ברכת אברהם (יענר) כג

הזריק' כמלאכ' שאצל"ג: וגם י"ל קצת על דרך פלפול לפי מה שהבאתי בספרי בס' קו' המק"ח בס' תמ"ח למה חצר קונה בגניב' הא חב לבעלים יעוי"ש ותרצו הואיל דאין הוא קונה הגניבה רק לחיוב אונסין לאו חב לאחריני מיקרי אכן הקשתי למה בזרוק גנבתך לחצרי אי איירי לאחר יאוש דהוה יאוש עם שינוי רשות למה החצר קונה הא הוה חב לבעלים שיצא הגניבה מיד בעלים לרשותו וע"כ צ"ל כיון דב"כ וב"כ הנה הגנב וגם הוא דמים מחויבים לשלם לבעלים לאו חב לבעלים הוא וא"ל דמפסיד לבעלים תשלומי דו"ה ז"א אם לא יהי' החצר קונה מכש"כ דלא יהי' הגנב חייב דו"ה כי באין מכר אין כאן דו"ה אבל קשה בזורק בשבת לחצרו כמו בזרוק גנבתך לחצרי שפיר תקשה אמאי חצר קונה בשבת הא הוה חב לבעלים דו"ה שעי"ז יהי' השבת פוטרתו וא"ל אם לא יהי' המכר ממילא בל"ז לא יהי' חייב דו"ה ז"א אם לא יקנה בשבת ב"כ וב"כ יקנה במוצאי שבת ויהי' חייב דו"ה בשביל המכר של מוצ"ש אבל עכשיו שתימא דיהי' חצירו קונה לו בשבת יפטור מחיובו דו"ה א"ו צריכים אנו לומר דאיירי דבאופן אם לא יקנה בשבת גם במ"ש לא יקנה ולפ"ז אם תאמר שאיירי באופן זה שפיר הקשתי דנימא א"ע לא מהני כדי שתהי' מלאכ' שאצל"ג וק"ל: גם מתמה מעלתו על מה שכתבתי בגליון וזה לשונו דבריו אינם מובנים מ"ש די"ל דאיירי לאחר יאוש ומתמה מעכ"ת הגם דמיאש מחפץ מדמים מי קא מיאש א"כ הרי הגנב מחויב להחזיר התאנים לבעלים או ללוקח א"כ הדר הוה מלאכה שאצל"ג עכ"ל ואיני מבין דבריו הא אף שצריך לשלם הדמים אבל החפץ נקנה לו וממילא הוה הקציצה מלאכ' שצריכ' לגופא: והנה באמת אין הכרחי לומר כמ"ש בגליון דאיירי דווקא לאחר יאוש רק אפי' אי חיוב דו"ה מיירי בלפני יאוש ג"כ לא קשה אמאי חייב מיתה בשבת הא הוה המכירה מלאכ' שאצל"ג הואיל דהמכיר' בטיל' ז"א הואיל דמוכר לו הגניב' שהיא לפני יאוש אע"ג דלא יהי' קנוי' לו הואיל דלאו דילי' הוא מ"מ על אופן זה מוכר לו. א"כ ממילא הוה כמלאכ' שצריכ' לגופא וגם על זה שפיר קו' השלטי גבורים הואיל דכל חיוב דו"ה לפני יאוש הוא מפני ששנה בחטא ופרושו הוא לפי ענ"ד כיון שאלו הי' החפץ שלו הי' קנין גמור ללוקח ועבור זה הוא חייב דו"ה ושפיר הקשה השלטי גבורי' אם הקנין הוא בשבת א"כ אלו הי' דילי' ומכר לו לחלוטין שפיר הוה מתקנין האיסור אם נימא דאם עבד לא מהני והמכיר' בטילה ואז הוה הזריק' מלאכ' שא"צ לגופא וכעין זה תרצתי מה שהקש' הגמרא בב"ק דף ע' כמאן כר"ע דקלוט' כמאן שהונחה דמי להכי פטור וקשה לי נימא אף דבשע' שהוא חייב משום שבת וא"י לחייבו דו"ה מ"מ הא גם אח"כ כשתנוח הוה מכירה חדשה ויתחייב דו"ה על ששנה בחטא אח"כ בשלמ' באיכא יאוש אז הלוקח קונה הגניב' תיכף כשקלט' האו"ר ולא יוכל לקנות שוב מהגנב אח"כ אבל אי איירי בלפני יאוש קשה אבל לפי הנ"ל א"ש כי מפני ששנה בחטא עיקר הטעם דאלו הי' החפץ שלו עשה בו קנין גמור להכי בגניב' אף שאינו שלו חייב מחמת קנינו שעשה ולפ"ז על אח"כ כשתנוח א"א לחייבו דו"ה דא"ל מפני ששנה בחטא ועשה קנין דאלו הוה החפץ שלו עשה בו קנין ז"א דאלו הוה החפץ שלו כבר נקנה החפץ בהיותו באויר אי קלוטה כמו שהונחה דמי והקנין לאח"כ לא מהני מידי וק"ל: גם נלענ"ד שפרושו של שנה בחטא הוא הואיל דהגזלן קנה בשעת הקנין של הגזיל' הדבר הנגזל באם יהי' נעשה בו שינוי יהי' שלו וזהו מה שמכר ג"כ ללוקח כי מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו היינו באם הגזלן יעשה בו שינוי יהי' הלוקח קונה ג"כ הגניב' או הגזיל' והוה שנה בחטא א"כ אי קלוטה כמו שהונחה דמי כבר נקנה ללוקח בהיותו באויר לענין זה וא"א לחייבו על אח"כ שאינו עושה כלום. ב"כ וב"כ שפיר יוכל השלטי גבורי' להקשות קושיתו לפי פרושי שתהי' מלאכה שאצל"ג כלומר שיהי' קנינו לענין שינוי בטל כדי שתהי' מלאכ' שאצ"לג אף אי איירי לפני יאוש: מה שכתב מעכ"ת שהנו"ב אינו מחלק בין שוגג למזיד והן שוגג והן מזיד אמרי' א"ע לא מהני עכ"ל גם זאת ידעתי שהנו"ב רוצה להביא לסברא זו סניפים אבל מעכ"ת ישים עיניו הבדולחים איך שלא יחליט הסברה זאת וכותב זאת רק בלשון ענוה במלות "לענ"ד" והביא ראי' מקו' הגמרא תמורה דף ו' דלמה הוצרך שם בתמורה לתרץ לרבא דעזוב תעזוב איצטרך ליש לך עזיבה אחרת וכו' הא בלא"ה ניחא דהצריך עזוב תעזוב ששכח להפריש פיאה מן הקמה ושגג וקצר כל שדהו בלי שום שיור פאה וכו' א"ו שאין חילוק בין שוגג למזיד יעו"ש: והנה יעוי' בשער המלך פ"ו מה' גירושין שמביא בשם ס' ידי אליהו מה שמפרש דהסוגי' בתמור' אזלא אליבא דרבי ישמעאל דאמר אף מפריש מן העיסה וניחא לי' בזה דלא קשה דילמא להכי אם לא הפריש מן הקמה חייב להפריש הואיל דרחמנא נתקו לעשה ע"כ אף בלא עזוב יתירתא ניחא גם לאביי אבל אם הקושי של