ברכת אברהם (יענר) כט

והנה זה כביר עלה ברעיוני הא דאמרו בגמרא ברכות דף לשמואל דסובר ק"ש דרבנן האי ודברת בם מאי עביד לי' האי בדברי תורה כתיב יעוי"ש והנה פרושו שצריך לקרות בתורה בבוקר ובערב כדכתיב בשכבך ובקומך. ובזה בוודאי יוצא מצות לימוד התור' וזהו למ"ד ק"ש דרבנן ולמ"ד דק"ש דאוריית' ודברת בם קאי אק"ש הנה מצוה ללמוד תור' גם מדברי יהושע א' נשמע דכתיב והגית בה יומם ולילה וכמו שכתב הרמב"ם פ"א מה' תלמוד תורה ה' ח' וז"ל כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורי' וכו' חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנא' והגית בה יומם ולילה עכ"ל גם יעוי' בס' המצות מצוה י"א ז"ל הוא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה והיא אמרו ושננתם לבניך וכתיב בספרי לבניך אלו התלמידים וכו' ושננתם שי י' מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהי' מגמגם לו אלא אמור לו מיד וכבר נכפל זה הציווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם עכ"ל: והנה צל"ע אם יוצא מצות תלמוד תור' כשהוא לומד בפני עצמו לא עם תלמידים היכא שהוא מהרהר בתורה אם נימא אליבא דמ"ד דהרהור כדיבור דמי דגם בתורה יצא בהרהור וודאי אליבא דשמואל דודברת בם קאי אדברי תורה אז שפיר י"ל דהרהור לאו כדיבור דמי כיון דאמרה רחמנא ודברת בם דווקא וכמ"ש השאגת ארי' בשו"ת שלו בס' ו' לענין ק"ש דאינו יוצא בהרהור הואיל דכתיב ודברת בם יעוי"ש אבל מנ"ל דמצות לימוד תורה אינו יוצא בהרהור אליבא דמ"ד דק"ש דאורייתא ודברת בם קאי אק"ש יעוי' בברכות דף י"ג ע"ב מה שאמרו מ"ש עד כאן מצות כונה וקריאה דכתיב על לבבך ודברת בם התם נמי הא כתיב על לבבכם לדבר בם ומשני הגמר' האי בדברי תורה כתיב א"כ תידוק מזה דדברי תורה צריך לדבר בם דווקא ולא בהרהור אבל ז"א הלא מפרש הגמרא שם דהכי קאמר רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכא דליגרסו בהו וכתב השאגת ארי' בס' א' וז"ל דההוא לא איירי מדברי תורה שחייבו התור' לקרות בזמן שכיבה וקימה אלא בד"ת ללמד לבנים איירי יעוי' שם א"כ מנ"ל דחיובו של אדם בלימוד תורה בפ"ע דצריך דווקא דיבור ולא הרהור ועכר"ח י"ל דחיוב התורה ללמוד בפה נפקא מהא דיהושע א' דכתיב ולא ימוש ספר תורה זה מפיך יומם ולילה. דרשינן מפיך דווקא דיבור ולא הרהור או לפי מסקנת הגמרא ברכות ט"ו דהסכת ושמע בדברי תורה כתיב שצריך להשמיע לאזנו ממילא נשמע דהרהור לאו כדיבור דמי בד"ת אכן רש"י פירש על הסכת ושמע בד"ת כתיב כתתו עצמיכם על דברי תורה ופי' רי"ף לכתת ללכת ממקום למקום לכתת רגליו יעוי' שם אבל צל"ע הא דאמר רב אמי במנחות דף צ"ט ע"ב מדבריו של ר' יוסי שאמר בלחם הפנים אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם מדבריו נלמד דאמר משום דעמד הישן שחרית מעט בשלחן והחדש ערבית מעט קרי לי' תמיד שמע מינה אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק א' ערבית קיים מצות לא ימוש את ספר התורה הזה מפיך אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אפי' לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש. ושוב אמרו שם שאל בן דומה בן אחותו של רבי ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בה יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית ופליגא דרבי ישמעאל בר נחמני דפסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה יעוי"ש: והנה לכאורה קשה לי הכי נימא דרבי ישמעאל דאמר דרק בשעה שאינו לא יום ולא לילה מותר אבל בכל היום ובכל הלילה מחויב ללמוד תורה יהי' פליג ארבי שמעון בן יוחי ורב אמי ור' יוסי דאפי' לא שנה אדם אלא פרק א' שחרית ופרק א' ערבית קיים לא ימוש והי' נראה לענ"ד לומר דרבי שמעון בן יוחי ור"א ור' יוסי לא אמר הא דאמר קרא לא ימוש מפיך דמשמע דלא יופסק התורה מפי אדם בדיבור הוה כמו שאמרה תורה לפני תמיד לאו דוקא בלי הפסק כלל כי מדבריו של ר' יוסי נלמוד דלפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם ומה שעמד הישן שחרית מעט והחדש בערבית מעט קרי לי' תמיד כן אם לא שנה רק פרק א' שחרית ופרק א' ערבית הוה כאלו לא נפסק כלל וקיים לא ימוש אבל גם רבי שמעון בן יוחי ור' יוסי מודים דציווי של והגית בה יומם ולילה דהיינו להגות בתורה במחשב' מוטלת על אדם להגות בה כל היום וכל הלילה כהא דרבי ישמעאל דרק בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה פטור מהגיון בתורה נמצא למדין בזה דשינון בפה כדכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דצריך דוקא דיבור מקיים אפי' לא שנה רק פ"א בשחרי' ופ' אחת בערבית ג"כ יצא אבל להגות בתורה כל היום וכל הלילה יוצא אפי' בהרהור לבד והסכת ושמע אפי' נימא דצריך להשמיע לאזניו ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך