ברכת אברהם (יענר) נב

כעין מעולה בדמים אבל בצריך למקומו שאינו מעולה בדמים בוודאי אסור: ובאמת מ"מ צל"ע למה כתב הרמב"ם דווקא בלשון בלבד שיהי' דמיו יקרים לעצים ולא נקט היתרא בגוונא שצריך למקומו של אילן ותועלת מקום האילן מרובה מפירות והוא רבותא טפי ממעולה בדמי' לעצים ב"כ וב"כ משמע מדברי הרמב"ם מדכתב דאסור מ"ה לכרות בשום זמן מהזמנים אלא על זה הדרך שאמרנו היינו רק במעולה בדמים מזה נראה אף דאינו עושה הדבר על חנם רק אפי' לאיזה צורך ג"כ אסור באם אין הדבר ההוא מעולה בדמים ודלא כאשר בינותי מדברי הרמב"ן בס' המצות הנ"ל: והנה לכאורה גם מדברי הר"ש בשביעית הנ"ל ומדברי תו' בבכורות ל"ו דתרצו על הא דאין קוצצין פירות שביעית הא בל"ז אסור משום בת"ש ותרצו דאיירו היכא דמעולה בדמים לעשות ממנו קורה יעוי"ש ולמה לא תרצו דאפי' אינו רוצה לעשות ממנו קורה רק צריך למקומו ג"כ אינו עובר אם במה שצריך לו הוא לתועלת מרובה מפירות וזה רבותא יותר: והנה לכאורה יש קצת לומר דהר"ש ותוס' הבינו בלשון המשנ' דאינו עובר רק משום שביעית משום לאכלה ולא לסחורה ולפירוש הרמב"ם הוא לטעם משום גוזל ענים אבל על לא תשחית עצים אינו עובר ע"כ מפרשו דאיירי דמעלה בדמים דווקא כי לצורך מקומו שצריך לו אפשר דעובר על לא תשחית הואיל דאותו צורך הוא איסור משום גוזל ענים צורך של איסור לאו תיקון מיקרי כמו דאיתא בשבת ק"ה בשובר כלי בחמתו והקורע בחמתו להשקיט כעסו דהוה מקלקל ופטור ופרשו מה שתרצו בגמרא שם על הקושי הא נמי מתקן דעבד נחת רוח ליוצרו ואמרו שם ע"ז וכה"ג מי שרי ופרשו הראשונים כיון דהוה איסור לאו מתקן הוא יעוי"ש הרי אף שצריך לו אותו קריעת הבגד להשקיט כעסו והנחת כעסו באמת הוא צורך לו מ"מ הואיל דפעולה של הקריעה לאותו צורך הוא איסור לאו לצורך מיקרי שיהי' דינו כמתקן רק אמרי' דמקלקל הוא יעוי' שם א"כ כמו כן במשחית אילן שביעית לצורך מקומו שהוא באמת מקלקל ומשחי' את האילן לגבי עצמו של האילן אך שמקומו צורך הוא לו הלא בצורך זה גופא הוא עושה איסור שגוזל ענים דמי לקורא בגד בחמתו להשקיט כעסו הנחת באמת ג"כ צורך הוא לו מ"מ אמרי' הואיל דפעולה של הקריעה לאותו צורך הוא איסור לא חשבינן זה לצורך ומקרי משחית כלי ומקלקל כן בשביעית אף שצורך לו מקומו של אילן מ"מ הואיל דהפעילה לאותו צורך הקציצת אילן בשביעית היא איסור משום גוזל ענים י"ל דלא חשבינן זה לצורך ומקרי ממילא משחית ומקלקל ועובר ג"כ על בל תשחית ובמשנה שם משמע דאינו עובר רק איסור הנוגע לשביעית משום לאכלה ולא לסחורה ולא משום בל תשחית להכי כתבו דאיירי במעולה בדמים לעשות ממנו קורה דלאו השחתה הוא כלל דכן הוא תכליתו לבנין כמו לפירות ואפי' לדעת הרמב"ם פ"י מה' שבת ה' יו"ד ופרק ח' ופרק י"ב שכתב דחובל דרך נקמה וקורע בגד להשקיט כעסו דהוה מתקן וחייב יעוי"ש נראה מזה שסובר דגם היכא שיש בדבר איסור מ"מ הואיל שהוא לו לצורך הוה מתקן. אכן נראה מדברי המפורשי' שכתבו דהוכחתו של הרמב"ם הוא מהא דאמרו בביצה דף י"ב דהמבשל בשר בחלב ביו"ט חייב משום מבעיר ואמרו שם אי ב"ה הוא דסוברי' דאמרי' מתוך וכו' אמאי חייב וכתבו תוס' שם דאכילת איסור מיקרי עכ"פ צורך קצת יעוי"ש: ע"כ י"ל דרמב"ם סובר כמו דמיקרי צורך קצת כן נמי מיקרי תיקון קצת ולהכי כתב הרמב"ם בחובל דרך נקמה או קורע בגד להשקיט כעסו דחייב דהוה עכ"פ תיקון קצת ובשבת חייב אפי' שהקלקול מרובה מתקונו כמ"ש תוס' בשבת דף ק"ו לענין שוחט בשבת יעוי"ש עי' באחרוני': ולפ"ז גם להרמב"ם ניחא דלא נוכל לאוקמי המשנ' דשביעית הנ"ל דלהכי אינו עובר על בל תשחית עצו משום שצריך למקומו של אילן ואותו צורך הוא מעולה בדמים מהפירו' ז"א כי אותו צורך גופו הוא צורך איסור הואיל שגוזל ענים ותיקון קצת מיקרי ע"כ אם הקלקול מרובה מתקונו ממילא לא נוכל לומר דהצורך מקומו מעולה בדמים הוא יותר משבח פירי דאדרבא אנן אמרי' דקלקולו יותר מתקונו הוא הואיל שהפעולה לאותו צורך הוא איסור שגוזל ענים ע"כ רק תיקון קצת מיקרי כנגד הקלקול וממילא לאו מעולה בדמים הוא והיכא דלאו מעולה בדמים הוא בוודאי אסור תבנא לדינא בצריך למקומו ויש תועלת ממקומו יותר מתועלת עצים לפירות בוודאי שרי זולת לרמב"ם שכתב ח"ל בשום זמן אסור להשחית רק על דרך שאמרו בצריך לעשות ממנו קורה עכ"ל. מזה משמע קצת אף שצריך למקומו לא מהני וצל"ע: ועכ"ז אנו צריכי' לחוש לדברי תשובת הגאון מו"ה יעקב עמדן זצ"ל באם באפשרות לעקור אילנות עם השרשים וליטעם במקום אחר בוודאי מחויב לעשות כן ובאם אין באפשרות לעשות כזה הטיבו אשר דברו כי יש מקום להתיר ע"י נכרי לדעת הפוסקי'