ברכת אברהם (יענר) נז

זה של הפקר ושוב באמת יצא מרשותו ולא מהני חזרה כלל ושפיר פליגי רבנן אר"י דנפק מרשותי' מיד והוצרך הרמב"ם ז"ל לומר דהפקר כמו נדר שאינו רשאי לחזור בו דאל"ה לא הי' יוצא כלל מרשותו כנ"ל עכ"ל: והנה נראה מדבריו דלהכי סילק לא מהני מחמת שעדיין יוכל לחזור מדבורו א"כ כמו כן בנ"ד שהי' ת"כ לסברת הריא"מ הנ"ל דמהני אבל ז"א כי כבר קי"ל דלעולם לא מהני סילוק אא"כ סילוק עצמו וקנו מידו יעוי' בח"מ ס' ל"ז ור"ט ובאה"ע צ"ב אלמא דסילק לחודא לא הוה כהפקר וטעמא י"ל דאמרי' דאין מסלק א"ע מהשדה באמת דאלו הי' בדעתו באמת לאסתלק הוה אמר שהפקיר השדה רק היכא דקנו מידו אמרי' דמסלק א"ע מהשדה באמת ולחלוטין דלא למיהדר בי' עוד זהו טעמא של הסוברי' דסילוק לחודא בלא קנין לא מהני אכן יעוי' בח"מ ס' רמ"ה סעיף ט' המקבל את המתנה ואחר שבאה לידו אמר איני רוצה בה דהרי היא הפקר וכל הקודם בה זכה אלמא דסילוק לחודא מהני אפילו בלא קנין והחולקים שם דסוברים דלא מהני עכר"ח צ"ל דטעמייהו דלשון איני רוצה הוא לשון גרוע אבל אם באמת מסלק א"ע וודאי מהני כמו הפקר א' והא דאמרי' באומר לשותף דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו לא אמר כלום ורק דווקא בקנו מידו י"ל דהוא ג"כ מהטעם או שלשון גרוע הוא או שאינו מסלק א"ע לגבי עלמא כ"א לגבי שותף להכי לא מהני אבל בסילק א"ע בפירוש לכולי עלמא י"ל דהוה כמו הפקר ועיקר סלוקו שהעלה הרב הנ"ל דלהכי לא מהני סילוק כי בדיבור לחוד לא יצא הדבר מרשותו אתמהה אדרבא נימא דבדיבור לחוד יצא מרשותו בין לעניים ועשירים ולהוי כמו נדר דא"י לחזור כמו בהפקר ולומר דכוונתו בסילוק שכל מי שירצה לזכות בה יזכה והוה רק כדבר שאינו מקפיד עליו ג"כ אינו כי שאני בדבר שאינו מקפיד עליו אמרי' דאם יזכה בו אחר אינו מקפיד אבל אם לא יזכה בה אחר רצונו שיהי' ברשותו כבראשונה להכי לא הוה הפקר אבל בסילק א"ע באמת כמו בכתב לו דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו למה לא נימא דמסלק א"ע באמת לגבי כולה עלמא וממילא הוה הפקר עכר"ח דאמרי' דלא מהני דו"ד וידי מסולקת הוא מכח שני טעמים הנ"ל שכתב הרשב"א כתובו' ריש הכותב או דלשון גרוע הוא וכמו שפי' רש"י ג"כ שם או דאינו מסלק א"ע כלל לגבי עלמא ולגבי שותף לחוד צריך לשון מתנה יעוי"ש ולהכי גם בנ"ד אמרי' כן כיון דלאו לדידי יהב לי' וגם אפקורי לא מפקיר רק סילק זכותי' מן הדבר כדי שיקננו הלה להכי לא מהני וגם ת"כ לא מהני ואם לא סילק זכותי' מן הדבר כדי שיקננו הלה לחוד רק שמסלק זכותי' סתמא מכולה עלמא י"ל דהוה כלשון הפקר וכל הקודם בה זכה בה גם לפי דבריו דאפי' בדבר שאינו מקפיד עליו הי' ראוי לומר שיצא הדבר מרשותו מיד שאינו מקפיד עליו רק להכי לא יצא הדבר מרשותו הואיל שיכול לחזור ולהקפיד עליו ולדבריו אם הי' מקבל ע"ע בת"כ או בשבועה שלא לחזור אז גם בדבר שאינו מקפיד עליו נעשה הפקר וזה בוודאי אינו וכמובן רק י"ל דהטעם בדבר שאינו מקפיד דלהכי לא נעשה הפקר דדעתו הוא דאינו מקפיד עליו אם יזכה בו אחר אבל כל זמן שלא יזכה בו אחר רצונו הוא שיהי' ברשותו כבראשונה ע"כ להנך דסוברי' דסילק אינו לשון הפקר וכמו שרוצה לומר הרב בעל מחנה אפרים ה' זכיה מהפקר ס' יו"ד ג"כ י"ל דהוה רק כאינו מקפיד על הדבר אם יזכה בו אחר או בפשוט שאינו מסלק א"ע כי אם לגבי דידי' שיהי' שלו יעוי' שם ויעוי' בתוס' כתובות דף צ"ה ד"ה בכתב ללוקח דו"ד וכו' דמוכח משם דמקרקע שיש לו כבר לא מהני סילוק יעוי' בקצה"ח ס' ר"ט ס"ק י"ד ולהך דיעה וודאי גם אם נדר שלא יחזור ג"כ לא מהני ופשוט וק"ל: גם י"ל בנ"ד דאפי' קנין לא מהני יעוי' ברשב"ם ב"ב דף קכ"ז פ' יש נוחלין שכתב שאין הפשוט יכול למכור חלקו קודם החלוקה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דעדיין לא הוברר חלקו בשלמא בשותפין דעלמא כל זמן שלא חלקו יד שניהם שוה בו ומשועבד וקנוי כל השדה לכל אחד מהם דאדעתי' דהכי קנו וכו' ויש לו חלק בכל השדה ושפיר מצי להקנותו למי שירצה והרי זה מקנה לחבירו כל השדה לזכות שיש לו בה וכל אחד מהם זכה בגוף השדה ומה שקנה מקנה לאחרים מה שאין כאן בירושה דאתי' ממילא ובהא הוא דס"ל לרשב"ם דלא זכה בי' קודם חלוקה ולאחר חלוקה אאמדשלב"ל יעוי"ש במחנה אפרים סי' א' הלכות זכיה ומתנה ואין להקשות אף בדבר שלא בא לעולם היכא דבידו לקנות מהני והכא נמי הרי בידו לחלוק השדה ז"א הואיל דאמרי' אין ברירה ע"כ השדה שנופל לו בחלקו לאחר חלוקה אמרי' דילמ' עתה הוא שנתחלף לו בחלק של חבירו ועל אותו חלק הוה רק כמו שאומר שדה זו לכשאקחנה תהי' קנוי' לך דלא מהני דעכ"פ אין בידו מעולם על אותו שדה כיון דאין ברירה א"כ לפ"ז כמו שאין יורש אחד יכול למכור חלקו קודם חלוקה על אחר שיחלוק דאאמדשלב"ל כך וודאי לא מהני סילוק בדבר שלא בא לעולם דהוה כאומר ידי מסולקת משדה לכשאקחנה דלא מהני כי