ברכת אברהם (יענר) מג

פלוג וכמ"ש לעיל א"כ באם בעת ההיא בחשיכה דחשבינן לחלות אבילות משום לפ"ל הי' בעת ההיא באמת במקום קרוב י"ל דמונה עמהם: ויש להעמיס ספק זה בדברי רב נטראי גאון לענ"ד המובא בב"י ביו"ד ס' שע"ה במה שכתב באם בא לשני למקום קרוב ממקום רחוק אם יהי' דיני' כמקום קרוב יעו"ש: והקשה הב"י א"כ היכא משכחת מה שאמרו שלשה ימים בא ממקום אחר הא לעולם קא אתי בתוך שלשה למקום קרוב ומ"מ לא מהני יעוי"ש וז"א כהנ"ל בשלמא היכא דהי' ביום הראשון משחשיכה בעת חלוח אבילות במקום רחוק בוודאי אינו יכול למנות מאז עמהם הואיל דמן הנמנע לישדר לי' למחר שימטי ביום ג' כי עומד הוא בעת חלות אבילות במקום רחוק אף שהתחיל אבילות עוד קודם חשיכה דנינן ליה משום לא פלוג כאלו התחיל משחשיכה וכמ"ש למעלה ובשעה שחשיכה איננו במקום קרוב אף שבא אח"כ ביום השני או ביום השלישי למקום קרוב אנן חשבינן לעולם היכא שהוא בעת שהתחיל אבילות ואם הוא בעת ההוא במקום רחוק מונה לעצמו אבל באם אנן אומרי' דחשיב התחלת אבילות ביום א' סמוך לחשיכה אף דהתחיל בבקר או בצהרים אמרי' דהוה כאלו התחיל בשחשיכה משום לפ"ל. א"כ אם הוא בשחשיכה במקום קרוב י"ל דמונה עמהם וזהו שכתב רב נטראי הגאון שבא ליום שני למקום קרוב וי"ל כוונתו שבא בשחשיכה בליל' השייך לשני למקום קרוב אם הוא באותו זמן בעת החשיכה ביום הראשון במקום קרוב שדנינן דאז התחיל אבילות דאל"כ יש זמן ליותר מיוד פרסאות ועכר"ח דדנינן הכל כאלו רק אז התחיל אבילות (דאל"כ יש זמן ליותר מי' פרסאות ועכר"ח) ובעת ההיא שאנחנו קוראים לו התחלת אבילות הנהו שוב במקום קרוב י"ל דמסתפק רב נטראי ז"ל שפיר די"ל דמונה עמהם ולא גרע זה שהי' ביומו קודם חשיכה במקום רחוק: אברהם נ"ה בה"ה ממ"צ זצל"ה: ס' יוד צל"ע לענ"ד. הא דפסקינן דדם אברים שלא פירש מותר רק אחר כשפירש אז אסור איך נדייני' באם הוא דם שפירש מן חתיכה טריפה או נבילה הוה לכאורה טריפה ונבילה קדום עוד קודם שפירש ע"כ צל"ע אם יכול אח"כ יחול איסור דם על איסור טריפה הואיל דא"א ח"ע"א. והנה דם נבילה ב"ה מטמא שבת דף ע"ו וגם דם שרץ מטמא כשרץ אלמא דחל בדם שם נבילה י"ל דאיירי בדם כעין דנבילה ודם בב"א קא אתי יעוי' בפסחי' דף כ"ב בתוס' ד"ה והרי דם וכו' יעוי"ש אבל בדם אברים שלא פירש דאינו אסור משום דם ורק חל עליו איסור טריפה כמו על החתיכה דהיא היא ורק אח"כ כשפירש אסרתו רחמנא לאותו דם אפשר י"ל דלא חל איסור דם על איסור טריפה דקרום יעוי' ש"ך יוד ס' פ"א ס"ק י"ג. והנה לכאורה נראה הואיל דלולי הקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן. הואיל דאינן אוכל. לא הי' גם דם אסור משום טריפ' או נבילה כי הוא בכלל רוטבן. רק דגלתה לנו רחמנא קרא דרוטבן אסור משום נבילה או טריפה א"כ האיסור של רוטב דנבילה עם איסור דם בהדי הדדי קאתי כי לא שייך בי' לומר דעל רוטב הי' איסור נבילה קודם ז"א. כי בעודו בחתיכה לא הי' משקה כ"א אוכל. רק אח"כ כשנעשה משקה אסרתה תורה משום הטמאים לאסור צירן צירן ורוטבן ולאו משם ראשון דאוכל נבילה היא. כי באמת בכלל רוטב הוא ורק דגם רוטב אסרתה רחמנא מקרא דטמאים וכו'. כן נמי אז חל ג"כ בהדי הדדי איסור דם עם טריפה: אבל עדיין צריך לעיונא בזה. לפי מה שהקשה תוס' חולין דף צ"ט ע"ב ד"ה שאני ציר. דמנ"ל דציר ורוטב של טריפה אסור הואיל דלת"כ צריך בשרצים ונבילה קרא לאסור צירן ורוטבן ובטריפ' דליכא קרא מנ"ל דצירן ורוטבן של טריפה אסור. ולמה בשר שחיטה דאימלח עם בשר טריפה אסור משום ציר יעוי' בפ"ח יו"ד ס' ע' ס"ק י"ח שכתב דבאמת אינו אסור כ"א מדרבנן והתוס' נשאר בתימא והרב בעל פ"י בסוגי' דחדש מתרץ דהא דצריך קרא. היכא דרוטב בפ"ע ע"כ הוא רק משקה אבל היכא דנבלע באוכל. וכגון בשר דבלע ציר טריפה בוודאי אסור מכח טריפה. מלאו טריפה לא תאכלו יעוי"ס א"כ קודם שנבלע רוטבן של טריפה באוכל והוה רק משקה אינו אסור אליבא דת"כ משום לאו דטריפה ל"ת ואיסור דם בוודאי חל עליו. כי אותו אסרתו תורה בלאו דלא תאכלו כל דם ואמרי' דשתי' בכלל אכילה. יעוי' תוס' חולין דף ק"כ א"כ צל"ע אח"כ כשנבלע באוכל איך יחול לאו דטריפה על לאו דאיסור דם דקדום ודומה קצת להא דחרכו קודם זמנו בחמץ דמותר בהנאה ואסור באכילה יעוי' ברא"ש בפסחי' דף באכילה אסור משום בשעה שאכלו אחשבי' לאוכל ונקרא אוכל של חמץ כי אף שחרכו לא פקע מיניה שם חמץ ורק בהנאה מותר כי איסור הנאה במידי דמאכל תלי' אם שם אוכל עליו לכן חרכו קודם