ברכת אברהם (יענר) מו

בהם תעבודו כיון שכבר הפקיעו רבנן אותו מעבדות ועל הב"ד וודאי אינו מוטל שום איסור וליכא עליהם לאו דלא תחנם כי באמת חידוש הוא שחידשה התורה דאדון עובר על לא תחנם באם משחרר עבדו כי איך שייך לא תחנם לאותו שהוא חייב במצות ורק התורה הטילה עשה זה דלעולם בהם תעבודו על אדון שאסור לו לעשות חנינה לעבדו אבל על הב"ד אין מוטל איסור זה שלא יחונן עבד שחייב במצות א"כ שפיר הפקר ב"ד הפקר ולא יעשו הב"ד שום איסור בהפקירם את העבד מעבדות וממילא גם האדון אינו עובר אבל מעכ"ת רוצה לומר דלהכי אינו עובר הואיל דעושה לטובת עצמו ואף שתפלה היא רק מדרבנן א"ה לא חשיבא זאת נגד דאורייתא מרכיב בזה עוד סברה לרפאות בה הקושי ויאמר הואיל שמצו' הבאה בעבירה היא רק מדרבנן א"כ לא איכפת לן ג"כ לגבי דאורייתא ואנחנו לא נדע מה מהני זה לגבי איסור דאורייתא דלעולם בתם תעבודו אם אינו לטובת עצמו כ"א מחמת תפלה דרבנן שלגבי דאורייתא לאו כלום הוא לשיטת מעלתו: והנה לא אמנע לכתוב מה שאני מהרהר דלהכי רק בברכות מקשה שם אליבא דרב יהודה והא מצוהב"ע הוא וליכא למימר דלטובת עצמו חשיבא הואיל שהיא מצוה כי י"ל דז"א הואיל דמ"מ לאו כמכירה היא כיון דמצוה לאו להנות ניתנה ואינו נהנת להכי לאו כמכירה הוא ושפיר עובר על לאו דלא תחנם וליכא למימר דמחמת מצוה הפקיעו רבנן רשות הרב מן העבד ואינו עובר בעשה בשחרורו ז"א כי מ"מ חנינה מיקרי מה שמשחרר לו להתירו בבת חורין כי אין כח ביד החכמים רק להפקיע הרשות מכח הפקר ב"ד אבל לא להתיר בב"ח א"כ במה שמשחררו בשטר מחננו להתירו בב"ח ועובר על לא. תחנם וכמו שגילתה התורה ועבדו לעולם שמוזהר האדון שלא יחוננו בעבדות כן מוזהר שלא יחוננו להתירו בבת חורין דגם זה בכלל ועבדו לעולם הוא ולהכי מקשה הגמרא שפיר מצו' הבאה בעבירה היא אבל התם בגיטין מקשה הגמרא על שמואל דאמר המשחרר עבדו עובר בעשה מהא דר"א דשיחרר עבדו להשלימו לעשרה ומתרץ הגמרא מצוה שאני. ולא קשה הא מצוה הבאה בעבירה הוא ז"א כנ"ל די"ל דמחמת מצוה הפקיעו חכמים רשות הרב והפקר ב"ד הפקר ועליהם אין איסור וממילא גם אין האדון עובר על לעולם בהם תעבודו כי בל"ז הפקיעו ממנו העבדות וגם א"ל דבמה ששיחררו בשטר עובר במה שמחננו להתירו בב"ח ז"א כי בהפקר לחודא מותר בב"ח אליבא דשמואל דסובר המפקיר עבדו א"צ גט שחרור ולהכי לא מקשה הגמרא שם מצוה הבא בעבירה הוא: ס' יב שאלה בנידן ראובן ושמעון שקבלו פקדון ביחד להנך פוסקים בש"ע ח"מ ס' ע"ז ויעוי' בס' מחנה אפרים ה' שומרי' ס' כ"ז ובר"ן פ' שבועות הפקדון שכל אחד לא נעשה נפקד רק על מחצה ועל חצי השני הוא ערב איך הוא הדין. אם אחד מהם היינו ראובן פשע בשמירת הפקדון ולכאורה אם נימא שרק על מקצת נעשה שומר א"כ אינו חייב בפשיעה רק על מקצת שנעשה שומר עליו ועל מקצת השני פטור הואיל שאינו שומר עליו כי אם חבירו שמעון, ושמעון לא פשע שיחייב ואם ראובן שפשע פטור על מקצת השני ממילא גם השני פטור אפי' מכח ערבות: והנה אין להביא ראי' מהרמב"ם בה' נזקי ממון פ"ד ה' ז' ז"ל מסר שורו לחמשה ופשע בו אחד מהם ויצא והזיק אם אינו משתמר אלא בחמשתן זה שפשע בשמירתו חייב עכ"ל הרמב"ם והוא מגמרא ב"ק דף יו"ד היכא דבלאו איהו לא מינטר איהו דקעבד היזיקא א"כ כמו כן נמי היכא ששנים קבלו פקדון ופשע א' מהם ובלאו איהו לא מינטר י"ל שיהי' הוא חייב בכולו אבל באמת ז"א כי שאני התם אף דאינו שומר כי אם על מקצת ועל המחצה השני לאו שומר הוא מ"מ הואיל דעל ידו אתעבד ההיזק י"ל דמזיק הוא עכ"פ אבל לענין שיתחייב בפשיעה שאין אדם חייב רק באם הוא שומר. י"ל שפיר כיון דאינו נעשה שומר כי אם על מקצתו אפשר שלא יהי' חייב בפשיעה על מקצת השני אשר באמת לא נראה כן מדברי הפוסקים ע"כ נלענ"ד דבאמת בכל מקום היכא דאין מוטל החיוב של שומרים על שומר השני ואין הב"ד יכולים לחייב את השני לא מכח פשיעה ולא מכח ערבות כעין נידן דידן י"ל דעל כעין זה קיבל כ"א עליו שיהי' שומר בכולו שאם הוא יפשע בו והיה הוא חייב ככולו הואיל שאי אפשר להטיל חיובו על השני לא מכח פשיעה ולא מכח ערבות אם כי לע"ד דבר פשוט הוא יש להביא ג"כ ראי' לזה מגמרא ב"ק דף ק"ח בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברא מהו כגון שמסר שורו לשני בגי אדם וטענו בו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מי אמרי' בחד קפד רחמנא דלא לשלם חומשא וכפילא אבל הא האי משלם חומש והאי משלם כפל או דלמא על חד ממונא קפד רחמנא יעוי"ש: