ברכת אברהם (יענר) קלו

ישלחו קוי אור עיניהם המפיקים זיו וקדושה כן להיפך הרשעים בקוי עיניהם מחשיכים על המביטים עמל ואון שבר וצער בקוי ארס היוצא מעין הרע המזיקים לפעמים את אדם וזהו אפשר פרושו של קרא מה שאמר בלעם לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ופירשו לא הביט המביט הרואה עתיד כמוני היום און היינו שבר וצער ולא ראה הרואה כמוני היום עמל היינו פרעניות בישראל וראה בתרגום יהונתן בן עזיאל שמתרגם וזה לשונו אמר בלעם רשיעא לית אנא מסתכל וכו' נראה שמפרש הקרא לא הביט ג"כ ע"ע וכהנ"ל לא הביט מהביט כמוני וכו' ולדברינו אין אנו צריכים לפרש שאמר בלעם שלא יראה לעתיד ביאת עמל ואון על ישראל רק לפי הדרש י"ל דאמר בלעם רשיעיא שלא הביט מביט כמוהו בקוי אור עיניו שיעיל לו צער ושבר ופרעניות בישראל ח"ו כטבע המשלחים בארם מבטם השחתה ושבר ע"כ אמר כי לא יכלתי להביט אין ועמל בישראל בעיניו המושחתים כי ד' אלהיו עמו: וכמו כן בחוש השמיעה בהשמעת אזנים לחוד שהאדם מטה אזן לשמוע דבר ד' אף בלי השמעת הלב והשכל ממשיך בשמיעתו חיות חדש שמתעורר בקרבו ג"כ כח נפשו השכליי' לשמוע דבר שמיע' שכליות וזהו כונת המדרש דברי' פרשה ד' שמעו והאזינו ואל תגבהו שמעו לדברי תורה ואל תגבהו אזניכ' משמוע דברי תורה והיינו כנ"ל שתמיד מחויב להטות אזן לשמוע דברי תורה אף כי בתחילה אין רוח שכלי בהטיית אזנים לחוד עכ"ז יתעוררו הרגשות כלי השכל באמצעות הנפש המשכלת כי גם ישמעו ויבינו וישיגו שכליים נפלאים בדברי תורת ה' אשר מלת שמיעה מורה על מובן זה בענין הלב והשכל שמע ישראל וכדומה ע"כ אמרו שמעו לדברי תורה היינו שתראו להשיג ולהבין ולסבור בהבנה שכליות דברי תורה אבל ואל תגבהו אזניכם משמוע דברי תורה כי בתחילה אף שאין ביכלתכם רק לשמוע בהטיות אזניכם בשמיעה החושיות לחוד מ"מ אל תגביהו אזניכם מלשמוע כי בזה תמשיכו עליכם חיות חדש ממרום שהנפש השכליות תתרומם ותקיץ משנתה ותבאו לידי שמיעה שכליות ג"כ וזהו שמעו לדברי תורה באופן שאל תגבהו אזניכם מדברי תורה כנ"ל: ואפשר שזהו כוונת המדרש יתרו זה לשונו. וישמע יתרו שמעו דבר ד' בית יעקב הה"ד שמעו ותחי נפשיכם האיך חביבין ישראל שהוא מפתה אותם אמר להם אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו וכן בידו וכן ברגלו ובכל אבריו נמצא כלו רטיות אני אינו כן אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים לכך נאמר שמעו דבר ה' בית יעקב והנה שטחיות המדרש הוא שאם אדם מלוכלך בעבירות הרי הוא כאלו נפל מאיגרא רמה ממעלות השלמיות לבירא עמיקתא ומפתה אותנו השי"ת שנכרה אזן לדבר ד' וברפואה אחת הזאת תעלה לנו ארוכה ומרפא לכל הגוף והוקשה להמדרש איך תעלה ארוכה בשמיעה חושית קטנת הערך מבית יעקב המורים על המון עם נעדרי שכל שע"י שמיעה חושיות לבד יהי' כל הגוף מקבל ג"כ חיים של ההשכלה רק כבר אמרנו שע"י שמיעה החושיות תתעורר כח הנפש ג"כ להבין ולהשיג נפלאות שכליים וממילא יקבלו ג"כ כל רמ"ח אברים שבגוף חיים של ההשכלה באמצעות הנפש וכמאמר המליץ בבחינת עולם בהנשא חיות השכל מעל ארץ ינשאו אברים הגופנים לעומתו וזהו כוונת המדרש מה שאמרו בשם ד' אני איני כן אלא רמ"ח אברים באדם והאזן אחד מהם והאזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים כנ"ל והיינו כנ"ל מכח שמיעה רק אזן לשמוע ממשיך חיות חדש שתתנשא הנפש השכליות ובהנשא חיות השכל מעל ארץ כל הגוף רמ"ח אברים מקבלים ג"כ חיים של ההשכלה וכמאמר המליץ בח"ע שבהנשא החיות השכל ינשאו אברים הגופנים לעומתו וזהו פרושו של המדרש מה שפתח וישמע יתרו שמעו דבר ד' בית יעקב כלומר שבית יעקב המורה על אפי' שאינם כשרים בעם וזהו ההבדל בין מלת בית יעקב. למלת בית ישראל ג"כ אפי' בשמיעתם ההמוניות יזכה אדם לשמיעה שכליות כמו כן יתרו מחמת שהטה אזן גשמותו לשמוע דבר ד' זכה להשגה שכליות ג"כ ע"כ מביא המדרש שני הפסוקים זה לשונו וישמע יתרו שמעו דבר ד' בית יעקב הה"ד שמעו ותחי נפשיכם כלומר שאפי' בית יעקב שאינם כ"כ במעלה השכליות לשמוע שמיעה שכליות בהשמעת הלב והשכל כי אם שמיעה חושיות לבד ג"כ הוא טוב וזהו שמעו דבר ד' בית יעקב ואם תקשי מה מעליותא של שמיעה חושיות לבד ע"ז אמרו במדרש הה"ד שמעו ותחי נפשיכם כלומר שע"י שמיעה החושיות תמשיכו חיות חדש אל נפשיכם המשכלת וזהו שמעו ותחי נפשכם ובהנשא חיות השכל ינשאו אברים הגופניים שהם בית יעקב לעומתו: ואפשר שזהו כוונת הרש"י וישמע יתרו כל אשר עשה ד' למשה ולישראל עמו מה שמועה שמע ובא שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וידוע מה שקשה על זה הלא כתוב מפורש הוא ששמע כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו ומה הקשה רש"י מה שמועה שמע ובא אכן לפי הנ"ל י"ל דקו' הרש"י הוא כד מאין זכה יתרו כהן און אטום לב לשמוע ולהשיג את כל אשר עשה ד' למשה ולישראל עמו דמשמעות הכתוב ששמע גם (השמעת הלב והשכל) בהבנתו מעשה ד' ונפלאותיו ואיך לאטום לב אשר ארח לחברה עם עמלק לא נצב התפקרות לשטנו מלהשכיל במעשה ד' ונפלאותיו ואיך הבליו לא הכבידו אזניו