ברכת אברהם (יענר) יח

א"כ לא הוה ידעינן הסברה דמקדשה בבעילה רק מש"ה מקודשת דמחל התנאי והי' בדעתו שיחולו קדושי כסף להכי אמר רב דמקודשת אבל בקטנה שלא מיאנה דליכא למימר דמחל התנאי הואיל דליכא שום תנאי הו"א דרק על הקדושין ראשוני' בעל קמ"ל דמקדשה מ"מ בביאה והשתא דקמ"ל דמקדשה בבעילה ואין דעתו על הקדושין ראשוני' הדרינן שוב לסברה דגם בקידשה על תנאי ובעל אמרי' דמקדשה בבעילה וכמו שכתבו התוס' בד"ה אלא טעמא דרב וכוי הנ"ל אך קשה דלמה לא אמרו בגמרא כתובות ג"כ הצריכתא דאי איתמר בהך כלומר הך דקידשה על תנאי הו"א בהא קאמר רב כמו שאמרו ביבמות והיא היא קו' התו' שם אבל לפי שהבאנו לעיל אתי שפיר די"ל דהסוגי' בכתובות עבדא הגמרא הצריכותא אף לפי המסקנא דמה שסובר הרב דצריכה גט הוא רק מספק וא"כ אי אפשר לומר דלהכי סובר הרב דמקודשת דמחל התנאי והוה קדושי' ראשוני' חלים ז"א דא"כ תהדר הקושי אי מחמת הקדושין הראשוני' הוה שוב מחילתו התנאי דברי' שבלב דאינן דברי' ומוכח לכל ליכא הואיל דספוקי מספקא לן אי מחל התנאי או לא וליכא עכ"פ אומדנא דמוכח לכל א"ו הא דסובר רב דצריכה גט עכר"ח שמקדשה עתה בבעילה והשתא ליכא דברי' הסותרי' ז"א כיון דבמעשה גופא מספקא לן אם הי' כוונתו לקדושין או לא אבל ביבמות אזלא הגמרא אליבא דאביי שסובר דאליבא דרב צריך גט מחמת ודאי ולא מחמת ספק א"כ שפיר י"ל דהו"א דאינו מקדשה בביאה רק דמחל התנאי והקדושי' ראשוני' תלין וליכא דברי' שבלב דהוה אומדנא דמוכח לכל שמחל אליבא דאביי: אכל יש להקשות אם נימא דקו' הגמרא בכתובו' הא איפלגו חדא זימנא אזלא אליבא דרבה דרב דמצריך גט אף מספק א"כ שוב לא קשה קו' הגמרא הא איפלגו בי' חדא זימנא דהתם אשמעינן מקטנה שלא מיאנה דמקודשת בוודאי כקו' התו' בד"ה דהא איפלגו בי' חדא זימנא רק יעוי' באבני מלואים אה"ע ח"ד ס' ל"ט ס"ק ח' בדבריו יש לתרץ קו' התו' הנ"ל אכן דבריו שם צל"ע מה שכתב כיון דסבר רב בקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה גט נהי דנימא דצריכה גט מספק מ"מ כיון דעכ"פ צריכה גט תו ליכא למימר בנשואין דקדושי טעות הי' ומותר באחותה ז"א דהא דכל שנישאת סוף סוף צריכה גט ואסור באחותה וכיון דתו ליכא גזירה דיאמרו מותר באחותה א"כ לאחר נשואין קדושין הדרא וכל דהדרא קדושין אחר הנשואין ממילא מקדשה בקדושי כסף קדושי וודאי עכ"ל והיינו אף דבעל ע"ד קדושין ראשוני' מ"מ מקודשת וודאי דהוה כמי שקידשה אז שתתקדש אחר שלשים יום דאפי' נתאכלו מעות מקודשת כיון דאם חזרה הוה הקדושין הדרא. וא"ל דלא הווי הדרא הכסף כיון שהגדילה צריכה גט ואסור באחותה ואי הוה הכסף הדרא אז יאמרו שמותר באחותה ז"א הואיל שב"כ וב"כ הוא אסור באחותה מחמת הנשואין של אח"כ דילמא קידשה שוב אח"כ בביאה יעוי"ש ולפע"ד דבאמת צריך לעיין עיקר הדין בכל קדושי ספק דכסף קדושין הדרא במאי תהי' שוב מקודשת הא לאו מידי יהב לה וכפי השקפה ראשונה הי' נראה הואיל דדינא של רמ"א שם בס"ג נובע מהא דמרדכי פ' המדיר דקדושי ספק לכ"ע לאו לטבועין ניתנו הוא במומין שהספק הוא אם נולדו המומים קודם אירסין אז אחר אירסין א"כ להך ספק שנולדו המומים אח"כ אז נתן לה כסף בשעת קדושין והי' לה בשעת קדושין מעות אף שצריכה אח"כ לחזור מ"מ להך צד שנולדו המומין אח"כ הי' לה כסף עד עת החזרה אבל היכא דהספק הוא אי חיילי הקדושי' תיכף או לא ומחמת הספק צריכה תיכף להחזיר אף שלא כדין תחזור להך צד דיש קדושין ב"כ וב"כ לאו מידי יהב לה בשעת קדושין הואיל דצריכה תיכף להחזיר והי' נראה לכאור' דבקדושי ספק דעלמא א"צ להחזיר כסף קדושי' דאם תהי' מחויבת להחזיר לאו מידי קא יהב לה אכן מסתימת דברי רמ"א נרא' דלאו דוקא במומין רק בבל קדושי ספק צריכה להחזיר כסף קדושיה ועכר"ח צ"ל הטעם כמו שכתבו בקדושי וודאי אם חזרו הצדדים שצריכה להחזיר כסף קדושיה ולא תקשי במאי מקדש' ע"כ צ"ל דמקדש' על תנאי כך באם תתבטל אח"כ הקדושין יהי' ניתן לה הכסף קדושין ע"מ להחזיר א"כ עד אותו זמן הכסף קדושין שייך לה ע"מ להחזיר אח"כ ואף שפסקינן דכסף קדושין לטבועין ניתנו ונותנם לחלוטין אבל הרמ"א סובר דבקדושי ספק ודאי אינו ניתנו לטבועין רק ע"מ להחזיר ועד אותו זמן שהקדושין יתבטלו לגמרי הכסף קדושין שלה היא וק"ל ובהכי מתורץ מה שהתפלאו איזה מאחרונים על הקצה"ח בקונטרס הספיקות שהעלה אם התופס מספק לשיטת הנך פוסקים דתקפו כהן מוציאין מידו אם התופס קידש אשה באותו חפץ אין הקדושין חלין כיון דלאו מידי יהב לה ותמהו איך יפרנס כל קדושי ספק דצריכ' להחזיר ותקשי הא לאו מידי יהב לה ז"א בשלמ' בשאר קדושי ספק אמרי' דנותן לה הכסף קדושין ע"מ להחזיר לו אם יתבטלו הקדושין אח"כ אפי' ע"י גט אבל התופס נתינתו אפי' ע"מ להחזיר לאו כלום הוא הואיל דלאו דילי' הוא ואין כחו ליתן שום מתנה להכי שפיר כתב הקצה"ח דאינה מקודשת אכן צל"ע אם