ברכת אברהם (יענר) לא

כמו שקורא להגיה הא אקומתא זו אמרו בגמרא רק אם אמרי' דמצות א"צ| כוונה ע"כ הוכרחו לומר מאי אם כיון לבו כיון לבו לקרות ולא להגיה אבל למ"ד דמצות צריכות כונה וודאי אם כיון לבו פרושו הוא כיון לבו לצאת ולמה כתב הטור בלבד שיכוין לבו לקרות כראוי ולא להגיה אבל לפי הנ"ל א"ש הא דכתב הטור דצריך שיכוין הקורא לצאת גם הוא סובר דהקורא בעצמו הואיל דעבד מעשה הקריאה א"צ כונה וכמ"ש בנו של רבינו הרמב"ם ז"ל בס' ברכת אברהם בשאלה ל"ד יעוי"ש אבל איך הוא יוצא בחלק המצו' שצריך לכתחילה להשמיע לאזניו הא בשמיעה לאו מידי עבד וצריך כונה לכל הפחות לצאת חלק השמיעה כיון דגם הקורא צריך להשמיע לאזניו לכתחילה אלמא דגם על הקורא חובה היא השמיעה מדרבנן לכתחילה א"כ צריך כונה לצאת לכתחילה להכי שפיר כתב הטור דצריך שיכוין הקורא לצאת אבל ברישא שכתב הטור לענין דיעבד אם יצא בקורא וכותבה ובדיעבד אף אם לא השמיע לאזניו סמכינן אדאורייתא דא"צ שמיעה כלל אותו שקורא בעצמו כי בקריאה לחוד יצא א"כ הקריאה שהיא כעשיה בוודאי א"צ כונה ולא הי' יכול לומר בלבד שיתכוין לצאת כי זה אינו מעכב דיעבד ע"כ כתב הטור רק בלבד שיתכוין לקרות' כראוי ולא להגיה כי זה וודאי מעכב אפי' דיעבד: גם י"ל קצת דלהכי כתב הרמב"ם בקורא פסוק לכותבה או לדורשה דצריך כונה לצאת כיון דכתב הרמ"א בס' תרצ"א שצריך לכתבה מן הכתב ולהוציא כל תיבה בפיו כספרים ותפילין ומזוזות ויעוי' בב"ח בס' ל"ב דלאו משום שלא יטעה אלא דכך הוא מצות כתיבת ס"ת תפילין ומזוזות שיהי' קורא כל תיבה ותיבה ואח"כ כותב כדי שתהא קדושת הבל כל קריאת כל תיבה שיצא מפי הקורא נמשכת על אותיות כשכותב בקלף יעוי"ש א"כ כיון דמגלה דומה לכתיבת התורה ומזוזו' א"כ י"ל להכי בקורא לכותבה שהיא ג"כ מצוה ואפשר דלא גרע מתקיעה לחנך את הילדים מ"מ קרא לה הר"ן בת מינה דמחריב בה כמו כן אפשר י"ל דקורא המגילה לכותבה בת מינה היא למצות קריאת המגלה להכי מחריב בה וכמו כן אם קוראה לדורשה הקריאה ג"כ מצוה ובת מינה היא. להכי צריך כוונה לצאת ומכש"כ בקוראה להגיה דאינה מדקדק בקריאה דלא יצא גם למ"ד דמצו' א"צ כונה וק"ל: ואגב אכתוב מה שאני צריך לתקן את הרשום בספרי שאלה מ"ב ח"ל שם בדף ק"ב ע"ב אליבא דר"מ דרבא פסק כוותי' דרק פסוק א' צריך כונה עכר"ח דרשה דעל לבבך לא דרש דאל"כ יהי' צריך כונה עד על לבבך היינו הכונה דהבנת דברי'. ומדלא צריך כונה רק בפסוק ראשון סובר הרמב"ן דזהו הכונה לצאת עד כאן לשוני הצריך לי עתה להעתיק ולכאורה סתומים דברי כי מצינו דגם ר"מ דרש אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברי' כמבואר בברכות דף ט"ו ע"ב ע"כ כונתי דמזה אין ראי' כי רצוני לומר הואיל דהרמב"ן כתב במלחמות בר"ה וז"ל מאן דמפרש תרי גוונא בכוונה לא צהיר לפום הגמרא והנה לדעתי אותם המ"ד היינו רבי אליעזר דעד על לבבך צריך כוונה ואמר יכול כל הפרשה צריכה כוונה ת"ל האלה עד כאן צריכה כוונה ומכאן ואילך א"צ כונה א"כ מדמצריך האלה למעוטי מכונה ש"מ דגם שאר פרשיות הם בכלל ק"ש וכמו כן ר"ע דאמר שכל הפרשה כולה צריכה כונה ומ"מ איצטרך האלה דפרשה שני' א"צ כונה וכמו כן ר' זוטרא דעד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריא' וכמו כן ר' יאשיה דעד כאן מצות קריאה וכוונה ומכאן ואילך קריאה בלא כונה הני תנאי עכר"ח סוברי' באמת דמצות א"צ כונה לצאת רק ק"ש שאני דכתיב על לבבך צריכה כונת הדברי' דליכא למימר דעד כאן צריך כונה לצאת מאי שנא שאר פרשיות או כל הפרשה ראשונה מן הפסוקי' עד על לבבך הא שאר פרשיות לא גרעו מכל מצות שבתורה א"ו דגם שאר מצות שבתורה א"צ כונה לצאת ובק"ש ג"כ לא צריך כונה לצאת רק כוונת דברי' ופליגי הנך מ"ד עד היכן צריך כונה הבנת דברי' אבל ר"מ דאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כונת הלב ורבא פסק כוותי' י"ל דסובר דזהו עיקר ק"ש ולא יותר א"כ שפיר י"ל אליבא דידי' דמאן דמפרש תרי גונא בכונה לא צהיר כי מה חסר לן אם נימא דהוא כמו שאר כונה של המצות דכולם צריכין כונה לצאת ולא קשה למה רק פסוק זה צריך כונה לצאת ולא יותר ז"א כי י"ל דהוא סבר דאין ק"ש רק פסוק אחד לבד דהוא שמע ישראל וכמו כן רב אחא דאמר דכיון שכיון לבו בפרק א' שוב א"צ גם י"ל דהוא סובר דרק פרשה ראשונה היא עיקר ק"ש ולא יותר א"כ הכונה של הק"ש י"ל דהוה ככונה של שאר מצות דצריכין כונה לצאת רק הני דדרשו האלה למעוטי שאר פרשיות מכונה אלמא דהווין בכלל ק"ש רק דפסוק מעטם מכוונה שפיר י"ל דאליבא דידהו שני' הך כונה היינו כונת הבנת דברי' ובעלמא כל המצות א"צ כונה וגם בק"ש א"צ כונה לצאת דאל"כ רק תימא דהכונה דק"ש הוא כונה לצאת למה שאר פרשיות נמעטו אן האלה דא"צ כונה הכי גרעו משאר מצות שבתורה א"ו