ברכת אברהם (יענר) לה

בשבעת ימים ג"כ חידוש הוא שיעבור הואיל דאינו ברשותו החמץ לאחר זמן אסורו מכח מצות תשביתו א"כ אין לך בו אלא חדושו שיעבור שבעת ימים אבל לא בער"פ כי איך נימא שיעבור על ב"י הא כתיב לא יראה לך דווקא. יצא חמץ לאחר זמנו דאינו ברשותו הי' לנו לומר דאינו עובר. ודי לנו מה שכתבה תורה שבעת ימים אבל לא בער"פ וא"ל כמו שאמרה תורה דמחויב בע"פ בעשה דתשביתו אפילו בחמץ שאינו ברשותו כן נמי אלאו דב"י עובר אפי' בחמץ שאינו ברשותו כיון דאיתקש לתשביתו ז"א כמ"ש לעיל כיון דא"א לך לומר דלא יהי' עובר על עשה דתשביתו רק יהי' עובר לבד על לאו דב"י וב"י ז"א. דכיון דתאמר שעובר על ב"י וב"י ממילא נכון לומר כדי שלא יעבור על לאו דב"י צותה עליו התורה וקדמה עשה שישבית החמץ מכח מצות עשה דתשביתו א"כ א"א לומר שלא יעבור על מצות עשה דתשביתו אלא א"כ שתאמר ג"כ שלא יעבור על תשביתו ועל לאו דב"י היינו שתאמר שלא יהי' מצווה על שניהם וזה א"א וא"כ שוב ברשותו הוא כיון שיהי' יכול להשהותו עד אחר פסח. אבל על כל פנים יש מקום לומר דחידוש הוא שחידשה תור' שיהי' עובר על לאו דב"י וב"י כיון שב"כ וב"כ מצווה עליו להשביתו כאשר צוותה התורה תשביתו שאור מבתיכם. ועל זה א"א לומר מהיכא תיתי נאמר שיהי' עובר על תשביתו ולא על ב"י ז"א. די"ל דלהכי אינו עובר על ב"י כיון דשוב אינו ברשותו הוא מכח עשה דתשביתו. א"כ הא שעובר על לאו דב"י וב"י חידוש הוא. ע"כ שפיר י"ל דאין לנו בו אלא חדושו דרק שבעת ימים עובר כדכתי' בקרא. אבל בע"פ אינו עובר על לאו דב"י כי אם על עשה אבל כל זה אליבא דר"ש דחמץ לאח"פ מותר א"כ אז יש מקום לומר ולחלק דעל עשה אינו חידוש שיעבור דאם תאמר שלא יעבור על עשה בוודאי ג"כ לא יהי' עובר ג"כ על לאו דב"י. א"כ שוב ברשותו הוא. ועכר"ח אתה מחייבו עכ"פ על עשה דתשביתו. אבל לר"י דחמץ אסור מ"ה אפילו לאחר פסח א"כ א"א לחלק ולומר דעשה דתשביתו אינו חידוש. דעכר"ח מוכרחים אנו לומר שיעבור דאם תאמר שלא יעבור על עשה ממילא גם על לאו דב"י לא יעבור. א"כ שוב ברשותו הוא: כמ"ש הישועות יעקב הנ"ל. הואיל דיכול להשהותו עד לאחר פסח ז"א לר"י גם אחר פסח חמץ אסור מ"ה א"כ כמו שתאמר דעובר בער"פ על עשה דתשביתו כן יש סברה לומר דיהי' עובר על ב"י וב"י. משום דאיתקש שאור דב"י לשאור דתשביתו. ולהכי שפיר אמרו בגמרא ב' דברים אינו ברשותו של אדם ואחד מהם חמץ בפסח ורש"י מפרש לאחר ו' שעות דעובר על ב"י. דאליבא דהך מימרא דב' דברי' אינו ברשותו של אדם חמץ חשש שעות ולמעלה. דא"א לומר דחידוש הוא שיעבור על עשה דתשביתו ז"א. כנ"ל וכמ"ש הישועות יעקב דאם לא יעבור ממילא שוב ברשותו הוא דיכול להשהותו עד אחר פסח. ואם תאמר דמ"מ חידוש הוא. דהי' לנו לומר שלא יעבור על עשה דתשביתו גם על לאו דב"י. כי אליבא דרבי יהודה גם לאחר פסח חמץ אסור א"כ לאו ברשותו הוא ושפיר יש חידוש שיהי' מצווה על עשה דתשביתו ועל לאו דב"י וב"י אבל לפ"ז שוב אין לחלק בין עשה דתשביתו לבין לאו דב"י כיון דאיתקשו אהדדי וכמו שחידשה התורה דמצווה על תשביתו. כן חידשה לנו דמצווה על ב"י ושפיר פרש"י לעבור עליו על ב"י וב"י ואשמעינן רש"י דאליבא דהך מימרא גם אלאו דב"י וב"י מצווה בער"פ וק"ל ובהיותי עוסק בענין זה. עלה ברעיוני לישב קצת קו' התוס' בפסחים דף ה' ע"ב מה שאמר שם רבי יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל וכו' אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עילוי'. וברש"י שם ד"ה ודעתי' עלי' ז"ל. חשובה היא בעיניו וחס עלי' לשרפה ומקשה תוס' שם ומאי פריך כי משכחת לה לבטלה הא פי' ודעתי' עלי' וחס עלי' לבטלה יעוי"ש: ואפשר לענ"ד לומר דוודאי לפי הו"א בגמרא שם דשמא ימצא גלוסקא יפה קודם זמן אסורא א"א לפרש כפרש"י דיהי' חס עלי' ולא ירצה לשרפה, דא"כ מה מועיל במה שאמרו הבודק צריך שיבטל אף שביטל אם יהי' חוזר אח"כ מבטולו אז מחשבה מבטלת מחשבה וכמ"ש הרב בעל ברטנורא בריש פסחי'. הא דצריך בדיקה הא בביטול בעלמא סגי' כי חיישי' שמא ימצ' גלוסקא וימלך על בטולו ומחשב' מבטלת מחשב' קמייתא יעו"ש א"ו לפי ההו"א פרושו הוא דלהכי צריך לבטל דאם אינו מבטל לא בטלו ממילא כמו פרורין וכמ"ש תוס' שם ושפיר מקשה הגמרא וכי משכחת לה לבטלה אבל לפי המסקנא דילמא משכחת לה לבתר זמן איסורא אז שפיר נוכל לפרש דיהי' חס עלי' לשרפה ולא קשה א"כ מה מהני הביטול ז"א. לאחר זמן איסורא דכבר נעשה החמץ הפקר אף שיחשב עלי' לא מהני מחשבתו לזכות בהחמץ אפי' להנך שיטות דבאסורי הנאה מהני זכיה זולת בשור הנסקל הואיל שדינו למיתה במאי יקנה הכי במחשבה זוכים מן הפקר כמ"ש הנו"ב בחלק א"ח ס' י"ט גם א"א לומר דיזכה בתורת חצר היינו אם יחשב עלי' תקנה לי' חצירו וכמ"ש הנו"ב בתשובה שם ז"א באיזה כח יקנה לו חצירו אי בתורת שליחות הא תנינן בחולין דף קמ"א וביו"ד ס' רצ"ב בש"ך שם ביוני שובך ויוני עלי' מביאים להלכה