ברכת אברהם (יענר) לז

אם לא ירצה לשלם אזי המתנה בטילה והחפץ שמחזיק לו המקבל לשלו ולא ירצה להחזיר החפץ אזי החפץ בידו כגזל ולא נקנה לאחר הואיל שא"י להקנות דבר שאין ברשותו ותיכף מוטל עליו חיוב השבה ממילא משועבד להמלוה של הנותן אבל כ"ז היכא דאינו רוצה לשלם ורוצה להחזיק החפץ בידו כגזל אבל היכא שאומר אינני רוצה החפץ בגזל רק לשלם המעות אפשר דל"ש שדר"נ: ומעלתו רצה לדון עפ"ז ג"כ באם א' מכר חפץ לחבירו בהקפה לזמן והלוקח אומר שאין לו מעות עתה לשלם לו לזמן שהתנה דג"כ בטל המקח לדעת הב"ח בס' צ"ו יעוי' בא"ה בב"ש ס' צ' ולדעת אחרוני' הקצה"ח בס' ק"ד ס"ק י"ד איננו מתקנה רק מדינא הוא ויעוי' בנתיבות ח"מ ס' ק"ץ ס"ק ז' וז"ל כיון שתובע מעות והלוקח טוען שאין לו לשלם יכול המוכר לבטל המקח וכשלא נתן המעות ל"א דהוה המעות כחוב עליו רק שהמקח בטל לגמרי כשאינו נותן המעות והוא רק כשומר יעו"ש א"כ כמו כן נמי דאינו משועבד הלוקח להמלוה של המוכר בשדר"נ כמו שכתבתי על נידן מקבל מתנה הנ"ל אבל ידידי אין נידן דידי' דומה לנידן שכתבתי כי במוכר חפץ סתם בלי תנאי אמרי' כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו והלוקח משועבד לשלם למוכר חליפי המכר ממילא משועבד להמלוה של מוכר אותן הדמים מכח שדר"נ כי הברירה בידו של מוכר לקיים המכר. והלוקח ג"כ מחויב הדמים ומכש"כ במוכר חפץ וזוקף הדמים במלוה לענ"ד גם הב"ח מודה שאין המקח בטל כי בעייל ונפק אזוזי גופא בזקף דמי המכר במלוה אינו מבטל המקח ולפ"ז לא קשה קושי' הקצה"ח בס' ק"ד בסוגי' דשבח ופשוט הוא לענ"ד ועפ"ז אפשר לומר הא דאמרי' בע"ז פ' השוכר את הפועל ס"ג בנתן לה ואח"כ בא עליה מותר ופריך הגמרא לכי בא עליה ליחול עלי' איסור אתנן למפרע א"ר אלעזר בשקדמה והקריבתו ה"ד אי דאמר לה קני לך מעכשיו פשיטא דשרי ופרש"י אע"ג דע"מ ביאה יהבה נהלי' כיון דמקמי ביאה יהבה נהלי' לאו שכר ביאה היא ואי דלא אמר לה קני לך מעכשיו היכא מצי מקרבי' איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו יעוי"ש וכתב הריטב"א ז"ל כלומר שאינו שלו ולישנא קלילא נקט יעוי"ש. עוד הביא קושי בשם מורו הרשב"א וז"ל הקשה מורי הרשב"א דהכא שלו וברשותו הוא כיון דמשכתי' קניתי' במשיכה ואי משום דלא בא עלי' אין הבעילה אלא דמים וכל ה שמשך ופסק דמים קנה אע"פ שלא פרע ואין המעות אלא כחוב אצל הלוקח יעוי"ש: ולפי מה שכתבנו א"ש קצת כי נודע שיטת רש"י בפסחי' ל"א על פלוגתא דאביי ורבא אמרו שם היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף וז"ל רש"י שם אפי' לרבא דאמר דעד עכשיו הי' ברשות לוה דאין מכירתו לאחרים ואין הקדישו הקדש שהרי מושכנים הם למלוה ואע"ג שהן שלו אינו ברשותו ורחמנא אמר איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו עכ"ל רש"י הרי לשיטת הרש"י השיעבוד עושה שהשדה המשועבדת אינו ברשותו של לוה הוא וכתב הקצה"ח בס' קי"ז ס"ק ב' וז"ל, וכ"ת א"כ כי אתי אחר כך לוה ומסלק לב"ח בזוזי נמי תתבטל המכירה כיון דבשעת המכירה הוה אינו ברשותו דז"א הא למה זה דומה לאומר לחבירו שרה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש חל ההקדש כיון דבידו לפדותו ולהכי כשפודה הלוה חל ההקדש והמכירה למפרע עכ"ל: וכבר כתבתי בתשובתי למעלה בשם הרב בעל ס' בית אפרי' יו"ד שאלה ס"ו דאין ההקדש למפרע אף כשפודה רק אח"כ בשעה שפודה וקודם שפודה אינו חל ההקדש דבעת ההיא כל כמה שלא פדה הוה אינו ברשותו א"כ לכאורה לפ"ז י"ל דקו' הגמ' בע"ז כך היא אי דאמר לה קני לך מעכשיו מתנה בעלמא היא דיהב לה נהלי' דהא ליתא בשעת ביאה אע"ג דע"מ ביאה יהבה נהלי' ואלו הי' האתנן בשעת ביאה אין כל כך פשיטא דנתן לה ואח"כ בא עלי' מותר אע"ג דקנתה האתנן למפרע מ"מ הואיל דרק בקיום התנאי של ביאה הוא גמר הקנין וכמ"ש המ"ל פ"ו מה"ג שהבאתיו לעיל אע"ג דקידש אשה מעכשיו ולאחר ל' יום אע"ג דתנאי הוא מ"מ א"י לגרש קודם שלשים יום כי גמר הקדושין הוא רק אח"כ בקיום התנאי יעוי"ש א"כ הוא ג"כ אם הי' האתנן בעין בשעת קיום התנאי ואז נגמר המתנה דהוה עלי' שם אתנן כאשר הרב בעל מחנה אפרי' בה' מכירה וקנין מעות בס' י"ב כותב כן ג"כ מדינא היכא דהוא בעינא הוה אתנן אבל בקדמה והקריבתה אי אמר לה קני לך מעכשיו ובשעת ביאה אינו בעולם האתנן. פשיטא דלא חשיב אתנן בזה ואי לא אמר לה מעכשיו א"כ אינו כ"כ פשיטות דיהי' מותר הואיל דבזכות האתנן נתחייבת בחליפיו היינו הבעילה כמו שאמרי' בכ"מ כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו והו"א הואיל דנתחייבה ע"י האתנן להבעל שם אתנן עלי' וקמ"ל