ברכת אברהם (יענר) כב

משאר א"ע לא מהני דעכ"פ עבר אמימרא דרחמנא אבל לענין מלאכה בשבת שרק מלאכת מחשבת אסרה תורה מלאכה שיש בה תיקון ע"כ אם תאמר שהיא נבילה ממילא לא עשה תיקון וקילקל עוד יותר ע"י מלאכתו מאלו לא עשה כלל וממילא מהראוי לומר שלא עבד ולא גרע מן מי שנשבע שלא למכור מכירה מעליתא שהבאנו לעיל בשם הסוברי' דאם לא מהני מכירתו לא עובר הוא כלל הן אמת כי לא הקשתי על הרמב"ם מכח אם עבד לא מהני כיון שרבים סוברי' דשיטת הרמב"ם הוא דאם עבד מהני ואליבא דמ"ד דאם עבד מהני בוודאי היכא דלא מהני אמרי' דלא עבד כלל ע"כ הקשתי רק בזה הלשון. כיון ששחיטתו הוא נבילה א"כ למה הוא מומר כי אליבא דהנך דפוסקים א"ע מהני מודים היכא דלא מהני לא עבד כלל א"כ אם שחיטתו נבילה ממילא אינו מומר ועל זה כתבתי שם הואיל שלא נוכל לומר דשחיטתו נבילה רק מטעם שהוא מומר מש"ה שפיר הוא מומר יעוי"ש ושוב הקשתי גם לשאר ראשוני' דבפעם א' לא נעשה מומר ושחיטתו כשירה נימא דתהי' שחיטתו נבילה כדי שלא יעבור על מלאכת מחשבת ושיהי' מקלקל וכוונתי כהנ"ל שאם תאמר שהיא נבילה ממילא לא עשה תיקון וגם מקלקל הוא וממילא נסתרו דברי מעכ"ת מה שכתב דשתי אלה לא יוכלו להיות חוברות במזיד בשבת בשחיטה דאם עבד לא מהני ושיהי' על ידי זה מקלקל זה אי אפשר והביא ראי' מהא דמגילת סתרים בשבת דף וי"ו דאם נימא דשתי אלה יוכלו להיות חוברות א"כ אמאי לא פשיט לי' דאחת מהם שאינו חייב סקילה הוא השוחט בשבת דהוא עכר"ח במזיד ואינו חייב סקילה הואיל דאם עבד לא מהני א"ו דמ"מ חייב סקילה במזיד כיון שעבר אמימרא דרחמנא עכ"ל ולפי הנ"ל זה אינו כי שפיר י"ל דבמזיד היכא דאין התיקון הוא לאלתר כגון שלאחר השחיטה היא מפרכסת ואם נימא דא"ע לא מהני לא תיקן כלל אפי' לב"נ שפיר י"ל דאינו חייב סקילה אבל מ"מ היכא דאינה מפרכסת ותיכף לאחר ששחט הרוב נפק כל חיותה בוודאי כ"ע מודים דחייב סקיל' הואיל דהתיקון בא לאלתר אבל היכא דאין התיקון הוא לאלתר שפיר י"ל דאינו חייב בשוחט במזיד כמו בחובל אפי' היכא שצריך לדם פטור הואיל שאין התיקון בא לאלתר כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו. ובכה"ג שפיר אפשר ששתי אלה יוכלו להיות חוברות היכא דפירכסה שיהי' נימא אם עבד לא מהני ושתהי' נבילה כדי שיהי' מקלקל דאם תהי' נבילה ליכא שום תיקון לאלתר כדי להקל מעליו חיובו ועל קוטב זה סובב הולך תרוצי שם דלא אמרי' א"ע לא מהני להפקיע עי"ז זכותו של אחרים ע"כ בטובח ע"י אחר אם נימא א"ע לא מהני ושחיטתו תהי' נבילה יהי' הפסד לבהמתו של אחרים זה לא אמרי' ועשיתי סמוכים לסברה זו מדברי בעל פנים מאירות בתשובתו שם ומעכ"ת כתב לחלק שאין זה דומה לדברי בעל פנים מאירות דפנים מאירו' לא דיבר רק גבי קנין דאע"ג דנימא דנתבטל מעשה המקנה משום א"ע לא מהני מ"מ הקנאת הקונה לא נתבטלה עכ"ל המעיין בתשובת פ"מ שכתב דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ רק כשעושה דבר לעצמו ואין לאחרים חלק בו או בדבר שנוגע לשניהם ושניהם קעבדי איסור בזה. דאז קנסה התורה אותם לבטל מעשיהם וכו' יעו"ש א"כ אם בתורת קנסא היא דלא מהני יש ממילא סברה זו גם בשוחט בשבת איך שייך קנסא דלא תהי' מהני שחיטתו שיהי' הפסד לבהמתו של אחרים ואם כי אודה לי' בזה החילוק אבל אני הבאתי דברי הפכי' מאירות רק לסניף בעלמא אבל סברתי ישרה היא לענ"ד כי כבר כתב הרב בית אפרים בשו"ת' יו"ד ס' ל"ט לתרץ קושי זו דלמה שוחט בשבת כשר נימא א"ע לא מהני וכתב הוא ז"ל דהוה כמו צורם אזן בכור דכתבו תוס' בתמורה דלא גרע מאלו הי' נעשה ממילא כן נמי בשחיט' לא גרע מאלו נעשה השחיט' מאליו דכשר אי אין שחיטה צריכ' כוונה יעוי"ש אבל לענ"ד מ"מ יש להקשות שפיר דעלינו לפסוק שלא תהי' מהני שחיטתו כדי להקל מעליו איסור שבת אבל על זה שפיר י"ל הכי בשביל להקל על העובר נפסיד בהמתו של אחרים זה בודאי לא אמרי' והבאתי סניף לסבר' זו דברי שו"ת הפנים מאירות כמו שאמרי' הואיל דהקנאת הקונה לא נתבטל' לא מפסדינן לי' בשביל שעבר המוכר כן נמי אמרי' בשחיט' כיון דב"כ וב"כ השחיט' לא נתבטל' דלא גרע מאלו נעשה מאליו ע"כ שפיר אמרי' הכי בשביל להקל על העובר לפטרו מעונש נפסיד לבהמת חבירו זה בוודאי לא אמרי'. ובענין מה שכתבתי במכר בשבת שקו' השלטי גבורים נכונה דיהי' מכירה בטיל' כדי שלא יעבור בזריקתו לחצירו כיון דהוה מלאכ' שאצל"ג דזריק' לחצירו ללא צורך הוא עכ"ל. וכתב מעכ"ת דאטו אינה קונה במוצאי שבת והוה הזריקה כמלאכ' שצריכ' לגופא עכ"ל: גם בזה אמת אתו אבל מ"מ מדסתם הברייתא גנב ומכר בשבת דמשמע אפי' בגוונא שאין הקנין חל רק בשבת ובמוצאי שבת אין מקום לקנינו כגון שביני לביני חזרו מהמכר ועל אופן זה עשו המכר שלא יהי' מקום לקנינו רק בשבת בזה שפיר קו' השלטי גבורים דנימא דהמכיר' יהי' בטילה כדי שיהי'