ברכת אברהם (יענר) קמג

לוח הטעות בדף א' בתחילת ע"ג תחת מלת "יקרבו" צ"ל ירקבו בדף ב' ע"ב תחת מלת "ולא אביך" צ"ל ולא אבין בדף ג' ע"א תחת מלת "וכנון" צ"ל נקיון בדף ד' ע"ב תחת מלת "יהללום" צ"ל יכנוס ותחת מלת "ההגה" צ"ל ההארה: בדף ה' ע"ב תחת מלת "שבחו" צ"ל שכוחו: בדף ח' ע"א תחת מלת "תנא בנשואין" צ"ל תנאי בנשואין: בדף יו"ד נחסר מההעתק שהי' לפני המדפיסים ואותה תשובה צריכה עוד כמה שורות ליתר ביאור אציגם על הלוח הזה התחלת התשובה בס' ג' כה צריך להיות על דבר שאלתו באחד שלקח ביד חזקה אלנות יקרות של חבירו וגזלם רק על זמן שיהיו אותן אלנות נטועים בכרמו ובאם יאורע שתהיינה תלושים באיזה אופן שיהי' יחזירם לבעליהם ואח"כ נטעם בכרם שלו וכו' וכו' עד שם נחזור לנ"ד וכה צריך להיות נחזור לנ"ד אם נימא דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי וכל העומד לסתור לאו כסתור דמי ודלא כדברי הרמ"א בס' תרל"ז ותוס' סוכה. דף ל"א ד"ה אבל גזל עצים וכו' ונימא דאפילו העומד המחובר בקרקע של הגזלן ג"כ ברשותי' דמארי קאי הואיל שבאם יותלשו אינו רוצה לגזלם אדרבא רוצה אז להחזירם ואינו גזלם רק על זמן שיהיו מחוברים ואז דינם כקרקע ואפשר דברשות מארייהו קיימי הואיל שיכול להוציאן ג"כ בדיינים אף שבאמת עדיין יש לפקפק ולומר אפילו דתימא דדינם כקרקע מ"מ לא שייך לומר דברשות מארייהו קאי כיון שעומדין על קרקע של גזלן מ"מ אפשר עכ"פ לומר הואיל דדינם כקרקע אז אין מוטל עוד על הגזלן חיוב השבה לפי דברי הפ"י ריש איזה נשך בתוס' ד"ה אלא לאו דגזל למה לי וזה לשונו שם "לפענ"ד הדברים כפשוטן דהא דאמרינן בכל דוכתי' קרקע אינה נגזלת וממעטינן לה מכלל ופרט וכלל היינו לענין השבון וכן לענין שאין הגזלן קונה אותה בשינוי וכל מילי דכתיבא בעניינא דוהשיב את הגזילה כתיב כלל ופרט וכלל אבל מאיסור גזילה לא שמענו דהא לאו דגזילה לא כתיב בהאי א"כ שפיר כתבו תוס' דמסברה שייך למעט אף באיסור גזילה כיון שאי אפשר לזוזה ממקומ' עכ"ל הפ"י א"כ אם נימא דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי הואיל דלא אמרי' כל עומד לסתור כסתור דמי א"כ אין על הגזלן חיוב השבה יהי' מיושב לפ"ז קו' התוס' בסוכה דף למ"ד בד"ה שינוי החוזר ז"ל ואע"ג דקני מדרבנן כיון דמדאורייתא לא קני לא נפק. מיהו מהאי סבתא משמע גבי סוכה דנפק אע"ג דלא קני אלא מדרבנן וכתב הגאון בעל מקור חיים בס' תמ"ח ס"ק ח' וז"ל לפי"ז מתורץ קו' התוס' מהאי סבתא דהא כתבו תוס' בב"ק דף ס"ח אף דיאוש לא קנה מ"מ המחזיק זכה בו דהא הפקירו רק דהגזלן א"י לקנות כיון דבאיסורא אתי לידי' ורבנן א"י לעשות קנין מדאורייתא רק הפקר ולפי"ז החילוק ברור שיש לחלק בין סוכה ולולב דסוכ' לא בעינן שיהי' שלו דהא אפי' שאולה כשר רק שהקפידה תורה שלא יהי' של גזל ומהני הפקר ב"ד להוציאו מרשות נגזל משא"כ בלולב בעינן שיהי' שלו לגמרי וכיון דמדאורייתא לא קני הגזלן וקנין שהוא דרבנן לא הוה קנין דאורייתא וכיון דאינו שלו מדאורייתא אינו יוצא בו עכ"ל אבל באמת קשה מה שאמרו בגמרא אבל גזל עצים וסיכך בהם הכל מורים שיצא מפני תקנת השבים ותקשי למ"ד דגם סוכה שאולה פסול איך יוצא מדאורייתא וכמדומה לי שכן הקשה האבני מלואים בחלק ראשון אה"ע יעוי"ש: והנה עלה ברעיוני לומר דכונת רש"י שם על הא אבל גזל עצים וסיכך בהם זה לשונו אין זו לא גזילה ולא שאולה דקנהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת השבים אינו צריך להחזיר אלא דמים עכ"ל רש"י והי' אפשר לומר דכונת רש"י לתרץ קושי הנ"ל איך יוצא בה מדאורייתא כיון דשינוי החוזר אינו קונה אלא מדרבנן אכן כבר הקשה התורת חיים מה מתרצו תוס' בב"ק דף ס"ז בד"ה מעיקרא טבלא דלהכי לא הוה כשינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה כיון דלא שכיחי שישאל א"כ גבי מריש ג"כ נימא דלא שכיח שיסתור בנינו ואמאי אמרינן דהוה כשינוי החוזר ותהדר קו' הגמרא טעמא דמפני תקנת השבים א"צ להחזיר הא לא"ה הדר בעינא אמאי הא שינוי הוא מעיקרא כשורא והשתא טללא ותירץ הגמרא דהוה שינוי החוזר לברייתו ע"י סתירה לא שייך לדברי תוס' הואיל דלא שכיח שיסתור בנינו ומצאתי בדברי פתח הבית בס' כ"ד ענף ז' שמתרץ קו' הת"ח הנ"ל וכתב הואיל דגבי מריש איירי לפני יאוש לא שייך לומר דלא יסתור בנינו ז"א כיון דלא איאש ממילא הנגזל יתבענו בדין ויכריחנו לסתור יעוי"ש א"כ לפי"ז יש לומר אחר שתקנו חכמים תקנת מריש א"כ שוב הנגזל לא יכריחנו לסתור והוה שוב שינוי גמור מעיקרא כשורא והשתא טללא ולאו נמי איכא כשינוי החוזר ע"י סתירה הואיל דלא שכיח שיסתור ע"כ להכי שפיר יוצא בה גם מדאורייתא מחמת שינוי גמור דקונה מדאורייתא אכן לאחר עיון גם זה אינו כי מ"מ קשה איך יוצא בה מדאורייתא דבמ"נ איך תוקמי הך מימרא אי לא בנאה בטיט לאו בנין קבע הוא וליכא תקנת מריש רק דתאמר דמצוה עושה לה כקבע א"כ אחר ז' הדרא וכמו שאמרו בסוכה דף ל"א שם א"כ שוב הוה ממילא שינוי החוזר ע"י סתירה ואי איירי שבנאה בטיט