ברכת אברהם (יענר) נא

עכ"פ לומר דלא חטף כדי להטיל על שכנגדו שבועה ז"א כי על טענתו של שכנגדו יש לשכנגדו עד מסייע דחטף ועד המסייעו פוטרו מהשבועה וכמו אם הי' לשכנגדו עד המסייע נגד טענתו הראשונה של החוטף דידי' חטף הי' החוטף מתחייב נשלם בלא שבועה שכנגדו כן נמי נשאר זכותו של שכנגדו שיהי' החוטף צריך לשלם לו אפי' בלא שבועה אפילו אם יחזור מהודאתו ויאמר דלא חטף הואיל שיש לו עד המסייע ואף דאמרי' דיכול לחזור ולומר דלא חטף לחייב את חבירו שבועה הואיל שגם בטענתו ראשונה הי' השכנגדו חייב שבועה מ"מ אמרי' אמת דיכול לחייבו שבועה גם על טענתו שני' אבל התורה אמרה אף מי שמחויב שבועה עד המסייע פוטרו משבועה להכי הכל מודים בנסכא דר"א שמחויב ק"ש כי במ"נ אם לא יחזור מהודאתו ויהי' נשאר בטענתו הראשונה דחטף רק דידי' חטף לא יהי' השכנגדו ישבע אם יתפוס והוה על העד שם עדות מן התורה ואם יחזור מטענתו ויטעון דלא חטף כלל אז שוב אמרי' דעכ"פ אינו יכול לפטור א"ע בטענה השני' ע"י שבועתו הואיל שכבר נתחייב בטענתו הראשונה וא"י לחזור מחויב לפטור רק יוכל ע"י טענתו השני' ג"כ לחייב שכנגדו שבועה דלא חטף נגד זה שוב אמרי' אף דיכול לחייבו שבועה וחבירו מחויב לישבע התורה שוב פטרתו מכח העד המסייע אבל הר"ן סובר דב"כ וב"כ יהי' מחויב לישבע דלא חטף דשבועות נשבע ונוטל אין עד מסייע פוטר ולא קשה הקושי ראשונה שהבאתי לעיל ודו"ק: ס' י"ד בדבר שאלת ר' זאב וואלף טיש. אם מותר לקצוץ אילנות ולסתור ע"מ לבנות במקומן ברייא הויז כבר הובא בפוסקי' דלצורך מקומן שרי דלא אסרה תורה אלא דרך השחתה יעוי' ברא"ש בב"ק דף צ"א שכתב בפשיטות להתיר בצורך מקומו ובט"ז ס' קט"ז ובתשובת בשמים רא"ש ס' של"ד ז"ל בצריך למקומו נראה דמותר כי הרמב"ם אמר דעיקר איסורו דווקא דרך השחתה ואפשר דאם צריך למקומו לא מיקרי דרך השחתה ואין להחמיר ע"י כותי כלל עכ"ל וצל"ע שכתב להתיר רק בלשון אפשר והנה תשובה זו מיוחסת להרא"ש ז"ל ובדברי הרא"ש נראה דקאי אדברי רבינא אם הי' מעולה בדמים מותר ועל הא דרב חסדא חזא תאלי ביני גופנא אמר לי' לאריסי' זיל עקרינהו וכו' וכן אם הי' צריך למקומו נראה דמותר עכ"ל ואיירי דומי' דהנ"ל דהתועלת של צריך למקומו הוא יותר מתועלת העצים לפירות והוה כמו מעולה בדמים דמותר וחדא הוא עם פיתרא של מעולה בדמים אכן הרא"ש בתשובה ס' של"ד הנ"ל י"ל שרוצה להתיר אף שאין התועלת מרובה ורק מחמת שאינו דרך השחתה ג"כ יהי' מותר בזה כתב רק בלשון אפשר יעוי' ברמב"ן בס' המצות במנין המצות שלו מצוה ו' וז"ל נצטוינו כשנצור על העור לאכול מן אילנות שבגבולה כל ימי המצור ואם נכרית אותם לבטלה דרך השחתה נעבור על עשה מוסיף על הלאו וכו' וכו' וכן בימי המצור להצר לאנשי העיר בהשחתת אילנות שלא יחיו בהם מותר דלא אסרה תורה אלא השחתה בחנם לגמרי: והנה לפ"ז צריך עיון אם כן הוא למה נקטו בגמרא ההיתר דווקא במעולה בדמים הא אף באינו מעולה בדמים אם אינו עושה השחתה בחנם לגמרי שרי הואיל דעכ"פ אינו מכרית אותם לבטלה כי אם לצורך והתורה לא אסרה השחתה אלא בחנם לגמרי: ואפשר לומר מה דאמר רבינא ואם הי' מעולה בדמים שרי לאשמעינן אפי' באפשר לו לעקור האילן עם שרשיו ולטעהו במקום אחר עכ"ז באם הוא צריך לאילן לעשות ממנו בנין שדמיו מרובים משבח פירותיו שרי כי כעין זה לאו השחתה הוא כלל כי זהו תכליתו של האילן כמו שתכליתו לפירות אבל ההיתר לצורך מקומו או לאיזה צורך אחר בוודאי אם יכול לקיים את שניהם לעקור האילן עם שרשיו שזה וזה יתקיים בידו לטעהו במקום אחר לעשות פרי וגם מקומו של האילן יהי' לו לצורך אז בוודאי אסור לקצוץ להשחית האילן רק מותר לו לצורך מקומו לעקור אותו עם שרשיו שזה וזה יתקיים בידו וכמ"ש הגאון מוהר"י עמדן בתשובה שלו תשובת יעבץ בס' ע"ו אבל במעולה בדמים שרי בכל אנפי וכמו שמבי' שם הגמרא הילפותא אפי' ביש לו אילני סרק אין אילן סרק קודם לו אם הוא רק מעולה בדמים יעוי"ש בב"ק דף צ"א אבל באמת אין נראה כן מדברי הפוסקים רק אפי' באינו משחית לחנם רק לצורך מקום או כדומה צריכינן שיהי' התועלת מרובה משבח פירות יעוי' ברמב"ם בפרושו למשניות פ"ד משביעית במשנה יו"ד וז"ל כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו מפני שהיא כשר לאכילה ומותר לו לקצוץ אילן ובלבד שיהי' דמיו יקרים לעצים ואז יהי' מותר לכרות אותו אבל אם לא יהי' לעציו מחיר גדול עד שיאמרו יותר יש לי תועלת בכריתותו מלהניחו אסור לכרות אותו בשואלנות העושים פרי אסור מן התורה לכרות אותן שהים זמן מהזמנים אלא על דרך זה שאמרנו עכ"ל הרמב"ם ומדכתב אלא על דרך שאמרנו משמע דווקא