ברכת אברהם (יענר) סא

שכתבתי לעיל הי' לי הרהורי דברי' בתוס' ד"ה כדרב כהנא שם. שהקשו וז"ל וא"ת בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בכותב לה בעודה ארוסה מידי דהוה כשאר כסות ועונה דלרב יהודה בדבר שבממון תנאו קיים וי"ל דהכא איירי באומר לה שלא על דרך תנאי עכ"ל ויעוי' בקצה"ח ח"מ ס' ר"ט שלדעתו מהני סילוק אף בזכות שיש לו מדאורייתא מחמת תנאי שבדבר שבממון תנאו קיים. והוכיח שם כסברת הראשונים. דגבי ממון אפילו שאומר ע"מ שאין לך עלי דין הנאה נמי מהני שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה. ע"כ אפילו מתנה שלא יתחייב נמי מהני ליה משום דהתורה לא חייבו אלא ברצונו של זה: ואם אין רצונו בחיובו ליכא חיוב כלל ומש"ה ניחא דסילוק מהני. כיון דאדם יכול למחול דין חיוב שלא יתחייב שכנגדו כלל וכתב שם אבל לדברי הרמב"ם דתנאי שלא על דרך מחילה וודאי לא מהני א"כ לא מהני סילוק בדבר תורה בדבר שלא בא לעולם כיון דאינו יכול למחול בדשלב"ל יעוי"ש ונראה לענ"ד דקו' התוס' הנ"ל שהקשו בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בכותב לה בעודה ארוסה מידי דהוה ככל תנאי בדבר שבממון דתנאו קיים אף דלהו"א בגמרא שם לא מהני מחילה בדשלב"ל אף בכותב לה בעודה ארוסה א"כ ממילא גם בתורת תנאי לא מהני. דליכא למימר דכוונתו בתנאי ע"מ שימחול. כיון דמחילה לא מהני קודם נשואין דהוה דשב"ל.. ולמחול אחר נשואין וודאי לא מהני כיון דידו כידה ומה הקשה תוס' אכן נלע"ד דיש לומר דקו' התוס' הוא כעין שהקשו אחרונים באה"ע ס' פ"ה שמבואר שם דלא מהני בנותן לאשה ע"מ שלא יהי' לבעלה רשות בהם והקשה האבני מלואים באה"ע ס' הנ"ל אף דלא מהני סילוק הבעל דידו כידה מ"מ נימא כמו דאמרי' לשיטת רשב"א דבכל תנאי בדבר שבממון תנאו קיים דכוונתו ע"מ שימחול כמו כן נימא דכוונתו ע"מ שיתן לה במתנה ובמתנה וודאי גם מבעל לאשה מהני יעוי"ש מה שתירצו: הנה כי כן י"ל ג"כ דכן קו' התו' ריש כתובו' הנ"ל דיהי' מהני מדין תנאי אף דלא מהני סילוק מ"מ נימא דכוונתו ע"מ שיהי' מסולק מנכסיה ובאופן שיהי' מהני שיקננו לה במתנה אח"כ וממילא יהי' מסולק ושפיר מקשה התו' הנ"ל וע"ז תירצו התוס' דהכא איירי באומר לה שלא על דרך תנאי ועפ"ז מתורץ קו' מהרש"א לתירוץ התו' דסילוק לא הוה כמו תנאי מנ"ל הא מדרב כהנא דילמא התם איירי שהתנה בלשון תנאי דמהני יעוי"ש ולפי הנ"ל ז"א כי התנאי ע"מ שלא ירשנה הוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה כיון דאין לומר דכוונתו על מנת שימחול כי בירושה לא מהני סילוק כמבואר בח"מ ס' רע"ח וא"ל ג"כ דכוונתו הוא בתנאו שלא ירשנה היינו שיהי' מקנה לו הנכסים ובמתנה בוודאי גם מבעל לאשה מהני וממילא לא ירשנה ז"א כי באומר מה שאירש מכור לך ג"כ לא מהני דהוה דשלב"ל וא"ל דכוונתו בהתנאי דיקנה ליורשיה אח"כ במתנה זה בוודאי אינו כי זה אינו בלשון לא יירשנה כי אדרבא באם יקנה להם רק אח"כ כבר באמת יורש אותה רק שיקנה להם הירושה במתנה וזהו נגד לשון התנאי שלא יירשנה א"כ שפיר מוכיח הגמרא דסילוק מהני וגם מתורץ קו' אחרוני' שם מאי אשמעינן רב כהנא דמתנה ע"מ שלא יירשנה מהני הא מתניתין היא דו"ד אין לי בנכסיך בחייך ובמותך אם מתה אינו יורשה יעוי"ש ולפי הנ"ל א"ש כי בשלמא במתניתין לא מוכח דמהני סילוק רק מתורת תנאי כקו' התו' הנ"ל והתנאי הוא שיהי' מסולק אחר מיתה ובאופן שיהי' מהני הסילוק היינו להקנות אח"כ אבל מהא בע"מ שלא יירשנה אי לאו מחמת סילוק גם תנאי לא מהני כי אין במציאות שלא יירשנה דסילוק לא מהני ואי שיקננו להם ז"א כי ב"כ וב"כ יורשה רק שמקנה להם ועכ"פ הוא אינו כתנאי שלו א"ו דמהני סילוק: ס' יז תשובה נידן שאלתו על אחד שתבע לחבירו והכריחו לעמוד אתו לד"ת בהתראה אחר התראה והגישו טענותיהם והודה לחבירו במקצת חוב ועל השאר אמר א"י והדין פשוט לדעתו שהוא מח"ש ואיל"מ והתובע מוכן לקבל ק"ח שמגיע לו כולו ומעכ"ת כתב שהצד השני רוצה להצטדק מחמת שהוא משופע בנכסים וקרקעות בנ"ח ע"כ אין הודאתו מחייבתו שבועה דאורייתא ידידי יעוי' בח"מ ס' פ"ח סעיף כ"ח כ"ט אם הודאה היא ע"פ כיון שאינו טורף ממשעבדי דינו שחייב שבועה דאורייתא אף שהטור כתב בשם תוס' ורא"ש לפי מה דקי"ל ש"ד היכא דיש לו אפי' נכסים בנ"ח אינו חייב לישבע שבועה דאורייתא עכ"ז הואיל דהמחבר ומוהר"מ ז"ל לא הזכיר סברתם קי"ל כהמחבר ומוהר"מ דלא מיקרי שיעבוד קרקעות ולא יכול לומר קים לי כפי מה שכתבו בשם תשובת חות יאיר דבמקום שכתבו המחבר והרב בהג"ה ולא חלק עליהם הסמ"ע והש"ך א"י לומר קים לי כפוסק אחר יעוי' בקונטרס ח"כ ובכללי תפיסה באו"ת ובנתיבות