ברכת אברהם (יענר) לט

חל למפרע מה מהני דאלומי רבנן לשעבודי' והוה הפקר ב"ד מ"מ אמאי לא מהני על המותר מחובו שבידו לסלק למלוה נגד החוב והמותר יהי' שלו וכל היכא שיש בידו מהני ההקדש א"ו דאינו חל למפרע אף היכא שיש בידו ובהפקר גופא כל כמה שלא זכה בו אינו חל ההקדש: ולולי דמסתפינא אמינא דבאמת לא אלומי רבנן לשעבודי' שלא יהי' הקונם חל עליו אפי' נגד מה שמותר על החוב רק אפשר לומר דעל המותר מהחוב חל הקונם כי שלו הוא ולא אלומי כ"כ שעבודי' שיהי' חל גם על יתר מחובו ואין להקשות לפ"ז מה תקנתי' דאלומי רבנן הא כל לוה יאסר נכסיו על המלוה בקונם ואם על המותר מחויב יהי' חל הקונם אז יהי' אסור להנות ג"כ ממה שנגד חובו הואיל וחלקים מעורבבים וחיישינן דילמא החלק שגובה הוא של חבירו המותר על החוב שחל עליו הקונם הואיל דאין ברירה אך ז"א לענ"ד כי אנן אמרי' היכא שהוא רוצה לאסור נכסיו על המלוה בקונה אלומי רבנן לשעבודי' דמלוה מכח הפקר ב"ד הפקר ואליבא דפוסקי' שכח ב"ד אלים ג"כ לאוקמי הדבר ברשותו של חבירו. ע"כ הוה כאלו יש למלוה חלק בשדה נגד חובו ולא קשה דכל לוה יאסור נכסיו ז"א כי על נגד חובו גם המלוה יוכל לאסור חלקו על הלוה וככח שיש ללוה על יתר מחובו כן יש נמי למלוה חלק בשדה נגד חובו. א"כ ממילא לא קשה דכל בע"ח יעשה כן. כי ז"א. כמו שכתבתי כנ"ל: וארווחנא בזה אפשר לתרץ דברי הרמב"ם. מה שכתב במדיר את אשתו מלהנות דיעמיד פרנס ולא אוקם באומר צאי מעשה ידך למזונותיך כאוקומתא של הגמרא כתובות דף ע' יעוי' בר"ן שם וכפי הנ"ל א"ש שבאמת הקונם חל על המותר ממה שמגיע לה ועל המותר חל הקונם ושוב אסור' לגבות אף נגד מה שמגיע לה הואיל דחלקים מעורבבים אמרי' אין בריר' כמו שכתבתי לעיל ולא קשה שוב קו' הגמרא היכא מצי מדיר לה כי קונם חב על המותר ולהכי כל חלק אסור דאמרי' אין ברירה לחומרא אבל קו' הגמרא י"ל דאזלא אליבא דמ"ד יש ברירה ושפיר אמרי' הואיל דנגד חובה לא חל הקונם משום דאלומי לה לשעבודא ע"כ מותרת ג"כ דאמרי דזהו חלקה אשר אלומי לה לשעבודה שיהי' שלה ולא חל הקונם ידידו אוהבו אברהם נ"ה יענר: ס' ח לכבוד החריף ובקי חכם ושלם הייחסן מו"ה אלי' עטינגר ממינסק נ"י: לתשובת מכתבך אם כי אין עתות הפנאי בידי כעת עכ"ז מרוב חיבות התחתנות מלט נפש לא אוכל מלהשיבך עכ"פ דברים מעטים על קו' בגמרא שבת ו' מה שאמרו הא קמ"ל דהא מהנך דלא מספקן. והקשת אמאי מספקא לן אכולהו למה לא נימא דאיסי כר"י דס"ל דהבערה ללאו יצאת והא דהאחת דקאמר דאינו חייב עלי'. היא הבערה ז"ת קו': והנה באמת זאת אינו קושי כלל כי י"ל דהתנא דאמר דמספקא סובר דהבערה לחלק יצאת ויותר הוה לך לאקשוי על הא דאמר רב יהוד' אמר שמואל שבת צ"ו מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים ר' יהודה פשיטא ליה דמעביר חייב וקמ"ל דהא מהנך דלא מספקא יעו"ש בשבת דף ע' דשמואל סבר לה כר' יוסי דהעברה ללאו יצאתה א"כ קשה מנ"ל לרב יהודה אמר שמואל דאיסי מספקא ליה אכולהו דילמא הא דקאמר אינו חייב על אחת סובר דאהבערה לא מחייב חטאת הואיל דהבערה ללאו יצאת לשיטתו של שמואל דסבר לה כר"י. ומה שעלה ברצונך לומר דא"א לומר דאיסי סובר דהבערה ללאו יצאתה דא"כ גם אכיבוי לא מחייב כיון דמכבה אינו חייב אלא בע"מ להבעיר. ולומר דמכבה ע"מ לעשות פחמי'. זה לאו כיבוי מיקרי כי אם מתקן מנא ולאו משום כיבוי מחייב זה בוודאי אינו כי איך סלקא אדעתך דר' שמעון דסובר דמלאכה שא"צ לגופא פטור ולדידי' אינו חייב אכיבוי כי אם בפתילה שצריך להבהבה דבהאי אפי' ר' שמעון מודה דקא מתקן מנא. יעוי' בשבת דף ל"א ע"ב: והנה כי כן איך סלקא אדעתך דלאו משום כיבוי הוא הכי יחלוק ר"ש או הסוברים כר"ש דמלאכה שא"צ לגופא פטור על מתניתין שבת ע"ג אבות מלאכות ארבעי' חסר אחת וחושב ומונה המכבה והמבעיר והמכה בפטיש יעוי"ש א"ו דמ"מ דמשום מכבה הוא מחייב. וכעיקר הדבר שכתבת. היכא דמכבה ע"מ להבעיר אם על הבערה אינו חייב חטאת גם אכיבוי לא מחייב כיון דהבנין מתחלה לאו בנין הוא הסתירה שלאחריה לאו סתירה היא ג"כ לענ"ד זה אינו בוודאי כי כיבוי באמת מלאכה גמורה היא. ולר"י גם מלאכה שאצל"ג חייב ועיקר הפטור הוא בכיבוי הואיל שהוא מקלקל אבל היכת דהוא ע"מ לתקן ולעשות תיקון במקומו כמו בסותר ע"מ לבנות במקומו אף שהתיקון לאו מלאכה הוא לא גרע מקורע על מתו דחייב כי מקלקל ע"מ לתקן הוא אף דמלאכת הקורע שהי' במשכן הי' ע"מ לתפור מ"מ לא צריך