ברכת אברהם (יענר) סג

בהדי מצוה מותר ואתה ידידי תרצת ואמרת הואיל דהנאה היא הנאה ממשכת וגם לאחר גמר מצוה יש לו אותה פרוטה להכי אסור ודומה לנודר הנאה ממעין שאסור לטבול בו בימות החמה מטעמא הנ"ל שהיא הנאה ממשכת עכ"ל: ידידי דע דתירץ זה אינו עולה יפה לענ"ד כי נודע קו התו' נדרי' ל"ג אמאי בשנכסי המדיר אסורי' על המודר אסור להחזיר לו אבדתו משום דמרויח פרוטה דרב יוסף שא"צ ליתן לעני הא הוה כמבריח ארי דלא הוה רק כהצלת היזק ותירצו שם דהוה כנוטל ממש פרוטה מכיסו של חבירו ונתנה לעני דאסור יעוי"ש א"כ ממילא לא שייך לומר בי' דהוה הנאה ממשכת כי אח"כ כבר כלתה הנאה. כי במה שנפטר ליתן לעני כבר פטור בשעה שהחזיר אבידה ובשעה שהחזיר לו אף כי יהי' כנוטל פרוט' מכיסו של חבירו ומתהני הוה הנאתו הנאת הגוף בהדי מצוה דשרי לשיטת הרשב"א ותמהני עליך שהעמדת דבריך על דברי הטעם המלך הנ"ל דאין לו הוכחה מתוס' שבועות יותר הוה לך לתמוה על דבריו איך השמיט גמרא מפורשת נדרי' דאסור המודר להחזיר אבידה משום דמתהני פרוטה דרב יוסף והי' להרב בעל טעם המלך להקשות מזה על שיטת הרשב"א דהנאת הגוף בהדי מצוה שרי אבל לדעתי לא קשה על הרשב"א מגמרא הנ"ל ומכש"כ מדברי תו' שבועות הנ"ל כי שאני הנאת תשמיש דהנאה היא מתשמיש והתשמיש הוה המצוה והנאה היא מקושרת עם המצוה אבל הנאה דפרוטה דרב יוסף אינה נקשרת כלל עם המצוה ולהכי אסור וק"ל ואפשר שיש ג"כ מקום לסברה הנ"ל שכתבת דפרוטה שמרויח הוה כהנאה ממשכת בשלמה בפורע חובו של חבירו דלאו הנאה מיקרי כלל לא בתחילה ולא לבסוף להכי מותר במודר הנאה אבל היכא דהוה כנוטל פרוטה מכיסו של חבירו ונתנה לעני דהוה הנאה ממש א"כ אותה הנאה נשארת בקיומה גם אחר שעשה המצוה אז שפיר י"ל דהוה כהנאה נמשכת ומדברי הרב בעל מקור חיים בה' פסח בס' תמ"א לא משמע כן יעוי"ש: והנה לפי דברינו אלה דאפי' היכא דאין הנאה מקושרת עם המצוה ג"כ שרי ושאני פרוט' דר"י דהוה כהנאה ממשכת י"ל דמיושב לפי"ז קו' המ"ל פ"ה מה' יסודי התורה שמקשה איך יתרץ רבא בפסחי' דף כ' מה שמוכיח דלא אפשר וקא מכוין אסור מהא דלולין היו פתוחים בעלית בית ק"ק שבהם משלשלין את אומנין כדי שלא יזונו עיניהם מהקדש אף דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה רק מדרבנן והוא ג"כ לצורך מ"מ לא אפשר וקא מכוין אסור אפי' שכל אסורא הוא רק מדרבנן ואיך יתרץ רבא הא דריב"ז שהי' יושב ודורש בצלו של היכל דמוכיח מזה אביי דלא אפשר וקא מכוין מותר ותירץ רבא דשאני היכל דלתוכו עשוי והוה הנאה זו שלכדר"א ותקשי לרבא הא שלכד"א אסור עכ"פ מדרבנן ואפי' לצורך אסור כמוכח מהא דלולין ואיך הי' ריב"ז ישב בצלו של היכל הא עכ"פ מדרבנן אסור יעוי"ש במ"ל והי' נלפע"ד דרבא שתירץ שאני היכל דלתוכו עשוי הוא תירץ כן רק לשיטת אביי מה שמוכיח מהא דריב"ז אבל לרבא א"צ לתירץ זה כי בלא זה ניחא מה שהי' יושב ודורש בצלו של היכל בהקדם לתרץ קו' המחנה אפרי' בה' נדרי' שהקשה הא דאמר אביי בנדרי' הא דאמר הנאת סוכה עלי והקשה רבא וכי מצוה להנות ניתנה ותקשי הא בישיבת סוכה יש בלעדי מצוה הנאה כמ"ש תוס' והנאת הגוף בהדי מצוה אסור יעוי"ש וזה כביר ימים אשר תרצתי דאביי ורבא מחולקים באמת בסברא זו דאביי סובר דגם הנאת הגוף בהדי מצוה אסור להכי אמר דהנאת ישיבת סוכה אסור ורבא שמקשה וכי מצוה להנות ניתנה סובר באמת דהנאת הגוף בהדי מצוה שרי: והנה כי כן יש לומר הא דהוכיח אביי דלא אפשר וקא מכוין מותר מהא דריב"ז לא קשה דילמא שאני התם דהי' יושב ודורש א"כ יש מצוה והנאת הגוף בהדי מצוה שרי ז"א דאביי לשיטתי' דסובר בנדרי' דהנאת ישיבת סוכה ג"כ אסור עכר"ח סבירא לי' דהנאת הגוף בהדי מצוה. ג"כ אסור ושפיר מוכיח דלא אפשר וקא מכוין שרי דאל"כ איך ישב בצלו של היכל ורבא תירץ אפילו לשיטתי' דאביי ג"כ אינו מוכח מריב"ז כי שאני היכל דלתוכו עשוי והוה שלא כדרך הנאתן דאסור רק מדרבנן ולשיטת אביי שם היכא דאינו אסור רק מדרבנן מותר לצורך יעוי"ש במ"ל הנ"ל ולא קשה שוב לשיטת רבא דסובר דאפילו היכא דליכא רק איסור מדרבנן ואפילו שלא לצורך ג"כ אסור כמ"ש המ"ל שם דרבא סובר כן. איך יתרץ הא דריב"ז הנ"ל ז"א כי לשיטת רבא בלא זה לא קשה מהא דריב"ז כי רבא סובר דהנאת הגוף בהדי מצוה שרי ולפי מה שכתבנו לעיל אפילו היכא דאין הנאה מקושרת עם המצוה ג"כ שרי ושאני פדר"י דהוה כהנאה ממשכת וכמ"ש לעיל באריכות א"כ לא קשה לרבא מהא דריב"ז כלל כי י"ל להכי ישב בצלו של היכל מחמת שעשה מצוה והנאת הגוף בהדי מצוה שרי לשיטת רבא: והנה לכאורה יש ראיה לדברינו הנ"ל דבמה שנפטר מבעל חובו היכא דאחשבי'