ברכת אברהם (יענר) מב

הי' בשעת הקבורה רחוק מעשרה פרסאות ע"כ מעת חלות אבילות לא הי' לו זמן לבא למקום שהגדול שם בחד יומא י"ל דמונה לעצמו ולא עמהם: ונראה היכא דהי' במקום קרוב בשעת מיתה אם לא הי' בעת הקבורה. לא עדיף מהי' ממש במקום המת אפינו הי' במקום המת בשעת מיתה אם הלך משם למקום רחוק קודם הקבור' בודאי צריך למנו' לעצמו מכ"ש אם לא הי' ממש במקום המת כי אם במקום קרוב שיוכל לימטי למקום המת אם אינו במקום קרוב בשעת הקבורה שחל אבילות בוודאי דצריך למנות לעצמו ופשוט הוא לפענ"ד רק יש לי ספק אם הי' במקום קרוב בעת שנסתם הגולל וחל אבילות והלך משם אחר כך למרחוק אם בא אחר ג"י למקום האבלים אם מונה עמהם או לא אפי' בכה"ג יעוי' בראב"ד מובא ברא"ש פ' אלו מגלחין בסוגי' הנ"ל וז"ל האי שעורא דפרשו רבוותא בהכי סמכו לה כיון דאי שכיב שיכבא סמוך לערב ונסתם הגולל סמוך לחשיכה ולמחר שדר ליה שלוחא ומודעי' ליה ומטי שלוחא התם סמוך למנחה וליומא אחרינא אתא לגבייהו. נמצא משיג אותו תוך שלשה שעדיין הוא בתקפו של אבל יעוי"ש הרי דשערו חכמים זמן שלא יהי' באפשרות לישדר שלוחא באותו יום שמת דהי' להאבל עוד זמן לבא בתוך שלש' באם נשדר שלוחא למחרתו של יום הקבורה למקומו וימטי להתם סמוך למנחה וליומא אחרינא אתא לגבייהו דלמה כתבו באם שכב שיכבא סמוך לערב ונסתם הגולל סמוך לחשיכה היכא נדייני' באם שכב שיכבא בבקר הלא יש שעות לישדר שלוחא אף ליותר מעשרה פרסאות. והאבל יוכל לבא ביום ג' שהוא תקפו של אבילות. ועכר"ח צ"ל דחכמים שערו שיהי' דווקא זמן לישדר שלוחא מיום מחרתו של הקבורה: והטעם י"ל דילמא יהי' הקבורה וסתימת הגולל סמוך לחשיכה ולא יהי' זמן באותו יום לישדר להתם ומשום לא פלוג לא חשבינן אותו יום כלל: א"כ לפ"ז דלא חשבינן אותו יום כלל לשדירת שליח כ"א למחרתו מה לי אם באותו יום הי' האבל במקום קרוב אם למחרתו בעת שיבא השליח לאודועי ליה. איננו שוב שמה במקום הקרוב ההוא שהי' אתמול בעת חלות אבילות כי הלך אז למרחוק אין זמן לישדר שלוחא להתם לאודועי לי' ולכשיבא ג"כ אח"כ בתוך ג' וכללא הוא לפי דעת הראב"ד שצריך דווקא זיון לישדר להתם וליומא אחרינא יהי' אתי לגבייהו ושישיג אותם תוך שלשה וא"ל אם באותו יום של הקבורה הי' קודם חשיכה מצטרפין אותו יום ג"כ לחשבון אף לישדר ליותר מעש"פ ז"א דא"כ למה שערו חכמים דווקא המקום קרוב בחשבון י"פ עכר"ח משום לא פלוג דילמא לא יהי' הזמן לישדר באותו יום כ"א למחרתו ע"כ מהאי טעמא צריך לעולם לחשוב שדירת שליח למחרתו של יום הקבורה שימטי הוא להתם וליומא אחרא יהי' האבל אתי לגבייהו ע"כ הנה לכאורה צריך שיהי' דווקא למחרתו של יום הקבורה במקום קרוב אבל לא כשאיננו ביום ההוא במקום קרוב. אף שבעת הקבורה הי' במקום קרוב אם הלך למרחוק ואיננו למחרתו במקום ההיא לא מהני וצריך למנות לעצמו ועדיין צל"ע בזה: כי מסתימת הפוסקים ומלשון הטור שכתבו דאי שמע הוה מטי הכא בחד יומא ולא פרשו כמו שפי' הראב"ד שיהי' דווקא השמיעה ע"י הודעת השליח משמע דסתמא אמרי' אלו שמע שחל אבילות בעת שחלה באמת הי' ביכלתו לבא בחד יומא דנינן לי' כאלו הי' ממש במקום אבילות ואם הי' ממש במקום אבלים אחר שחל אבילות אפי' רגע אחת והתחיל למנות עמהם באותו רגע: אף ששוב נסע משם אח"כ מ"מ שוב אינו מוכ' אח"כ לעצמו כן נמי אפשר אף שלא הי' ממש במקום אבלי' כ"א במקום קרוב י"ל דדנינן לי' כאלו הי' ממש במקום המת בעת שחל אבילות אף דאין זמן לישדר שלוחא ודלא כראב"ד כי לדברי הראב"ד הנ"ל בוודאי ז"א וצריך בכה"ג למנות לעצמו וצל"ע דין זה לדעתי הקלושה: אבל זאת נלפע"ד היכא שהי' בתחילת אבילות במקום רחוק למשל ביום א' שחל אבילות בבקר או בצהרים הי' במקום רחוק ומשחשיכה בלילה ששייך ליום השני בא למקום קרוב יש לי ג"כ ספק אי מהני כי י"ל דבאמת הי' זמן לישדר שליח גם ביום הראשון בעת שחל אבילות אף ליותר מי' פרסאות בכדי שימטו הכא ביום ג' אם נצטרף גם היום הראשון רק העיקר דאמרי' דלא מצטרפין אותו יום דילמא שכיב שכיבא סמוך לערב ויהי' נסתם הגולל סמוך לחשיכה שלא יהי' זמן לישדר שליח כי אם למחרתו. וכמ"ש לעיל א"כ אם הי' בשחשיכה במקום קרוב שיש זמן לישדר שליח להתם ביום מחרתו י"ל דמתחיל אבילות שלו תיכף למנות עמהם כי מה איכפת לן אם הי' ביום א' קודם חשיכה בחלות אבילות במקום רחוק אם בא בלילה השייך ליום השני למקום רחוק דיש זמן לישדר שליח למחרתו ושימטי להכא ביום ג' כי במ"נ אם תאמר מחמת שהי' בעת חלות אבילות בבקר או בצהרים במקום רחוק חשבינן ליה הכל כאלו הוא שם הא יש בבקר או בצהרים זמן לישדר ליותר מעשר"פ ועכר"ח צ"ל דחשבינן הכל מן עת החשיכה משום לא