ברכת אברהם (יענר) סב

המשפט עכ"ז נלפענ"ד יעוי' בח"מ ס' ל"ט בסמ"ע שם בהודה לפני ב"ד וקבעו ושלחו אחריו דהודאתו מהני לגבות ממשעבדי דמכי עמד בדין טורף ממשעבדי. והש"ך חולק יעוי' בח"מ בס' ע"ט ס"ק למ"ד הואיל דיכול לומר פרעתי אינו טורף ממשעבדי יעוי"ש א"כ לדעת הסמ"ע לעולם הודאה בב"ד בשלחו אחריו ולא בא הוה כעמד בדין דטורף ממשעבדי א"כ י"ל דהוה כהודה בקרקעות אם יש לו בנ"ח (ואפשר דגם הש"ך שסובר היכא דיכול לטעון פרעתי אינו גובה ממשועבדי' כותב כן לדעת הפוסקי' דשעבודא לאו דאורייתא אבל אם ש"ד אפשר דמודה דגובה מלקוחות אף דיכול לטעון פרעתי א"כ הודאתו בב"ד אינו מחייבתו ש"ד ביש לו נכסים בנ"ח) ונראה דזה תלי' בהספק שמסתפק הקצה"ח בס' ל"ט בהא דעמד בדין דגובה ממשעבדי אי גובה מלקוחות שקנה באותו יום אחר השעה שעמד בדין או שאינו גובה רק למחרתו של הודאה כמו שהשטר אינו גובה רק מיום המחרת יעוי"ש בנתיבות המשפט ס' הנ"ל ס"ק יו"ד א"כ אם נימא דמלקוחות שקנו תיכף אחר הודאה אינו גובה א"כ אינו לפי שעתא זאת שיעבוד קרקעות אף שיש לו עתה בנ"ח הלא אם ימכור היום הבנ"ח שיש לו השתא אינו גובה מלקוחות א"כ ממילא לאו הודאה בקרקעות הוא ושפיר חייב לישבע ש"ד אבל לענ"ד יש מקום לומר היכא אמרי' דמכי עמד בדין לא יוכל לגבות ממשועבדים רק מיום המחרת של העמדה בדין הוא הטעם הואיל דלא עדיף משטר גופא אם אינו מוכח מתוכו אינו גובה רק מיום שמוכח מתוכו ואינו מוכח רק מיום המחרת אבל זה דווקא לענ"ד למ"ד שעבודא לאו דאורייתא והא דטרף בשטר ממשעבדי הוא רק משום נעילת דלת שפיר י"ל דאוקמי אדינא דאורייתא דאינו גובה ממשעבדי אבל רק באותו יום ונעילת דלת ליכא אף דאינו גובה מאותו יום כ"א מן יום המחרת ג"כ ליכא נעילת דלת בזה אבל לפי מה דקי"ל ש"ד י"ל דגובה תיכף ממשועבדים מאותו שעה שיצא קול ע"כ תיכף שעה אחת אחר שעמד בדין טורף ממשעבדי והוה לפ"ז הודאה בב"ד לעולם הודאה בקרקעות בשעתא דמודה ואינו מחויב לישבע ש"ד הואיל דהוה כהודה בקרקעות ועפ"ז יש לישב דעת הפוסקי' דאפילו לאותן שסוברי' של"ד דמיני' דידי' גופא הוה דאוריית' ולא קשה קו' הקצה"ח בס' ל"ט הלא קו' התו' בב"מ למה בכופר במלוה שיש עליו עדים חייב קרבן שבועה למ"ד שעבודא דאורייתא הוה כפירת שיעבוד קרקעות ותירצו תוס' שם דאיירי באין לו נכסי' בנ"ח דמשמע שם מדברי תוס' אי של"ד אף ביש לו נכסים בנ"ח לאו כפירת שיעבוד קרקעות מיקרי ואם נימא דאפי' למ"ד של"ד מיני' דידי דאורייתא הוא א"כ צריך לאוקמי דאין לו נכסי' בנ"ח אפי' לאותן מ"ד דשל"ד ודלא כתו' הנ"ל יעוי"ש אבל לפי הנ"ל א"ש דבאמת י"ל דלמ"ד שלד"א אפי' דיש לו נכסי' בנ"ח לא שיעבוד קרקעות מיקרי הואיל דאם ימכרם אינו גובה ממשעבדי ואף דקי"ל דמכי עמד בדין גובה ממשעבדי הא כתבנו אם של"ד אינו גובה אף שעמד בדין רק מיום המחרת א"כ לפי שעתא דכפירה אינו כפירת קרקעות הוא ע"כ אף דמיני' דידי' שעבודא דאורייתא מ"מ לאו כפירת קרקעות הוא הואיל דאם ימכרם הפקיעו חכמים שעבודא הואיל דהיא מלוה ע"פ וגם העמדה בדין לא מהני בי' הואיל דאינו גובה רק מיום המחרת למ"ד של"ד והתו' כתבו דאיירי באין לו נכסי' בנ"ח למ"ד שעבודא דאורייתא וכמו שקושיתם הוא שם רק למ"ד שעבודא דאורייתא ואליבא ש"ד שפיר תירצו דאיירי דאין לו נכסי' בנ"ח דאי הוה לי' נכסי' בנ"ח כפירת קרקעות הוא הואיל דתיכף בשעת העמדה בדין גובה ממשעבדי ולא מן יום המחרת דווקא רק תיכף מכי עמד בדין גובה ממשעבדי למ"ד שעבודא דאורייתא היוצא לנו מכל הנ"ל דאליבא דפוסקים ש"ד הודאה בב"ד הוה כעמד בדין דגובה תיכף ממשעבדי א"כ אינו מחייבתו הודאתו שבועה דאורייתא הואיל דתיכף כשהודה בקבעו ושלחו לו גובה ממשעבדי א"כ בנ"ד ליכא למימר דישלם מכח דא"י לישבע ז"א כיון דאינו מחויב שבועה דאורייתא הואיל שיש לו נכסי' בנ"ח אבל עכ"ז הואיל שהש"ך חולק על הסמ"ע בס' ל"ט וסובר דבכל מקום שאין כותבין לו פס"ד אינו גובה ממשועבדים הואיל שיכול לומר פרעתי אם לא היכא דמודיעין ללוה שיהי' כותבי' הפס"ד אפי' בקבעו ושלחו לו אין כותבין אלא א"כ מודיעים ללוה א"כ בשעה שהודה לאו הודאת קרקע הוא כל זמן שאין כותבין למלוה הפס"ד ושפיר הודאה היא לחייבו שבועה דאורייתא וכפי הנראה הלכה בזה כדברי הש"ך בס' ל' הנ"ל ושפיר הוה בנ"ד מחויב שבועה ואי"ל ומשלם דברי אברהם כ"ה יענר ס' יח תשובה לידידי וכו' מה שכתבת להתפלא על דברי הטעם המלך שמוכיח מתו' שבועות דף מ"ד ע"ב שהקשו לרב יוסף דשומר אבידה הוה ש"ש משום פרוטה דרב יוסף דמרויח ליתן לעני אמאי מודר הנאה משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה הא מרויח פרוטה דרב יוסף ומתהני מקושיתם זאת מוכח דלא סבירא להו כרשב"א דהנאת הגוף