ברכת אברהם (יענר) כא

יעוי"ש והנה אם יאמר ב"כ נשארת באיסורא כמקדם ז"א כי הסוברי' כך הוא מחמת שאסרנו אותה מכח ספק כן תשאר באיסורה לעולם אבל דברינו סובבים על הך שיטה דספיקא דאורייתא מ"ה לקולא א"כ אי אפשר לומר הואיל שאסרנו אותה מספק וכו' ז"א כי מחמת ספק אינה אסורה והא דספק בשחיטה אסורה כתבנו הואיל שהחזקנו אותה בשעת פירכוס לוודאי שהה או לוודאי נקב הוושט כדי שיהי' עדיין רביע עליה בעת ההיא אבמ"ה להכי אמרי' דנשארת בחזקת נקיבות הושט או לשהה ודרס בוודאי כאשר החלטנו בשעה שפירכסה כדי שלא תצא אז מחזקת אסורה מקודם איסור אבמ"ה ע"כ שפיר כתבנו אי לא אזלינן בתר רובא לא שייך לומר בשעה שפירכסה שלא תצא מאיסורה אבמ"ה הקודם שמחלטינן שוודאי ניקב הוושט או שוודאי שהה או דרס כמו שחזקתה אבמ"ה תכריע ז"א דילמא לא הי' לה מעולם איסור אבמ"ה ע"כ ל"ש לומר שחזקתה תהי' מכריע ואף דאסור' בשעה שפירכסה במ"נ או דטריפה היא ואת"ל דלאו טריפה היא אז יש לה איסור אבמ"ה מ"מ אי אפשר לומר הואיל דהחלטנו שהיא אסורה כן נשארה באיסורה ז"א מאיז' טעם החלטנו אותה דאסור' דנימא הואיל שמאותה טעם אסרנוה עכר"ח יש לך לומר שהחלטנו היא טריפה או ניקב הושט אבל לא וודאי שנימא שניקב הושט ואיך תוכל אח"כ לאסרה אם יש ספק שניקב הושט או לא אם נתברר שאינה טריפה הא ספיקא דאוריי' מ"ה לקולא בשלמא בשעה שפרכסה אסורה או שהיא טריפה או שניקב הושט אבל בתר הכי שנבדקה משאר טריפות איך תוכל לאסרה שמא ניקב הושט אז ס' דאורייתא לקולא בשלמא ספק בשחיטה אסור הוא הטעם הואיל שהחלטנו בשעת הספק דודאי שהה וכו' כדי שלא תצא אז מחזקת אבמ"ה ואם החלטנו אותה ששהה או דרס ממילא אסורה מטעם זה לעולם הואיל ששהה או דרס אבל אם לא אזלינן בתר רוב לא החלטנו אותה שוודאי הי' ניקב הוושט כדי שלא תצא אז מחזקתה אבמ"ה ז"א כי על זה אנו דנין גם בעת ההיא אם יש לה מעולם חזקת איסור אבמ"ה ואם שהיא אסורה אז מכח במ"נ אבל אח"כ כשנפק כל חיותה ליכא שוב איסור לאסרה מכח במ"נ ואין לנו רק ספק אחד דילמא במקום נקב קא שחט בזה שפיר אמרי' ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא ומה שכתב מעכ"ת דגוף הסברא אינה מתקבלת כלל דלא נימא אגלאי מילת' למפרע שחל אבמ"ה עכ"ל הלא גם אנכי אומר שאח"כ אגלאי מילתא למפרע שחל עלי' אבמ"ה אבל מה מועיל זה מ"מ ב"כ וב"כ לא יכלנו להחליט בעת שעדיין לא נפק ממנה חיותה שניקב לה הושט בוודאי כדי שלא תצא בשחיטה מחזקתה הואיל שהחזקה גופה היא בספיקא א"כ אם לא החלטנו לוודאי ניקב הוושט ושאר טריפות לא נמצאו בה מאיזה טעם תהי' אוסרתה שתאמר שנשארת בחזקת שהחלטנו אותה זה בוודאי אינו כיון שאין לנו רק ספק שמא ניקב הושט בזה שוב לנו לומר ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא וביותר תמהתי על דבריו שכתב דנימא דל"א אגלאי מילתא למפרע אינה מתקבלת לו דא"כ לרבנן דסברו דאם נטמא אדם בטומאה דדבריהן ואח"כ נולד לו ספק אם טבל במקוה חסירה או מליאה אמרי' ספיקא לקולא ולפי הנ"ל נימא שבאם אחר לידת הספק דטביל' נודע לו שהי' האדם טמא גם טומא' דאוריית' לא יהי' זה בחזקת טמא והכ"נ דכוותי' עכ"ל לא אבין דבריו בזה שאני התם דבשע' שנודע שהאדם הי' טמא טומא' דאוריית' גם עתה יש חזקת טמא ואמרי' דטבל במקוה חסירה אבל בנ"ד אמרי' דעתה כיון שכבר נפק חיות' וליכא לנו עתה חזקת אבמ"ה שכבר חלף והלך לה חזקה זו ע"כ לא נשאר לנו רק ספק ושפיר י"ל בי' ספיקא דאורייתא מ"ה לקולא ועל שאלה כ"ד שכתב מעלתו על דברת הריב"ש דאין ראי' מהא דתפסו קדושין בנדה אליבא דידן דקדושין שאין מסורים לביאה הוה קדושין עכ"ל ידעתי מזה אבל גם זאת ידעתי מה שכתבו הראשוני' שם דווקא היכא דאין מסורי' לביאה מחמת ספק אז קי"ל דהוה קדושין אבל היכא דאין מסורי' לביא' בוודאי כ"ע מודי' דלא הוה קדושין: וגם מה שכתב הדר"ג נ"י וז"ל וגם המתעקש הי' רוצה לומר דגם בארוסה לא שייך נדה רק דווקא בשכבר נעשית אשתו עכ"ל דבריו אינם מובנים כי במוכח דקדוטין חל בפנוי' אלמא דגם בפנוי' חל נדה דאל"כ הקדושי' גורמים לאיסור ביאה אחר שתהי' נישאת והוה קדושין שאין מסורי' לביא' א"ו דבפנוי' ג"כ חייל איסור נדה ממילא מוכח דכש"כ ארוסה: ומה שכתב כבוד מעלתו וזה לשונו ומה שמפלפל על שיטת הרמב"ם דס"ל דבמזיד הוה מומר נימא אם עבד לא מהני והוה מקלקל וכתב מעלתו וז"ל. לא ירדתי להבין על בוריו דמהיכי תיתי לא יהי' מומר כיון שעבר על מימרא דרחמנא וכי קיל מקלקל ממאי דלא עבד כלל ואי אזל בשיטת הנו"ב מהדת"נ יו"ד ס' ט' כיון דלא כתיב בלשון לא תשחט בשבת לא שייך למחייבי' על דעבר וכו' א"כ פשיטא דל"ש בכה"ג אי עבד לא מהני עכ"ל ואני אומר מה דפשיטא לי' דל"ש א"ע לא מהני ולפי דעתי עני' אין דברי הנו"ב הנ"ל מוכרחים כלל בסברא זו כי ב"כ וב"כ קשה נימא דלא תהי' מהני מלאכה זו לעשות בה תיקון להכשיר הבהמה מטעם דאם עבד לא מהני ועוד יותר עדיף