ברכת אברהם (יענר) נג

דאמירה לנכרי לאו איסור הוא בשאר אסורי' ורק בשבת אסרו אמירה לנכרי משום שבות וגם טוב לומר לנכרי שהוא ישכור לו לעצמו פועלים נכרים לעקירה או לקציצה לצאת בזה ידי חששא דלגבי פועל אמרי' דידו כיד בעל הבית וגם בנכרי אסור אף דאין שליחות לנכרי פועל שאני יעוי' במחנה אפרי' אבל בכעין הנ"ל אינו פועל ושכיר ישראל רק שכיר של נכרי ומכש"כ לדעת החות יאיר בס' קמ"ט אף דאמירה לנכרי הוא שבות אבל בנכרי שאומר לנכרי אחר הוה שבו' דשבו' דשרי ע"כ בהא נחתינא וחלקינא דמותר לומר לנכרי שיאמר לנכרי אחר לעקור אילנות לצורך מקומן. דברי ידידו אברהם כ"ה יעכר: ס' טו תשובה על שאלתו באחד שקידש את אשה ונולד שיש בקרושין הללו ספק אם חלין כלל או לא ועם כל זה מחמת שהי' קדושי ספק נצרכה לגט ותבע המקדש שיוחזר לו את שלו ואחרי שהדין הוא מבואר בש"ע אה"ע ס"ג דבכל קדושי ספק כסף קדושין הדרו הוכרחה המגורשת להחזיר לו הכסף קדושין ועתה אגלאי מילתא למפרע שהקדושין היו קדושי וודאי ע"כ היא תובעת הכסף קדושין שלה בהחזרה הואיל דהדין הוא דבוודאי קדושין דלא הדרו הכסף קדושין למקדש משום גזירה איכא דשמע מקדושין ולא שמע מגט ויאמרו דקדושי טעות היו ושמא ישא אחותי וכמבואר בגמרא ב"ב דף קמ"ה ובאה"ע ס' ג' ומעלתו רוצה לומר שמחויב להחזיר לה הכסף קדושין וזהו מילתא דפשיטא ליה אבל אני אומר למעלתו דלדידי ספק הוא אם צריך להחזיר לה או לא יעוי' במרדכי בקדושין סוף פ' האומר ז"ל אדם שגירש אשה מן אירסין קודם שהכניסה לחופה ותובע ממנה הכסף או המטבעות שנתן לה בתורת קדושין דמסקנא דתלמודא פ' מי שמת בין שהרגיל הוא הקטטה בין שהרגילה היא אין מחזרת לו הקדושין גזירה שמא יאמרו אין הקדושין ויבאו להתירו באחו תה בחייה אבל הדין לא נתברר דהא איפלגו תנאי אי קדושין לטבועין ניתני ולא איפסקו הלכתא כמאן וכו' אבל קדושין על תנאי ולא נתקיים או בקדושי ספק מוכח פ' המדיר בסופו דלכ"ע לאו לטבועין ניתנו עכ"ל המרדכי ויעוי' בבית מאיר ס"כ שמתמה על המרדכי מה שכתב דהדין לא נתברר מנ"מ בזה כיון דאיכא למיגזר שיאמרו קדושין תופסין באחותה ב"כ וב"כ לא הדרי הכסף קדושין וכתב על זה וזה לשונו דסובר המרדכי דטעם אמימר לא שייך אלא משום זה לא יפסקו ב"ד דתיהדר שיאמרו מדהב"ד פוסקים ליהדר ש"מ קדושי תנאי נינהו אבל אם מעצמו תפס אין כח ביד ב"ד להוציא מטעם הגזירה ובספיקא דדינא אפשר ס"ל דמהני תפיסה עכ"ל הבית מאיר הרי יראה מעלתו שדעתו מופרך מדברי הבי"מ הנ"ל גם יעוי' בס' חתם סופר אה"ע ס' ק"ה ח"ל ע"כ הי' ס"ל להמרדכי דרב פפא לא אתי למיפסק הלכת' כלל אלא קאי בין למ"ד במנהגא תלי' ובמקום שלא נהגו להחזיר ובין למ"ד לטבועין ניתנו ובין למ"ד דמספקא ליה ויחלוקו וקאמר לכ"ע אין מחזירי' בהדר ביה איהו ואתא אמימר למימר דלהנך אין מחזירין אפי' בהדרא ביה איהי כיון שאין מחזירי' לעולם א"כ בהדרה בה איהו יאמרו קדושי טעות הי' וקדושין תופסין באחותה ולא יתלה דהיא מרדה אבל למ"ד קדושין לאו לטבועין ניתנו ובמקום שנהגו להחזיר ליכא למיגזר שמא יאמרו דמה"ת יתלו בקדושי טעות כיון דדינא הכי דלעולם מחזירין הקדושין ואתי' דברי הגהת מרדכי כהלכתא עכ"ל החתם סופר: והנה לפ"ז דלהנך דסברו דלאו לטבועין ניתנו ולעולם הדרו הקדושין לא גזרו כלל שמא יאמרו וכו' וכמ"ש הח"ס הנ"ל, א"כ לדברי המרדכי דהדין לא נתברר אי קדושין לטבועין ניתנו או לא וודאי אם הוא מוחזק כעין כ"ד בוודאי אין מוציאין מידו הכסף קדושין אף שאגלאי מילתא למפרע דהוה קדושי וודאי ולא קדושי ספק: והנה ראיתי שהרבה אחרונים מתנבאים בסגנון אחד דלהכי בכל ספק קדושין הדרי כסף הקדושין דליכא חששא שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה דכי היכא דאי הדרי קדושין ואיכא דלא שמע בגיטא איכא שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה כן ה"נ איכא מכשול בהיפך דאי לא הדרי קדושין מאן דשמע בגיטא יאמר שהי' בוודאי קדושין ואין קדוסין תופסין באחותה בוודאי ובאמת הוה קדושי אחותה קדושי ספק וכיון שב"כ וב"כ א"א להנצל ממכשול. אוקמי אדינא דהדרי כן כתב החתם סופר וכבר קדמוהו הרב ישועות יעקב בס' נ'. רק הרב בעל חת"ס סובר דלהכי דינא הוא דליהדר בספק קדושין משום שכל הנולד ספק ברשותו עליו להביא ראי' ומשום זה סותר הראי' שהביא הרב בעל ישועות יעקב דריטב"א פליג על המרדכי כיון שכתב הריטב"א בקדושין דף ע"ט בפלוגתא דרב ושמואל בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו דרב סבר דהרי היא בוגרת לפניך ושמואל סובר דחוששין לקדושי שניהם וכתב הריטב"א דהלכה כרב. והקשו הראשונים תיפוק ליה הלכתא כרב באיסורא ותירץ הריטב"א דנפקא