ברכת אברהם (יענר) טז

הן ועכר"ח צ"ל נמי דלאו נמי ברירא לן איך הוא בלבו דאם הי' ברירא לן דבלבו מכלל לאו הן היה לנו לומר דלא גרע מאומדנא דמוכח דא"צ אפילו לגבי ממון תנאי כפול כמבואר בתוס' קדושין דף וי"ו ע"ב ובזה אפשר לבאר ג"כ קצת דברי הר"ר מהר"ש חיוון שהובא בשער המלך הנ"ל מה שרוצה לומר דה"ר י"ט שכתבו תוס' שבועות דף ל"ו דדוקא באיסור חמור אית לי' לר"מ מכלל לאו נשמע הן וכתב הר"ש חיון דלפ"ז היכא דהוא לקולא אמרינן דלר"מ לא אמרינן מכלל לאו נשמע הן שלא להקל ביה ויעוי' בשער המלך שמתמה הואיל דמוכח מהא דשבועות שם דה"ר י"ט סובר דבאיסור חמור סבר ר"מ מכלל לאו נשמע הן מדאורייתא א"כ למה לא נימא גם אפילו דאתי מיניה קולא ג"כ מודה ר"מ באיסור חמור מכלל לאו נשמע הן יעוי"ש. ולפי הנ"ל י"ל דהיינו טעמא דבאיסור חמור מודה ר"מ מכלל לאו נשמע הן דאמרינן דלשונו כן משמע שיהי' נשמע מכלל לאו הן לחומר' באיסור חמור ע"כ שוב שפיר אמרינן דלשונו כן משמע דוקא להחמיר הואיל שהוא איסור חמור אבל היכא דיכול לבא מזה קולא אמרינן דהוה משמעות לשונו כמו בכל דבר איסור קל דלא נשמע מכלל לאו הן כנלע"ד קצת בדברי ה"ר י"ט ובדברי מהר"ש חיון ודלא כס' פתח הבית שכתב שם בסימן ב' וז"ל ועיין בשער המלך פ"ו מה' אישות הלכה א' שם כתב בשם יש אחרונים אשר פירשו בלשון תוספות סוף שבועות עדות אשר חילקו בין איסור חמור לאיסור קל דכונתם דהוה דרך ספק אי אמרינן באיסור מכלל לאו נשמע הן ולכך באיסור חמור מחמרינן אבל לא נראה כן מדברי תוס' אלא דכך הוא המדה באיסור חמור אמרי' מכלל לאו וכו' ולא בקל מחמת ודאי ולא מספק עכ"ל ותמהני מאד איך ס"ד לומר דלכך באיסור חמור מחמרי' מספק הא הר' י"ט כתב כן לפרש דלהכי סובר ר"מ בשתוי יין ופרועי ראש דחייב מיתה הואיל דהוא איסור חמור אמרי' בי' מכלל לאו אתה שומע הן א"כ אי ספק הוא לא הי' חייב מיתה מספק אכן לפי מה שאנחנו פרשנו יש מקום לדברי מהר"ש חיון וליכא נגד משמעות דברי תוס': ולפ"ז הקשתי לפי דעתך אם ר"מ גופי' מסופק בזה לפי הנראה מדברי הרא"ש א"כ אף שנשמע ממשמעות לשונו לא יהי' מהני ולמה אמרי' באמת מכלל לאו נשמע הן אפי' מספק הא לא עדיף זה המשמעות מדברים שבלב דאינם דברים ואומדנא דמוכח ליכא הואיל דאנן גופי' מספקינן במשמעות לשונו ע"כ נמצאתי ידידי להודיעך כי הקדמה עד הקושי שהבאת מאתי היא רק לא עלה בלבי להקשות כן כי לדעתי ברור אי אמרי' מכלל לאו נשמע הן דכדיבור ממש הוא ואם כי דיבר גרוע הוא אבל עכ"פ לאו דברים שבלב לבד נינהו ותדע שכן הוא כיון דר"מ מוד' בשבוע' אם נשבע על תנאי ולא כפלי' דאמרי' בי' מכלל לאו נשמע הן יעוי' בנדרי' י"ג ושבועות ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה ברש"י גרס יעוי"ש ובשבועה ודאי צריך לבטא בשפתים וגמר בלבו לבד לא מהני אפי' באיכא אומדנא א"ו דזה חשוב כדיבור ומהני ואכתוב לך הדברים שהגדתי לך בעת ההיא ותדע מקור טעותך אשר הטעך זכרונך. הלא אני אמרתי על מה שאמרו בגיטין ע"ה הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר מגורשת ומקשה הגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ותרצינן הכא בדלא כפלי' לתנאי ומקשה שוב הגמרא הא כפלי' אינה מגורשת והא הכא הוה מעשה קודם לתנאי יעוי"ש והקשו המפורשי' לדעת הרמב"ם דמעשה קודם לתנאי היינו המעשה בפועל דילמא הכא איירי שאמר הרי זה גיטך ע"מ שתחזירי לי את הנייר קודם המעשה גם הקשו מה תירץ הגמרא הכא בדלא כפלי' הא בגיטין וקדושין אמרו בירושלמי אע"ג דלא כפלי' חומר הוא בערוה. ולתרץ כל זה נראה לפי מה שהקשה הרשב"א ז"ל למה לגמרא להקשות מ"ש רישא ומ"ש סיפא תקשי בפשוט לס"ד דע"מ לאו כמעכשיו למה מגורשת בסיפא יעו"ש: ונראה לפי מה שהקשה הטור בס' ל"ח על הרמב"ם שכתב בנתן לה הקדושין ואח"כ התנה התנאי לא מהני מחמת שהוא מעשה קודם לתנאי הא בל"ז א"י לחזור אחר הנתינה והרב בעל ב"י והב"ח מפרשים קושיתו אף דבשאר קנינים יכול לחזור תוך כדי דיבור אבל בגיטין וקדושין תכ"ד לאו כד"ד וזהו כונת הטור בקושיתו וע"ז תירץ הב"י הואיל שלא הפסיק כלל בלי ספק גם בשעת מעשה הי' דעתו כאשר התנה יעוי"ש ויעוי' בס' פתח הבית דע"ז שכתב שם דהטור סובר דנהי דהי' כוונתו כן מ"מ הוה דברי' שבלב יעוי"ש: א"כ י"ל לענ"ד דהב"י סובר דהוה דברי' דמוכחי לכל דגם בשעת מעשה הי' כוונתו כן מש"ה מהני יעוי"ש א"כ נרא' דבלא רישא לא הי' קשה מסיפא דהיינו יכולים לתרץ אע"ג דהתנה לא יכול לבטל המעשה כק' הטור ע"כ רק קשה גם ברישא אמאי אינה מגורשת ותרצינן הכא בדלא כפלי' לתנאי ולא קשה ג"כ הא חומר הוא