ברכת אברהם (יענר) לב

דגם שאר מצות א"צ כונה לצאת רק בק"ש גלי לן התורה והי' הדברי' האלה על לבבך שצריך כוונת דברי' ואיצטריך והאלה למעוטי שאר פרשיות מכונה זו שפיר י"ל לדידהו דשני' כונה זו מן כונה לצאת ובזה תבין מה שכתבתי שם בזה"ל דאל"כ למה לא כתב הרמב"ן דהוה מצינן למימר הא מני חד מהנהו ר' יאשיה או ר' זוטרא ור"ע עכ"ל והיינו כי לא יכול לומר דהא מני כחד מנייהו כי הם סוברי' דעיקר הכונה היא כונת דברי' ובהי' קורא בתורה דבל"ז הי' לו הבנת דברי' וכמ"ש הטור אבן הנ"ל א"כ מאי קתני אם כיון לבו ע"כ הקשה הרמב"ן רק בזה הלשון דהוה מצינן למימר הא מני חד מהנהו תנאי א"נ רב אחא דכולה צריכה כונה וכונתי חד מהנהו תנאי דסברו דמצות צריך כוונה לצאת א"נ ר"מ דרק פסוק ראשון צריך כונה או רב אחא דכולה צריכה כונה. ואליבייהו הכונה היא כוונה לצאת. אבל לא עלה ע"ד רמב"ן לענ"ד להקשות דאם כיון לבו יהי' הפי' כונת הבנת דברים כמו שסובר השאגת ארי' הואיל דאיירי כקורה בתורה דבוודאי הי' מבין הדברי' דאל"כ למה לו לטרוח וכמ"ש הטור אבן הנ"ל. רק קו הש"א היא דנימא דאתי' כחד מהנך דסובר דבכל המצות צריכות כונה וגם סובר הרמב"ן דליכא למימר דבשאר מצות א"צ כונה לצאת רק בפסוק ראשון או פרק ראשון צריכה כונה לצאת ז"א דא"כ מאי קושי' לימא מש"ה כיון לבו בפסוק ראשון או בפרק ראשון ע"כ כתב ש"מ למ"ד מצוה א"צ כוונה אפי' פסוק ראשון א"צ כוונה וק"ל: אברהם כ"ה יענר ס"ה הר"ן בשבועות שתים מפלפל מאין יצא להרמב"ם פ"ז מנדרי' דבעיקרו קא מתפיס הא הוא אבעי' דלא אפשטא כי מהא דקו' הגמרא נדרים י"ב והא נותר ופגול לאחר זריקת דמים הוא ומ"מ אסור אלמא דמעיקרא קא מתפיס כבר תירץ הגמרא דילמא בנותר ופיגול של עולה יעוי' בקדושין דף נ"ו ד"ה המקדש בערלה הקשה תו' אמאי לא חשיב בהך מתניתין פיגול ונותר והקשה המהרש"א וז."ל ק"ק תיפוק לי' דמשום איסור קודש אינה מקודשת כדתנן לעיל. המקדש בחלקו וכו'. ויש לישב דפסיקא לי' בשום דוכתי' בפיגול וכו' דפקע מיני' איסור קודש ובהכי ניחא נמי דה"מ למיתני בהו מכין וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דקודש תופס דמיו בכל הני פקע מיני' איסור קודש עכ"ל והקשה המקנה הא קדושת מזבח בשר בהמה אינו תופס דמיו וקדשים קלים לר"י הגלילי דממון בעלים הוא פשיטא דהדמים חולין והא דאמרו בהקדש דתופס דמיו הינו דווקא בקדשי בדק הבית אבל בקדשי מזבח לא שייך מעילה דלעולם בקדושתייהו קיימי. אלא באוכל או נהנה אבל לא במוציא מרשות לרשות יעוי"ש: והנה לכאורה י"ל כיון דקי"ל קדשים שמתו יצאו מידי מעילה מ"ה דהוה כחולין יעוי' במס' מעילה דף י"ב וברמב"ם פ"א מהלכות מעילה א"כ היכא שנתפגלה בשחיטה נימא דלא גרע מקדשים שמתו ואמאי לא יפקע מיני' שם קודש ומה זה שאמרו דילמא בפיגול של עולה וצריך לומר אף שנפסלו בפיגול מ"מ לאו כמתה דמי ונהי דאנן קי"ל דזריקת פיגול מוציאה מידי מעילה. הני מילי דווקא היכא דהי' מהני הזריקה להתירה באם לא הי' נתפגלה. אבל בעולה דאין זריקה מועלת בה כלל וכדאמרינן בגמרא נדרי' הנ"ל דאין זריקה מציאה ממעילה. וכתירץ הגמרא שם דילמא בנות ופיגול של עולה וודאי לאו כקדשי' שמתו דמי ואף דזריקה לא מהני בעולה להתירה מ"מ אמרי' דאדרבא הואיל דלא מהני הזריקה להתירה אמרי' דבקדושתה קיימי הואיל דעולה היא אבל לאו כמאן דחנקינהו דמי ולא מבעי' היכא דנתפגלה בזריקה ולא מקודם וודאי אינה כמתה ולא פקע קדושתה של עולה אלא אפי' שפיגל אותה בשחיטתה מ"מ לאו כמאן דחנקינהו דמי הואיל דמהני לה העלתה על גבי המזבח שתפקע פגולה מיני'. וכמו שאמר עולא קומץ ופיגול שהעלה ע"ג המזבח פקע פגולה מיניה יעוי' במעילה דף ג' א"כ לא שייך לומר דכמאן דחנקינהו דמי להכי בקדושתייהו קיימי ולפ"ז צריך להבין דברי המהרש"א הנ"ל. במה שכתב לעיל דפסיקא לי' בשום דוכתי' בפיגול דפקע מיני' איסור קודש הא בפגול של עולה בוודאי לא פקע קודש מיני' וכמו שהוכחתי לעיל מהא דנדרים הנ"ל דאמרו שם דילמא בנותר של עולה אלמא דעדיין קדושתייהו עלייהו ומכש"כ דלאו כקדשים שמתו דמי: והנה י"ל כי הנה בלא זה צריך להבין דברי המהרש"א דפקע כל קודש מיני' ולאו קדושת מזבח נינהו הא יש על נותר ופיגול עדיין קדושת דמים עלייהו. הואיל שמצותן בטריפ' מותר להנות בו בהדי דקא שרף לי'. וכמו שכתב רי"ט אלגזי בבכורות בדף ס"ג ע"ג. לתרץ קו' הכסף משנה על הרמב"ם פ"ב מה' שגגות דין י"ד וז"ל שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת בשבת בשגגה חייב חטאת והבשר מותר בהנאה וכתב מהר"י קורקוס הביא