ברכת אברהם (יענר) נד

בנפקא מיני' כמי לענין ממונא. דלרב צריך האב להחזיר הקדושין א"כ מבואר דלשמואל דהוה ספק קדושין אין מחזירין הקדושין ודלא כמרדכי הנ"ל ולפי דברי החת"ס שאני התם בקידשה אביה בדרך דאין האב מחזיר הקדושין מעיקר הדין ולא משום חששא דאמימר דהרי הא דסוף פ' המדיר היינו רק משום דכל הנולד ספק ברשותי' אתי' ליה יעוי"ש אבל באמת דברי החתם סופר אינם נראים כלל כי אנן פסקינן דבכל ספק קדושין כסף קדושין הדרי אפילו למ"ד קדושין לטבועין ניתנו ה"מ בקדושי וודאי אבל בקדושי ספק כ"ע מודו דכסף קדושין הדרי דלאו לטבועין ניתנו לכ"ע ולאו משום דנולד ספק ברשותו הוא וכמוכח מסוגי' דכתובות דף ע"ו ויעוי' בס' אבני מלואים חלק ראשון סי' נ' מה שמתרץ דברי המרדכי שמוכיח בכל ספק קדושין כסף קדושין לכ"ע לאו לטבועין ניתנו מהא דכתובות דף ע"ו שלא יהי' ראי' לסתור דשם שאני משום דנולד ספק ברשותו הוא להכי בעל החמור צריך להביא ראי' יעוי"ש. ב"כ וב"כ אמרי' דבקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו והי' דעתו ע"מ להחזיר לו אבל לא מטעם נולד ספק ברשותו דווקא הוא יעוי"ש ולפ"ז הוכחת הישועות יעקב נגד המרדכי מהא דקדושין ע"ט נצבה וגם קמה דשמואל דסובר דחוששין לקדושין שניהם וא"צ להחזיר הקדושין אף שהם רק קדושי ספק. והנה לכאורה י"ל אף דלשיטת המרדכי כל קדושי ספק הדרי דאף אם נימא דלא הדרא איכא מכשול בהיפך מאן דשמע בגיטא יאמר שהי' בוודאי קדושין תופסין באחותה אבל זה א"ש בקדושי ספק דעלמא אבל בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר שפיר יותר עדיף אי חוששין לקדושי אביה שלא יהדרו הכסף קדושין דאם נימא דיהדרו הכסף קדושין משניהם איכא חשש מכשול לגבי שניהם דיאמרו אותם שלא שמעו בגט דשני הקדושים בטלים דהיו קדושי טעות תה ישא אחותה אבל אם נימא דלא יהדרו הקדושי' אף דיכול להיות מכשול לאותם ששמעו בגיטא שיאמרו שהי' בוודאי קדושין. ואין קדושין תופסין באחותה אבל לא יוכלו לומר שקדושין של שניהם חלין בוודאי כי השני שקידשה בעיר לא יטעו בו לאמור אם לא יהדרו הקדושין שקדושין קדושין ז"א עכ"פ אותם ששמעו בגיטא של הראשון מחמת קדושי אביה לא יוכלו לטעות לומר דקדושין של עצמה בעיר הוה קדושי וודאי ז"א כיון שצריכה גט מחמת קדושי אביה ממילא לא יוכלו לחול קדושיה של עצמה בוודאי במה שנתקדשה קודם גירושין של הראשון מקדושי אביה ועדיין צל"ע בזה: נחזור לנידן השאלה דידן שיש מקום לומר היכא דכבר הדרו כסף קדושין מחמת דקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו י"ל שפיר אפי' דאגלאי מילתא למפרע אח"כ דהוה קדושי וודאי מ"מ א"צ להחזיר לה הכסף קדושין וכמ"ש הבית מאיר וגם דילמא הלכה כמ"ד דאפילו קדושי וודאי לאו לטבועין ניתנו ולפי אותו מ"ד ליכא גזירה משום שמא ישא אחותה:. ויש קצת ראי' לזה היכא דהדרו הקדושין מחמת שקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו לא צריך שוב להחזיר אף דאח"כ אגלאי מילתא דהוה וודאי קדושין ולא קדושי ספק ויהי' מיושב קו' הפ"י והפלאה בריש קדושין דב"ש אומרי' בדינר ובשוה דינר והקשו תוס' דהוה לן למיתני בעדיות אצל קולי ב"ש וחומרי ב"ה דלב"ש דבפחות מדינר א"צ גט ולב"ה צריכה גט יעוי"ש בתוספת והקשה המקנה בקדושין ופ"י דלשמואל דמקדש בפחות משוה פרוטה מ"מ מקודשת מספק. שמא שוה פרוטה במדי א"כ בוודאי כמו כן בקידשה בפחות מדינר מ"מ מקודשת מספק דלמא שוה דינר במדי א"כ אין זה קולי לב"ש דאדרבא בקידשה בפחות מדינר איכא חומרא לב"ש היכא דנתקדשה לאחר צריכה גט משניהם דשמא שוה דינר במדי וצריכה גט מראשון ומשני צריכה גט דילמא אינה שו"ד במדי יעוי"ש. אבל לכאורה י"ל דלא קשה קושי זו. כי באמת לפי מה דפסקינן דבכל קדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו ואמרינן דנתן לה הכסף ע"מ להחזיר דווקא א"כ תקשי לכאורה בקידשה בפחות משוה פרוטת דמקודשת רק מספק וצריכה להחזיר לו הכסף קדושין הואיל דע"מ כן נתן לה דתיהדרו הקדושין א"כ תקשי במאי תתקדש אם צריכה להחזיר לו ואין לומר דמ"מ מתנה ע"מ להחזיר מיקרי ומקודשת בו ז"א לשיטת הרמב"ם שצריך להיות דבר המתקיים שיוכל להוליך למדי א"כ באם תימא שצריכה להחזיר לו הכסף קדושין מחמת שהם קדושי ספק וניתנו לה רק ע"מ להחזיר א"כ ממילא לא תוכל להוליך הכסף למדי וכאן במקום שקידשה לו הי' לה כ"א פחות משוה פרוטה א"כ אף שניקנת לה במתנה ע"מ להחזיר מ"מ לא יכולה להתקדש בפחות משוה פרוטה ובאמת י"ל דשמואל שפיר אמר דמקודשת דא"ל כיון דצריכה להחזיר לו אין לך דבר שאינו מתקיים יותר מזה שאין יכולת להוליך הדבר למדי ז"א כי י"ל אף דבעלמא אמרי' דבכל קדושי ספק הדרי כסף הקדושין דנתן לה רק ע"מ להחזיר זה דווקא בקידשה בפרוטה שפיר י"ל דמקפיד להחזיר לו דווקא אבל בקידשה בפחות משוה פרוטה י"ל דאינו קפיד ומקדשה שיהי' אותו