ברכת אברהם (יענר) לד

מותר היינו מלפני אידיהן עכ"ל. הנה כדבריו כתב הרב בעל כסף משנה שם בהלכה א' עבר ונשא וכו' זה לשונו עבר ונשא ונתן באותן שלשה ימים אבל ביום חגיהם אסור אפי' לר"ל: ומה שהקשה במס' פסחים בדף ס"ג דמשמע לי' לרש"י דר"ש סובר דשוחט הפסח בי"ד לשמו על חמץ דאינו עובר על בל ירא' והוא נגד מ"ש בב"ק ב' דברים אינן ברשותו של אדם חמץ מו' שעות ולמעל' דכ' רש"י דאין החמץ ברשותו לעבור עליו בב"י וב"י אלמא דגם בער"פ עובר בב"י יעיין ידידי בס' אור חדש הקשה קושי זו ומאריך בתרוצים שונים וגם אנכי ככר העירותי בזה. אחרי שקשה לכאורה מה שכתב רש"י דווקא דאין החמץ ברשותו לעבור עליו בב"י וב"י למה לא פרש"י לעבור עליו בעשה דתשביתו וראיתי בס' ישועות יעקב א"ח ס' תל"א ס"ק א' שכתב דא"ל דלענין מצות דתשביתו ז"א דאיך יתכן לומר דשורת הדין דלא יתחייב בעשה דתשביתו ז"א דהרי אי לא הי' מ"ע דתשביתו הי' יכול להשהותו עד אחר פסח. א"כ מן הדין ברשותו קאי לענין ב"י ולענין תשביתו. כיון שהוא שלו משום גורם לממון כממון דמי עכ"ל וכתב כי הדבר נחמד הוא. ולי הדל נרא' דיש לפקפק על דבריו. כי כמו שנימא דשורת הדין הוא דלא יתחייב בב"י מחמת שמצוה לבערו משום עשה דתשביתו דמש"ה אינו גורם לממון הוא כן הי' לרש"י לפרש דשורת הדין הוא דלא יתחייב בעשה דתשביתו מחמת שמוטל עליו לבערו משום לאו דב"י וב"י. אף אם לא הי' מצות עשה דתשביתו. אבל י"ל דז"א. כי א"א לומר דלא יתחייב בתשביתו משום ב"י וב"י ז"א. דעכר"ח אי עובר אלאו דב"י וב"י מהיכא תיתא נימא דלא יהי' מצווה על תשביתו. א"ו דתאמר דלא יעבור על תשביתו. גם לא יעבור על לאו דב"י וב"י ושפיר כתב הישועות יעקב א"כ בדין שברשותו הוא וק"ל יעוי' ברש"י פסחים שם מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתה בכל דבר לוקמי ביו"ט ויאכילנו לכלבים והקשה הפ"י לשיטת רש"י במס' ביצה כ"ז ע"ב בחלה שנטמאת שאסורה להשליך גם לכלבי' כיון דהתורה אחשבי' לביעור קדשים שהוא מלאכה א"כ במה שהוא מבער הוא מלאכה א"כ דילמא לעולם אימא לך דר"ע ס"ל השבתתו בכל דבר ואפ"ה גם להשליך לכלבים אסור. דהתורה אחשבה לביעור חמץ יעוי' שם. והי' נ"ל לכאורה אחרי שיש להקשות הא עיקר מה שאסור לשרפו ביו"ט הוא מחמת שאסור להנות מיני' בשעת שריפתו ואינו לצורך אוכל נפש. ותקשי לכאורה לשיטת הסוברי' דאין מבטלים איסור לכתחילה. היא רק מדרבנן אבל מדאורייתא שרי. א"כ אף שאין ביעור חמץ אלא שריפה מ"מ לוקמי ביו"ט. ואי דא"י לשרפו ז"א. הא שרי לבטלו ברוב היתר ויכול אח"כ לשרפו כדי שיהנה בשעת בעורו. הואיל שכבר נתבטל אבל באמת לענ"ד זה אינו דאם נימא אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ במה שמערבו ברוב הכה נתבטל החמץ ממילא מבטל בזה ג"כ מצות עשה דתשביתו דאינו אלא בשריפה אבל אם נימא דההשבתה היא בכל דבר. יכול לערבו ברוב היתר ולהנות בו אחר כך בשעת ביעורו. ואין לומר דגם הביטול הוה מלאכה כיון דהתור' אחשבה את ההשבתה ז"א. כי אף נימא דביטול הוה מלאכה מ"מ הוה מלאכה לצורך אוכל נפש להנות בו הואיל שבטל ברוב יעוי' בחו"ד יו"ד ס' צ"ט ובאבני מלואים ח"ב. וכעין זה אמרתי ג"כ להכי כתב רש"י דשורת הדין אם לא גילתה לנו התורה דעובר נ"י וב"י לאחר זמנו הוה אמרי' דאינו עובר בעת ההיא בב"י וב"י מחמת שאינו ברשותו. ואין לומר אם לא גילתה לנו התורה ברשותו הוא ז"א דב"כ וב"כ אינו ברשותו היא מכח שמוטל עליו לבערו משום מצות עשה דתשביתו. ולומר דעדיין היא ברשותו מפני שיכול לערבו ברוב ולהשהותו ז"א כיון דבזה מבטל ג"כ העשה דתשביתו דאינה אלא בשריפה ומש"ה לא מפרש רש"י דשורת הדין לא יתחייב לאחר זמנו בעשה דתשביתו מפני שאינו אז ברשותו מפני לאו דב"י וב"י ז"א אם לא גילתה לנו התורה שמוטל עליו להשבית ולשרפה אז שפיר הי' ברשותו כי יכול להשהותו ולא יעבור על ב"י וב"י כיון שיכול לבטלו ברוב אבל כבר כתבתי דנכונים דברי הישועות יעקב דא"א לומר שלא יתחייב בעשה מחמת שמצווה על ב"י ז"א. דאם מצווה על ב"י מהיכ"ת לא יהי' מצווה על תשביתו ולא הי' עובר על לאו דב"י וב"י וק"ל: ועתה נשובה על ענין הראשון מה שהקשה על רש"י פסחי' דף ס"ג ני י"ל דרש"י שפיר משמע לי' דלר"ש בער"פ אינו עוזר אלאו דב"י וב"י כי אם על עשה דתשביתו הואיל שאן נכתב בתור' בלשון שבעת ימים. רק אך ביום ראשון תשביתו כתיב ואך חלוק נמצא דגם בער"פ אסור. אבל הלאו דב"י וב"י דכתיב שבעת ימים וכו' לא ימצא בבתיכם למה יהי' עוד עובר בער"פ. וא"ל כמו שכתבו המפרשים דמשום זה עובר גם בער"פ משום דאתקש ב"י לעשה דתשביתו כמו שעובר על תשביתו כן נמי עובר על ב"י ז"א בשלמא בעשה דתשביתו שפיר עובר דמהיכא תיתי נימא שלו יהי' עובר הא אם לא יהי' עובר על ב"י ולא על עשה דתשביתו ממילא ברשותו הוא. כיון דיכול להשהותו. ע"כ עשה דתשביתו לא חידוש הוא.. כי והיכי תיתי נימא דלא יעבור על תשביתו. אבל לאו דב"י וב"י אפילו