגה דהוה כאין לאדון כלל אפי' במקצת ומיושב דעת הרמב"ם וכדעת הד"א בנו דאדרבא למשנה