ברכת אברהם (יענר) נה

פחות משופ"ר ניתנה לטבועין וא"צ להחזיר לה א"כ תוכל להוליך אותו דבר למדי ותקבל בעדו פרוטה. וכ"ז א"ש מימרא דשמואל בקידשה בפחות משוה פרוט' אבל לב"ש דסובר דבשוה דינר דווקא אבל בפחות משו"ד אינה מתקדשת א"כ ליכא כלל ספק קדושין דילמא שוה דינר במדי ז"א כיון דאינו אלא ספק קדושין וכל ספק קדושין לכ"ע לאו לטבועין ניתנה וצריכה להחזיר לו הכסף קדושין והב"ד מכריחים שתיהדרו הקדושין כי ע"מ כן נתן לה שתחזיר לו הכסף קדושין א"כ תקשי שוב במאי תתקדש הא בפחות מדינר לא מתקדשי ולהוליך אותו דבר למדי ג"כ לא אפשר הואיל דצריכה להחזיר לו א"כ במאי תתקדש ולהכי א"ש דמה שאמר ב"ש בשוה דינר הוה קולא בפחות מדינר אינה מקודשת וליכא למימר דחומרא היא באם תתקדש לאחר תהי' צריכה גט משניהם ז"א דאם תתקבל קדושין מאחר בוודאי יתבע ממנה שתחזור לו הכסף ובקדושי ספק הב"ד פוסקי' שיהדרו הקדושין א"כ אינה מקודשת כיון שצריכה להחזיר לו במאי תתקדש וא"ל דהוה עכ"פ מתנה ע"מ להחזיר ומקודשת באותו מתנה ז"א כי בפחות מדינר אין חפיצה להתקדש וכדבר שאינו מתקיים דמי הואיל שצריכה להחזיר ואינה מקודשת כלל בפחות מדינר וכ"ז א"ש אם נימא באם שיתוודע אח"כ ששוה דינר במדי מ"מ א"צ להחזיר לה אח"כ אבל אם נימא באם אח"כ אגלאי מילתא למפרע דהוה קדושי וודאי צריך שוב להחזיר לה א"כ עדיין מקודשת מספק אף שצריכה כעת להחזיר הכסף קדושין מ"מ דילמא יתודע אח"כ ששוה דינר במדי ואז יהי' צריך להחזיר לה אותו דבר א"ו כנ"ל הואיל דכבר תפס א"צ שוב להחזיר לה אף שיתודע אחר כך וכמ"ש הבית מאיר הנ"ל: אמנם נלענ"ד לומר דבכעין זה אם יהדרו כסף קדושין יתבטלו ג"כ הקדושין. וכעין שכתבנו בקידשה בפחות מדינר אליבא דב"ש בקדושי ספק שמא שוה דינר במדי אם נימא דיהדרו הקדושין במה תתקדש נלענ"ד דבזה שפיר י"ל דאין צריכה להחזיר לו כלל דזיל בתר טעמא למה אמרי' בכל קדושי ספק דלכ"ע דלאו לטבועין ניתנו נימא כמו שרוצה לקדשה בספק כן נמי רוצה שיהי' הכסף קדושין שלה לחלוטין כיון דבעכר"ח אנו אומרי' שמסכים ג"כ על ספק קדושין דאל"כ למה באמת מקודשת בספק א"ו אנו אומרי' שמסכים על ספק ע"כ תקשי נימא ג"כ שמסכים שיהי' הכסף קדושין לטבועין אך בוודאי ז"א רק אנן אמרינן דעל כסף קדושין אינו מסכים שיהיה לה לטבועין אף שרוצה בקדושי ספק מ"מ אינו רוצה שיהי' הכסף קדושין שלה ורק נותן לה הכסף קדושי' ע"מ להחזיר וגם הוא מסכמת לכך כיון שב"כ וב"ב יש לה מתנה ע"מ להחזיר אבל נראה היכא דנימא שתתצטרף להחזיר יהי' כל הקדושין בטלים ואז לא יהי' לה ג"כ שום מתנה אז אמרי' כיון שנתרצה בקדושי ספק מתרצים נמי שלא יהדרו הכסף כיון שנתלה זה בזה אז ליכא אומדנא שגם היא מסכמת לכך ז"א דכיון דאם נימא דדעתו ע"מ להחזיר יהי' גם הקדושין בטלים אז שוב לא יהי' לה שום מתנה דאם הקדושין בטלים המתנה בטלה למפרע וכיון שתלוי זה בזה דיש לומר דזה אומדן דעת היא שדעתו הוא שתהי' היא אגודה בו בספק אבל היא אינה מסכמת רק שיהי' לה הכסף קדושין להוליך אותן למדי ובאם יתבע ממנה הכסף קדושין יהי' הקדושין בטלים ואז המתנה שלה בטלה למפרע י"ל דעל זה אינה מסכמת והיכא דמצרכינן דעת שניהם לא אזלינן בתר אומדנא ועיקר הא דאמרי' דבקדושי ספק דלאו לטבועין ניתנו הוא רק מכח אומדנא אבל על אופן זה וודאי אינה מסכמת שיהי' קדושי' קדושי ספק ולא יהי' לה שום מתנה אפילו עד עת ההחזרה ע"ז לא מסכמת כלל. ע"כ אפשר לומר דעל כעין זה וודאי לטבועין ניתנו כדי שתהי' מקודשת עכ"פ מספק ודווקא בשאר קדושי ספק אף דצריכה להחזיר אח"כ מ"מ עד עת ההיא יש לה אות' מתנה ועל זה מתקדשת אבל באם תתצטרך להחזיר לא הי' לה מתנה כלל בוודאי אינה מתרצית להתקדש על אופן זה להיכא דמצטרך דעת שניהם ליכא אומדנא שוב אמרי' דקדושין לטבועין ניתנו ואם כי עדיין יש לפקפק בזה דנימא עכ"פ דדעתו הי' שיהי' לה הדינר עד עת שיהדרו כסף הקדושין במתנה ואף שאין רצונה להתקדש בפחות מדינר מ"מ מה איכפת לה בזה שיהי' ב"כ וב"כ למתנה לה השוה דינר עד עת שיהדרו הכסף הקדושין ושפיר י"ל דהקדושין בטלין אם יהדרו לו הכסף קדושין דע"מ כן נתן לה שיהדרו הכסף קדושין וגם היא מסכמת לכך הואיל דב"כ וב"כ יהי' לה השוה דינר לה למתנה עד עת החזרה אבל עכ"פ נפרכים לכאורה דברי שכתבתי בספרי. צלותא דאברהם בדף ע' בנתנה היא לאדם חשיב דהוה כנתן הוא באם הדרו בהקדושין כתבתי שם שיכול הוא להכריחה שתקבל המתנה בהחזרה כי ע"מ כן נתן לה כיון דקדושין לאו לטבועין ניתנו ולפי הנ"ל זה אינו דכיון שכתב הב"ח הובא בקצה"ח ס' ק"ץ דאם נתן ע"מ להחזיר אפי' באדם חשיב לא מהני משום דמתנה ע"מ להחזיר אע"ג דשמי' מתנה