ברכת אברהם (יענר) נו

אין הנותן מתחשב בכך יעוי' שם א"כ אם תאמר שצריכה לקבל הכסף קדושין בהחזרה לא הי' לה שום הנאה כיון שאין הנותן מתחשב במתנה ע"מ להחזיר לאדם חשוב שוב אמרי' דע"מ כן לא הסכימה על הקדושין שבאם יהי' הקדושין הדרו שגם המתנה שלה יהי' בטילה לגמרי למפרע ע"כ אמרי' דאין המקדש יכול להכריחה שתקבל הכסף קדושין בהחזרה והוה שוב הקדושין קדושין משו"ה וכמ"ש לעיל: ובזה א"ש דברי הריטב"א בקדושין דף ע"ט הובאו בס' ישועות יעקב הנ"ל שלא יהיו כנגד הגהות מרדכי הנ"ל וזה לשון הריטב"א הא דאיצטרך תלמודא למיפסק כוותי' דרב אע"ג דקי"ל בל"ז דהלכה כרב באיסורא והכא איסור' הוא היינו וכו' ותו דהכא נמי איכא ממונא שאין האב זוכה בקדושיה עכ"ל הריטב"א ועל זה כתב הישועות יעקב אלמא דלשמואל דחוששין לקדושי שניהם אין צריך האב להחזיר קדושיה הרי דאף בקדושי ספק אין הקדושין הדרי דלא כמרדכי הנ"ל אבל לפי מה שכתבנו בנתנה היא לאדם חשוב דאם נימא דקדושי הדרי לא יהי' לה שום מתנה להתחשב בה אז אמרי' דהגהת מרדכי מודה דלטבועין ניתנו ולא יכול להכריחה שתקבל הקדושין בהחזרה א"כ שפיר יש נ"מ במה דהלכה כרב בכהאי גוונא בקידשה אביה בדרך והוא נתן לאדם חשיב דלרב דאין הקדושין של אב חלים כלל יוכל האדם חשיב להכריח שתהדר כסף הקדושין אבל לשמואל דחוששין לקדושי אב א"י להכריח שיקבל הקדושין בהחזרה וכהנ"ל דאם תאמר שיכריח לקבל הקדושין בהחזרה א"כ תקשי במאי תתקדש הא אין עוד מתנה להתחשב בה ע"כ אם אתה רוצה לומר שתתקדש. ממילא א"י להכריח שתהדרו הקדושי' ושפיר אמר שמואל דחוששין לקדושין וקדושין לא יהדרו דברי אברהם נ"ה יעכר: ס' טז בנידן שנשאלתי באחד שהי' לו שני זכותי' על חצירו של חבירו לשפיכות שופכים באויר חצירו ולהעמיד זיזין בחצרו וחילק א"ע בקנין בזה הלשון אסלק א"ע מזכות אחד שאברר לך או מזכות השופכין או מזכו' הזיזין ב"כ וב"כ מזכות אחד הנני מסלק א"ע לחלוטין ידע ידידי כי כבר נשאלתי על שני אחים שבשאר להם בירושה כלי כסף שיש כדי לחלוק והתפשרו קודם חלוקה וזה לשוני וכתב אחד לאחיו בזה הלשון הנה התפשרתי ומהיום ולהלאה ידי מסולקת מכלי כסף של ירושת אבינו והסילוק הנ"ל נעשה ממני בת"כ בפ"מ ויש עדים שבאמת נעשה ת"כ על מה שכתב לו כנ"ל ואח"כ באו הכלים הנ"ל ליד אחיו שסילק א"ע וחוזר מהסילוק הנ"ל ועל הת"כ אומר שאחיו מחל לו הת"כ והשבתי תשובה אשר מתוכה נוכל לדעת בירור דברים ג"כ בענין שאלתו וכזה השבתי: הנה נלענ"ד הואיל שמוחזק בכלי כסף י"ל דיכול לבטל הסילוק הנ"ל מחמת הטעמים שיבוארו להלן בראשון שכבר מבואר בש"ע ח"מ ס' ר"ט באומר דו"ד אין לי על שדה זו וידי מסולקת ממנו אם לא קנו מידו לא אמר כלום ויעוי' באה"ע ס' צ"ב ובח"מ ל"ז ובכתובות פ' הכותב ברא"ש שם ואף אם קנו מיני' שמבואר שם בח"מ ס' ל"ז דמהני זה א"ש היכא דיש קנין אז אמרי' דאקנוי אקני' לי' אבל הכא בנ"ד לא הי' קנין רק שכתב לי' שטר וודאי לא מהני אף שלשון מורה שסילק א"ע הלא סילוק מדבר שהוא כבר זכה בו לא מהני בלא קנין וכקו' הגמרא בכתובות ריש הכותב וכי כתב לי' הכי מה הוה יעוי"ש: והנה ראיתי בס' שו"ת הראי"מ בס' ט"ו חלק אה"ע שיצא זה מחדש וזה לשונו שם הא דקי"ל ריש הכותב דאומר דו"ד וכו' ידי מסולקת הימנה לא אמר כלום דכשאומר על חפץ שלו שבידו שמסלק א"ע דאינו מועיל עכר"ח שאינו מסתלק מדבר שהוא שלו בדיבור לחוד וא"כ בהפקר למה יועיל נהי דהסילוק הוא מיד מ"מ בדיבור לא מהני אך נראה דהחילוק הוא כמו דמצינו בדבר שאין מקפיד עלי' דקי"ל דיכולים ליקח מי שירצה מ"מ וודאי דיכולים הבעלים לחזור בהם ולהקפיד דלא יצא כלל מרשותו במה שאינו מקפיד רק כשזכה בו אחר אז כשאינו מקפיד וודאי דאין יכול אח"כ לחזור בו ולהקפיד כיון שכבר זכה יצא בזה מרשותו כיון דאז הי' רשאי אבל לחזור בו שפיר רשאי קודם שזכה אחר ולמה לא אמרי' ג"כ שיצא מרשותו מיד כשאינו מקפיד עלי' אך הטעם משום זה עצמו דבאמת סילוק לגמרי אם הי' מסתלק שפיר הי' רוצה מרשותו רק דיבור כיון שיוכל לחזור בו לא מיקרי כלל שנסתלק דעדיין אינו מסלק לגמרי ממנו דהא יכול לחזור בו ולהקפיד והא חזינן דאף בדבר של אחרים מטעם הואיל אי בעי מיתשל חשיב דיש לו לזכות בו מכש"כ במה שהוא שלו דלא מיקרי שנסתלק ויצא מרשותו במה שאינו מקפיד כיון שבידו לחזור בו וכו' וממילא לא הוה סילוק ולא יצא מרשותו ולא מהני וא"ש טעם הרמב"ם ז"ל דבהפקר מהני דיבור שאסר' תורה לחזור בו וממילא כיון שאסור לחזור בו כנ"ל שוב הוה סילוק לגמרי שנסתלקו בדיבור