ברכת אברהם (יענר) לו

הדרש דכי יקרא פרט למזומן וידוע קו' הגמרא שם הא חצירו קונה לו ותרצינן היכא דהוא לא מצי למיעבד לא קני לי' חצירו יעוי' בשיטה מקובצת ב"מ דף ק"ב אף באומר דניחא לי' לא זכי לי' חצירו ויעוי' בש"ך שם הטעם הואיל דהוא לא מצי לזכות בהקן כיון שהוא באיסור גם חצירו לא קונה לו ושאני בגניבה דחצר קונה הואיל דריבתה התורה אם המצא תמצא בידו וכו' וראיתי באחרוני' הטעם דהוא לא מצי לזכות כיון שיש בו לאו הניתק לעשה לכ"ע אמרי' אם עבד לא מהני ושאני גניבה דרבתה תורה יעוי"ש א"כ לרבא דסובר בכל לאו אפי' שאינו ניתק לעשה אם עבד לא מהני ולשיטתי' אפי' באיסור לאו גרידא לא מצי לזכות לו חצירו מטעם דכל מידי דהוא לא מצי למיעבד שלוחו נמי לא מצי עבד א"כ אין חששא שיקנה לו חצירו בתורת שליחות ומכ"ש בתורת יד הואיל דהוא סובר אם עבד לא מהני. ואין לומר דעכ"פ איכא חששא דאף אם לא מהני מ"מ עבר אמימרא דרחמנא ז"א הלא כבר פקפקו האחרוני' על דברי המקנה שרוצה לומר הא דפסק הרמב"ם בקונה חמץ בפסח לוקה נוכל לומר שסובר א"ע לא מהני ומ"מ פסק דלוקה מטעם שעבר אמימרא דרחמנא והם פקפקו על דבריו בזה דאי הוה אמרי' א"ע לא מהני אז לא עבר כלל דלא אמרה תורה שלא יקנה חמץ רק שלא יראה לך חמץ א"כ באם המקח בטל לא עבד כלל יעוי' בשו"ת ברית אברהם א"הע ס' קכ"א יעוי"ש א"כ שפיר פרש"י על מה שאמר רבא שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלי' דפרושו הוא שיהי' חס עלי' ולא קשה דא"כ מה מהני הביטול דקמייתא ז"א כי לשיטת רבא אם כבר ביטל ונעשה החמץ הפקר אי אפסר לזכות בו אחר זמן איסורא כי במחשבה אינו קונה מהפקר ובתורת חצר וגם ביד א"א לו לקנות דאם עבד לא מהני לשיטת רבא א"כ הביטול קמייתא מועיל עכ"פ באם משכח לה לאחר ז"א וכמסקנת הגמרא שם וכפי מסקנת הגמרא דילמא משכח לי' בתר זמן איסורא נתפרש שיטות רש"י דטעמא דרבא שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלי' פרושו הוא שיהי' חס עליו לשרפה. ומ"מ מהני הביטל קמייתא דאהז"א אף שימלך אח"כ מבטולו ג"כ לא מהני שיקנה החמץ לשיטת רבא דסובר א"ע לא מהני ואין להקשות מה פריך הגמרא וכי משכחת לה לבטלה הוה לן לתרץ דילמא משכחת לי' לאחר זמן אסורה להכי אם לא יבטל הוה החמץ ברשותו אבל אם יבטל לא מהני אפי' שימלך אח"כ מבטולו הואיל דלא מצי זכי בי' אח"כ ולמה לגמרא לומר דילמא משכחת לי' בתר זמן אסורה דלא מצי לבטל הא אף שמצי לבטל מ"מ מהני לי' הביטול דמעיקרא שלא יהי' מצי לזכות בו אח"כ אבל ז"א דמ"מ קו' הגמרא שפיר אליבא דמ"ד דאם עבד מהני ושפיר שוב קשה במ"נ. אם ימלך מבטולו אז יזכה בו אח"כ הואיל דאם עבד מהני ואם לא ימלך מבטולו יבטל אח"כ ע"כ תירץ הגמרא דלא מצי אחז"א לבטל אבל אליבא דרבא שפיר פירש רש"י בפשוט דלהכי צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה אחז"א וחס עלי' לשרפה ומהני הביטול דמעיקרא שלא יהני אף שימלך אח"כ מבטולו כי אחז"א אין החצר קונה לו הואיל דהוא לא מצי לזכות בי' מחמת אם עבד לא מהני לשיטת רבא וק"ל ידידו אברהם נ"ה יענר. ס"ז נפשו היפה בשאלתו ממני טעמי ונמוקי מה שכתבתי לו בדבר הנידן שאחד נתן חפץ לחבירו במתנה בתנאי שישלם לו סך כך וכך אחר זמן פלוני והתנה עמו בפירוש באם לא ישלמו לא אזי לא יהי' הדבר נקנה לו ובין כך ובין כך מכר הנותן אותו חפץ לאחר בק"ג והחפץ בשעת המכירה הי' ביד המקבל מתנה והנותן חייב מנה לאיזה מלוה והמלוה עשה עיקול בב"ד לאותו חפץ על חובו מכח שעדר"נ ורוצה המלוה שיהי' המקבל מתנה הראשון משועבד לו מדר"נ מחמת שצריך לשלם להנותן הסך כו"כ ורוצה לבטל המכירה דהוה כמוכר דבר שאינו ברשותו כיון שאין הנפקד רשאי להחזיר להמפקיד החפץ בלי ב"ד יעוי' קצה"ח ס' שנ"ה ס' וי"ו והוה כאלו אינו ברשותו להקנות וצל"ע וכתבתי לו להנך דיעות דגבי פקדון לא שייך שעבודא דר"נ כמבואר בח"מ ס' פ"ו סעיף ד' ובאחרונים שם אין המקבל מתנה משועבד כלל הואיל שאין עליו חיוב לשלם הסך הנ"ל כי אין בעל התנאי מחויב לקיים התנאי יעוי' בדף ל' גיטין ע"ה והברירה בידו שלא ישלם והמתנה יהי' בטילה ויהי' החפץ בידו רק כפקדון ופקדון ל"ש שרר"נ כי שומר מתחייב רק משעת פשיעה לכמה סוברי' ואם אין החפץ בידו רק כפקדון שוב זכה בו אותו אחר וב"כ וב"כ אין להמלוה זכות בו ואף אם יתן המעות להנותן והחפץ יהי' קנוי לו אבל עכ"פ אינו חל עליו חיוב הגוף אפשר דבכעין זה ל"ש שדר"נ כלל הואיל דאף אם לא ירצה לשלם יהי' רק החפץ להקונה האחרון ואינו מחויב המקבל לשלם לו כ"א להחזיר החפץ בעינו: וכתבתי שעדיין צ"לע בזה כי י"ל היכא דרוצה המקבל להחזיק שיהי' החפץ שלו מוטל ממילא עליו החיוב לשלם הממון כמו שהתנה