ברכת אברהם (יענר) יט

אמרי' דבכל קדושי ספק נותן לה רק ע"מ להחזיר א"כ למה אמרי' דהיכא דצריכה גט לא הדרא כסף קדושי' שמא יאמרו מותר באחותה ותקשי הא מ"מ הוא נותן לה הכסף קדושיה רק ע"מ להחזיר א"כ אינה מחזרת לו הכסף ממילא הקדושין בטלין אבל ז"א אחרי שהדין הוא דאין הכסף קדושין חוזרין משום שמא יאמרו דמותר באחותה אמרי' דנותן לה שיהי' הכסף קדושין שלה הואיל דהדין הוא כן ואין להקשות דילמא טעה באידך מ"ד דב"כ וב"כ הדרא כסף קדושיה ונותן לה רק ע"מ להחזיר ז"א כי אמרי' אף שהי' בדעתו כך הוה דברי' שבלב דאינן דברי' ומוכח לכל ליכא דהי' דעתו בוודאי כך ז"א דילמא ידע הדין דאין הקדושין הדרא שמא יאמרו דמותר באחות' א"כ לאו מוכח לכל הוא ולפי דברינו איך שייך בקטנ' שהגדיל' לומר בשעת בטיל' אף דעל דעת קדושין ראשוני' בעל ג"כ מקודשת מכח קדושי כסף כיון לאחר נשואין הדרא הקדושין והי' כוונתו ע"מ להחזיר ז"א דזה הוה דברי' שבלב דילמא הוא סובר דגם בנשואין יש תנאי א"כ גם לאחר נשואין כסף קדושין לא הדרא ואינו מוכח דוודאי הי' כוונתו ע"מ להחזיר בשלמא אי אמרי' ודאי אין תנאי בנשואין דאין אדם נושא אשה על תנאי א"כ א"ל דהי' דעתו שיש תנא בנשואין אבל אם אמרי' דספק הוא שוב י"ל דהוא סבר דיש תנאי בנשואין ואז הדין דגם בנישאת אין כסף הדרא בקטנ' שהגדילה: וע"פ הנ"ל יש לישב קו' המקנ' על הב"ש בס' ל"ט ס"ק י"א שהוכיח לדעת הטור בנולדו בה מומין וא"י אי קודם אירוסין או אחר אירוסין דהקדושין בטלין וא"צ גט מדכתב שצריכה להחזיר לו כסף קדושין דאי הוה צריכה גט אז אין הקדושין חוזרין משום יאמרו וכתב המקנ' דילמא צריכ' גט מחמת שהיא טוענת ברי ושווי' נפש' חתיכה דאסור' יעוי"ש אבל לפי הנ"ל א"ש דשפיר מוכיח הטור מדכתב צריכ' להחזיר לו כסף א"כ אמאי צריכ' גט הא תקשי במאי תתקדש וא"ל דהי' בדעתו שיהי' הכסף קדושין שלה על תנאי ע"מ להחזיר לו כסף קדושיה ז"א כי זה א"ש היכא דמקדש' קדושי וודאי או היכא שיש קדושי ספק ע"כ איכא למימר כיון דידע שתהי' צריכ' גט ממילא הסכים שלא תהדר לו הכסף משום שמא יאמרו אבל הכא איכא אומדנא שנתן לה הכסף רק שלא יהי' בה מומין אבל אם ימצא בה מומין ואנן אמרי' כ"נ וכ"ה כמו שכתב הב"ש דוודאי הי' בה המומין עוד קודם זה. והוה מקח טעות ע"כ הוה כאלו ידעינן דהי' בה מומין מקודם ועל אופן זה יש אומדנא שלא נתן לו כלל הכסף א"כ ע"כ ר"ח צריכ' להחזיר לו הכסף ובמאי תתקדש ומוכיח הטור שפיר מדכתב דצריכ' להחזיר לו הכסף ע"כ ר"ח הקדושין בטלים הואיל דלאו אדעתי' שיהי' בה מומים נתן לה א"כ למה שוב צריכ' גט הא תקשי במאי תתקדש וא"ל משום דשוי' נעשה חתיכ' דאסור' הואיל שאמר' דנולדו בה המומין אח"כ ז"א מ"מ הוא לא נתן לה כלל הכסף תיכף מעיקרא באם בה מומין כיון שנחליט מכח כ"נ וכ"ה שהי' בה המומין מקודם ואם לא נתן לה כלל הכסף אדעתא דהכי במאי תתקדש וע"כ לא שייך כלל דשווי' על עצמ' חתד"א: ובעיקר הדבר שכתב האבני מלואים בס' ל"ט ס"ק א' בקידשה סתם וכנסה סתם להכי תצא שלא בכתובה אע"ג דאחולי אחלי אין כאן קדושין דבמה תתקדש חופה אינה קונה וכסף קדושין לית לי' מידי גבה הואיל דצריכה גט מספק מחמת שקידשה סתם משום זה אין הקדושין חוזרין שמא יאמרו דמותר באחותה א"כ אין בה אלא קדושי ספק מחמת שקידשה סתם א"כ במאי תהי כנשואה הא חופה אינה קונה וכסף הקדושין כבר לטבועין ניתנו אע"ג דאינו חפץ באשה נדרנית מ"מ כיון דצריכה גט מספק תו לית לי' כסף גבה וא"כ מה הדר ומקדש בשעת כניסה להיות קדושי וודאי ואינו אלא ספק קדושי יעו"ש ולענ"ד ז"א היכא דהיא מקודשת מספק וחזרה היא או חזר הוא בוודאי א"צ להחזיר לו הכסף הקדושין שמא יאמרו דמותר באחותה וכ"ז היכא שלא יבאו לידי נשואין יאמרו דקדושי טעות נינהו ומותר באחותה אבל היכא שכנסה סתם והיא והם מתרצים בקדושין וודאי אמרי' אז דעל זה אופן יש לו גבה הכסף הקרומין שתתקדש בו כי למה לית לי גבה מידי ולאמר דאם נימא דתצרך להחזיר יאמרו דקדושי טעות נינהו ז"א היכא דאינו רוצה שתחזיר לו הכסף רק שיהי' הכסף זה לה לקדושי וודאי ולא על ספק והיא מתרצית לקידושין בוודאי הדין הוא שיש לי' גבה מידי על אופן זה דאם לא תתרצה לו שיהי' הכסף לה לקדושי כסף בוודאי הכסף גזול הוא בידה בשלמא אם לא היתה מתרצית להתקדש ולהנשא לו כלל אז אמרי' שפיר מה לה לעשות אם אין רצונה להנשא לו או אם הוא אינו רוצה לישא אותה א"כ מש"ה אי אפשר שנפסוק שתחזור לו גם כן הכסף כי חיישינן שמא יאמרו דמותר באחותה ומה לה לעשות להכי פטורה מלהחזיר לו הססף אבל היכא דמתרצים להנשא ואינם חוזרי' מהנשואין מהדין הוא שיש לו גבה הכסף שתתקדש בו הואיל דליכא חששא שמא יאמרו דמותר באחותה ז"א כי אנן אמרי' שיש לי' גבה מידי על אופן שתתקדש בו בוודאי עמיה כנשואה ואז פ"ע יודעים דאסור באחותה והא ראי' נלע"ד מהא שאמרו בקדושין פ' האומר לטעמא דרב דמספקא לי' ממעכשיו ולאחר ל' יום אי תנאי