ברכת אברהם (יענר) סו

לא באכילה ולא בזולתו והוא אמרו כל מקום שנאמר לא תאכלו א' איסור אכילה וא' א"ה משמש עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה: ולפי זה השרש אין ראוי למנות איסור אכילה והנאה ב' מצות עכ"ל: א"כ אם נימא דהא דר' אבוהו מסברא חצונה אמר דלא תאכל אחד איסור אכילה וא' א"ה משמע ולאו דווקא מהא דפרט בנבילה יליף. א"כ שפיר שוב לומר דאותו אתה משליך לכלב. וא"א משליך לכלב לחולין שנשחטה בעזרה אתי דאסור בהנאה ובזה ג"כ יש לישב קו' התוס' שם ד"ה בשלמא לר"מ שהקשו שם מנ"ל לר"מ דכל אסורי' אסורי' בהנאה הא הא דפרט בנבילה איצטרך להקדים נתינה דגר יעוי"ש ולפי הנ"ל א"ש אף דאיצטרך להקדים מ"מ ידעינן דלא תאכל א' איסור אכילה וא' א"ה מסברה חצונה ילפינן דאסור בהנאה הואיל דאכילה היא רק מין ממיני הנאה וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ע"כ כמו שאכילה אסור כן נמי הנאה אסור אבל סברה זו י"ל רק לר"מ דלאו לדברים ככתבן אתי אבל לרבי יהודה דאמר דלדברים ככתבן אתי ולהקדים נתינה דגר למכירה דגמרי לא צריך קרא וכפי מה שפי' התוס' שם אליבא דר"מ דאי לא הוה כתיב קרא כל עיקר הוה ידעינן מסברא לאקדומי כן נמי י"ל כן אליבא דרבי יהודה ולהכי וודאי דברים ככתבן אתי א"כ וודאי אליבא דר' יהודה אי אפשר לומר דסובר ג"כ דא' איסור אכילה וא' איסור הנאה הוא מכם סברא חצונה אסור ז"א דא"כ מנ"ל לרבי יהודה דלדברי' ככתבן אסי דילמא להקדים נתינה דגר למכיר' דנכרי אתי וא"ל למ"ל קרא כלל הא אי לא הוה כתב קרא כל עיקר אז שוב הוה ידעינן מסברא לאקדומי וכמ"ש התו' שם ז"א כי לפי מה שכתבנו לעיל אם ילפינן דכל איסורין שבתורה אסורין בהכאה מהא שאמרה תורה אחד איסו' אכילה ואחד א"ה מלא תאכל ילפינן וודאי דכל הנאות אסורים ולאו דווקא הנאה במידי דאכילה רק כל הנאות אסור וכלישנא דרבי אבוהו א' איסו' אכילה וא' א"ה א"כ לפ"ז אי הוה כל אסורי' שבתורה אסורי' בהכאה מסברא חצונה אז אי לא הוה כתיב קרא כל עיקר הו"א דגם נבילה אסור ליתנה לגר או למכור לנכרי הואיל דלא תאכל אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע מסבר' חצונה ע"כ צריך קרא לגר אשר בשעריך תתננה או מכור לנכרי להערות דמות' בהנאה ואחרי אשר צריכין קראי שוב איצטרך או להקדים ושפיר קשה להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי מנא לן א"ו דרבי יהודה סובר דלאו מסברה חצונה ילפינן מלא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה א"כ אי לא הוה כתב קרא כל עיקר וודאי הוה ידעינן תרתי דמכירה ונתינה מותר ואי לא הוה כתוב קרא שוב הוה ידעינן מסברא לאקדומי א"כ שפיר מקשה הגמרא לרבי יהודה דאמר לדברי' ככתבן אתי הא כל אסורי' שבתורה מנ"ל דאסורי' בהנאה ואין להקשות מה תירץ הגמרא לרבי יהודה דמאותו נפקא דאי אתה משליך לכלב שאר אסורי' אלמא דשאר אסורי' אסורים בהנאה א"כ תקשי מנ"ל שוב דלדברי' ככתבן הוא דאתי דילמא להקדים אתי ולא קשה כלל למה לי' קרא לגר אשר בשעריך תתננה או מכור ז"א דאי לאו קרא הו"א דאסור ליתן לגר ולמכור לנכרי מקרא דאותו אתה משליך לכלבים ואי אתה משליך לכלב שאר אסורים אבל לפי הנ"ל א"ש אם מסברא חצונה כל אסורי' מותרי' בהנאה אליבא דרבי יהודה כמו שכתבנו לעיל ממילא א"צ קרא לגר תתננה ומכור לנכרי דבל"ז הוה ידעינן דמותר בהנאה הואיל דאין סברה חצונה לאסור רק דהו"א דגם טריפה אסור בהנאה הואיל דגלי קרא דא"א משליך לכלב שאר אסורים וז"א כי משם אינו מוכח דגם מכירה או נתינה אסור כיון דהנאה זו לאו במידי דאכילה היא בשלמא להאכיל לבהמתו הנאה כזאת אסור דהוה כדרך הנאתו כי עכ"פ נותנו לאכילה וכמו שהוא אסור לאכלה כן אסור נמי להאכיל לבהמתו דהנאה זו הוה עכ"פ כמו מידי דאכילה א"כ ליתן לגר או למכור לנכרי אין ללמוד דאסור מקרא דאי אתה משליך לכלב ע"כ שפיר אמרי' דלהקדים לא צריך קרא אבל אליבא דידן דידעינן מסברא דרשא דלדברי' ככתבן אתי דווקא לגר בנתינה ולנכרי במכירה מטעמא דדרשו בע"ז דף כ"א מכח לא תחנם אסור ליתן לנכרי ולגר מצווה להחיותו להכי אמרי' לגר בנתינה א"כ שוב י"ל דמסברא חצונה ידעינן דכל אסורים שבתורה שאמרה רחמנא לא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע דכל הנאות אסורי' כי אכילה גופא היא ג"כ רק דמיון מדמיוני הנאות ע"כ לא צריך לזה שום קרא אף דלא נפקא מאותו דאי אתה משליך ג"כ ידעינן דאסורי' בהנאה כל אסורי' שבתור' מסברה החיצונה ולא קשה א"כ צריך שוב קרא לפרט דמותר לתתננה לגר ולמכור לנכרי להורות דנבילה מותר בהנאה ומנ"ל שוב דלדברים ככתבן הוא דאתי ומנ"ל דווקא לגר בנתינה ולנכרי במכירה דילמא אתי קרא להקדים אבל ז"א כי אליבא שיטת הגמרא בע"ז דף הנ"ל וגם הרמב"ם סובר כן הא דרק לגר בנתינה ולנכרי במכירה דווקא ע"כ י"ל דבאמת להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי אתי ומ"מ ידעינן דדברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה דוקא מטעמא דלא תחנם אתי' לי' ואין לומר אי מסברא חיצונה ידעינן דכל אסורי' שבתורה אסורי' בהנאה הואיל דכתיב לא תאכל וא' איסור אכילה וא' איסור הנאה משמע וכמ"ש