ברכת אברהם (יענר) נח

במ"נ אם יאמר לכשיתחלפו החלקים אין רצוני לקנות חלק חברי ובאומר אי אפשי בה קודם המתנה הדרה המתנה למרי' אז בוודאי סילק מאותו חלק לא מהני שיהי' נעשה ע"י סלוקו אותו חלק הפקר לעלמא הואיל דהדרא למרי' ואם יאמר דרצונו לקנות אותו חלק שיתחלף לי רק אני מסלק א"ע מיני' ויהי' נעשה הפקר לעלמא אז שוב הוה כאומר שדה זו לכשאקחנה ממך תהי' הפקר דלא מהני א"כ בנ"ד הוא כעין שכתב הרשב"ם לענין מכר א"כ כמו שמכר לא מהני קודם סלוקה דאאמרשלב"ל כך וודאי א"י לסלק א"ע מדשלב"ל: אכן נלענ"ד באחים שחלקו ואחד מהם אומר לחבירו אם במה שאנחנו חולקים הרי קנוי לך אותו חלק שנופל לחלקך ע"י חלוקה כי אף שאחים שחלקו לקוחות הן הרני מקנה לך אותו חלק אבל מאותו חלק שיפול לי אני מסלק את עצמי ואי אפשי בו לקנות בכהאי גוונא וודאי קונה אחיו השני השני חלקים כי החלק שיפול לו כבר קנוי לו אפי' אם אחים שחלקו לקוחות הן הרי הוא קונה אותו חלק כמו לוקח ואותו חלק שיאמר אחיו השני אי אפשי בו ממילא הדרא למארי' ונשארת ממילא ביד אחיו הראשון וב"כ וב"כ קנוי לו השני חלקים: וארווחנא בזה לענ"ד לישב קצת דברי הר"י ריש פ' הכותב בד"ה קנו מידו מהו שהקשה הר"י דמה יש להועיל באומר לחבירו שותפו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקת הימנה אף שמגופה של קרקע קנו מידו מה מועיל קנין למי מקנה אותה והלא לכ"ע מפקיר לה וכתב הפ"י דקו' התוס' היא מחמת דאינו מוכח אם מקנה אותה לו רק דלכ"ע מפקיר לה יעוי"ש והקשה המגיני שלמה ריש הכותב בד"ה קנו מידו פ"ה וכו' וזה לשונו והתימא לי על קו' הר"י וכו' מהא דשותפין יש להם חזקה ומעידים זה לזה ריש חז"ה דפריך הגמרא הא נוגעים בעדותן הן ותירץ הגמרא בכותב לו דו"ד אין לי וכו' וידי מסולקת הימנה ובשקנו מידו ומשם מוכח דשותפו קני לי' מדפריך שם דנוגע הוא מפני שמעמידה בפני בעל חובו וזה לא שייך אי הוה הפקר וכ"ש למאי דמשני התם עכ"ל. (ולכאורה צריך להבין הא גם בהפקר שייך שמעמידה בפני בע"ח כי בע"ח זוכה מן הפקר וגם תירץ הגמרא שייך שקיבל אחריות אותו שיזכה מן הפקר ובע"ח יטרוף ממנו יהי' עלי' דידי' הדר רק י"ל דקו' הגמרא שם דילמא קנוני' הוא דעבד עם השותף לא שייך היכא דלכ"ע מפקיר לה) ולפי דברינו הנ"ל י"ל דהשותפי' שמעידים זה לזה דריש חזקת הבתים יכול לאיירי היכא דהם שותפים בהשדה מכח ירושה אז אין א' יכול להפקיר חלקו קודם חלוקה דהוה דבשלבל"ע וכמו שכרב הרשב"ם ע"כ לכשיחלקו לא יהי' מהני הסילוק ממ"נ אם הוא כאומר אי אפשי בו אז הדרא חלקו למארי' ואם אינו כאי אפשי בו רק שמסלק א"ע ומפקירו לאחר שיזכה בה הוה כמו שדה זו לכשאקחנה תהי' הפקר דלא מהני א"כ דלא מהני הסילוק שיהי' הפקר לכ"ע מוכח הא דקנו מיני' דרק מסלק א"ע ומקנה א' חלקו ששייך לו באמת לחבירו שותפו ומחלק שיפול לו בחילוף מסלק עצמו ואינו רוצה בו והקנין על זה אופן מהני אף דהוא דבר שלב"ל מ"מ הואיל דבידו הוא לחלוק ואז ממ"נ קנוי לשותפו דאם מה שמקנה לו הוא מה ששייך לו ואינו כלקוח אז וודאי קנוי לו ואם אותו חלק הוא של חבירו אז א"צ קנין הואיל שכבר סילק את עצמו מזה החלק ואמר שאינו רוצה בו וממילא הדרא למארי' א"כ שפיר אמרו בשותפי' כגוונא שכתבנו וקנו מיני' מהני ולא קשה קו' המגיני שלמה דאינו מוכח דלא מפקרי' לכ"ע ז"א כי לגבי עלמא לא מהני ההפקר דא"א מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ אמרי' דלדידי' מקנה החלק שלו ומחלק השני מסלק א"ע היינו שאינו רוצה כלל לקנות ובאופן זה ממילא כל השני חלקים שייכים לחבירו שותפו ולאו נוגע בעדות הוא ואף שיכול לחזור מהסילוק ויקנה אח"כ השתא לאו נוגע הוא בזה אבל כל זה בכעין הנ"ל אבל בנ"ד אף במה שמסלק א"ע מ"מ איך יקנה חבירו את חלקו אם לא הקנה אותו לחבירו ולהכי שפיר מצי לבטל. ובהיותי בענין זה אכתוב מה שעלה על רעיוני זה כביר בדברי המחנה אפרים הנ"ל במה שכתב להכי יכול אדם למכור חלקו גם קודם שנתברר חלקו מחמת שכל השדה קנוי ומשועבד לכל אחד מהם ויד שניהם שוים בה והרי זה מקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה יעוי"ש: והנה אף דלדברי הר"ן בנדרי' ריש השותפי' שכתב דבחצר שיש בו דין חלוקה אין לכ"א כי החצי ושיעבוד על חלק חבירו מ"מ עכר"ח צ"ל כיון דלהכי יכול למכור כל חלקו מחמת שמקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה ואמרי' אף שאין לו בכל השדה כי אם חצי ועל החצי השני שיעבוד ע"מ יכול למכור חלקו וגם השיעבוד יכול למכור כמו בכל מוכר שיעבוד. אכן נראה דחילוק לא מהני שיהי' השיעבוד נעשה ע"י הסילוק הפקר לכל יעוי' בטור ח"מ ס' ס"ט שם בנותן מתנה וכו' בדבר שלא מהני ביה קנין אפילו כתב לו שעבוד על שדה או קיבל אחריות על כל נכסיו אינו כלום שאין שיעבוד אחריות