ברכת אברהם (יענר) לח

דמותר על זה שפיר הקשה הגמרא היכי מצי מקדשי כלומר בשלמא באמר לה קני לך מעכשיו אז אינה מחייבת כלל להבעל לו רק הברירה בידה שלא תבעל והמתנה יהי' באמת בטילה אבל עכ"פ אין עלי' חיוב הגוף להבעל לו ע"כ באם הקריבתה כבר ואח"כ תבעל לו לאו אתנן הוא אבל אם לא אמר לה קני לך מעכשיו ואשמעינן דהו"א הואיל כי שזכה באתנן נתחייב בחליפיו וכקו' הרשב"א דאין הבעילה אלא דמים אבל עכ"פ חוב עליה להבעל לו וכמו שכתב המ"ל ה' ריבית אף חיוב שמתחייב אדם א"ע באיסור מחמת זה לא פקע חיובו א"כ שוב הטלה של האתנן משועבד לחיובה ולשיטת רש"י השיעבוד עושה בכל מקום הדבר המשועבד שיהי' כאלו אינו ברשותו ושפיר הקשה הגמרא היכא מצית מקרבה איש כי יקדיש את ביתו קודש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ולא קשה קו' הרשב"א הא הביאה אינה אלא דמים וכחוב אצל הלוקח ולפי הנ"ל ז"א אי הוה כחוב הוה הטלה אינו ברשות' עד היינו עד שתבעל כמ"ש בשם הרב בעל בית אפרי' וקודם זה אינו ברשותה ואיך מצי מקרבה ושפיר הקשה הגמרא: אבל קשה הא אנן פסקינן בהקדיש המשכיר בית סתם אף דהקדש אינו מפקיע מידי שיעבוד מ"מ הואיל דחל השיעבוד על בתים אחרים ג"כ יכול להקדישו ויכול ליתן לשוכר בית אחר יעוי' ביו"ד ס' רכ"א ס"ק מ"ה וכמו כן יכול הלוה להקדיש משכון השוה יותר על חובו הואיל שיש לו שיעבוד עכ"פ כנגד חובו יעוי"ש בס"ק מ"ד ומ"ה ביו"ד הנ"ל א"כ קשה איך שייך לומר דהטלה משועבד להביאה אם יש לה שאר נכסי' שיהי' משועבדי' על הביאה שהיא דמי הטלה יכול ההקדש לחול שפיר על הטלה דאין לו על הטלה דווקא שעבודו אם נשאר לו לשיעבוד שאר נכסים ולא גרע מהקדיש הלוה הנשאר ממשכון שהוא יותר על החוב שחל ההקדש על המותר א"כ שפיר יכול הקדש לחול על הטלה ולא שייך לומר דהטלה משועבד על הביאה אם יש לה חוץ מטלה עוד נכסים שיהי' משועבדי' אבל גם זה אינו כי במוכר חפץ בעד דמים ואם לא ירצה לשלם הדמים כבר כתב הב"ח בס' צ"ו דשייך אותו חפץ בהחזרה למוכר כי בטל המקח והוא מדינא ע"כ בוודאי רק הטלה משועבד אף שיש שאר משועבדי' מ"מ הואיל שהטלה הדרה למרי' כמ"ש הב"ח ממילא הוא משועבד להביאה הואיל שלא יכולה לסלקו בדבר אחר וכמ"ש הב"ח ולפ"ז שפיר חשיב שוב כאינו ברשותה והקשה הגמרא שפיר מי מצית מקרבה: כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וק"ל: ועיין בנ"י פ' הזהב שכתב מי שמשך חפץ מחבירו והתנה ליתן לו חטים חדשים חייב ליתן לו כמו שפסק חטים דווקא ויעוי' בקצה"ח ס' רמ"א סעיף י"ב ע"ש א"כ אם אינה נבעלת בשעבודה הדרא הטלה למרי' ואגב זה אכתוב ג"כ מה שעולה על רעיוני להביא קצת ראי' לדברי הרב בעל בית אפרי' היא היכא דכל כמה שלא זכה בהשדה אף כשזוכה בה אח"כ אינו חל כ"א להבא וכמו כן באם אמר על ככר הפקר לכשאזכה בה יהי' הקרש אף שבידו לפדותה כל כמה דלא זכה בה אינו הקדש. יעוי' ביו"ד ס' רכ"א בש"ך שם ס"ק מ"ג שכתב בשם הרא"ש ז"ל. ומה שדוחק א"ע לחלק בין המקדיש בית המושכר דחל ההקדש על יתר מהחוב ואסור השוכר לדור בו אבל באומר קונם המלוה גם על יתר מהחוב אינו חל ההקדש ומטעמא שכתב הרא"ש הואיל שאין איסור הנאה חל על גוף הקרקע יעוי"ש שבאמת אמרו קונמות כקדושת הגוף דמי יעוי"ש גם מה שכתבו הואיל דאלומי רבנן לשעבודי' דמלוה להכי לא חל אף על המותר מחוב יעוי"ש וכוונתם הוא לענ"ד הואיל דבאם יהי' חל על המותר יהי' אסור המלוה בכולו הואיל דהחלקים מעורבבים וכמ"ש תוס' בעירכין דף כ"א בד"ה ע"כ לא יהי' המלוה יכול לגבות אף מקצת על חובו דילמא אותו מקצת הוא של חבירו הלוה שאסור עליו בקונם הואיל דפסקינן בכ"מ אין ברירה ודילמא נהנה מאותו חלק מה שחל הקונם ואין לדמות זה לדברי הטור ח"מ ס' ק"פ הובא ברמ"א ביו"ד ס' רכ"ו דכתב דה"ה לב' שותפים במטלטלים ובכל דבר כשאסר א' בקונם על חבירו אם יש בו דין חלוקה אסורים קודם חלוקה אבל לאחר חלוקה מותר יעוי"ש כי שאני התם כמ"ש הר"ן בנדרי' דף מ"ו ע"ב דאנן סהדי דע"מ כן נשתתפו שלא יוכל א' מהם לאסרו על חבירו יעוי"ש אבל זה לא שייך הכא כלל ע"כ אמרי' דאלומי רבנן לשעבודי' ואמרי' דכל השדה שייך למלוה כל זמן שלא גבה את חובו מכח הפקר ב"ד הפקר ואין הלוה יכול לאסור דבר שאינו שלו אבל מ"מ קשה הא לא עדיף האי הפקר ב"ד מהפקר דעלמא אם אמר על ככר של הפקר יהי' הקדש היכא שבידו לזכותו על ההפקר מהני ההקדש כן נמי הכא אף דאלומי רבנן לשעבודי' ואמרי' הפקר ב"ד הפקר אמאי לא יהי' מהני ההקדש על יתר מחובו הא בידו של הלוה ליתן למלוה נגד חובו וממילא המותר יהי' שלו ויהי' חל הקונם על המותר וא"ל דאלומי לשעבודי' כי ב"כ וב"כ אינו רק כהפקר ועל הפקר היכא שהוא בידו מהני הקדש א"ו כמו שכתבנו בשם הרב בית אפרי' אפי' שיש בידו אין ההקדש חל כל זמן שלא זכה בו למפרע להכי לא מהני הקונם לאסור השדה על המלוה אבל אם נימא דהקדש