ברכת אברהם (יענר) קלה

לידי מעשה וכאשר רמזו ז"ל במה שדרשו בקרא ככל אשר יצח מפיו יעשה וזהו מה שנאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. והעצה לזה הוא רק הוצא דבר מתוך פיך ואותו דיבור ימשיך אליך ממילא התורה השמימית וכאשר כתבו לעיל שכל דיבור ודיבור ממשיך עליו חיות קדש ממרומים אם לטובה אם לרעה ח"ו אכן שהדיבור יהיה יוכל לעשות פעולתו כזאת צריך שיהי' מזוכך מאד בהבנת מחשבת הלב להסיר מקודם כל המונעים ולעתיד לבא שיהי' כל הגופיים מזוככים יהי' האדם יפעל בדיבורו לבד ל וורר שורשו מלמעלה אף בלי מחשבת לבו וכאשר פירשו ז"ל הקרא לא יחל דברו יעוי' למעלה ואפשר שזהו כוונת המדרש פ' בשלח ד"א מה תצעק אלי וכו' וכתובו יה טרם יקראו ואני אענה כל מי שעושה רצין המקום ומכוין את לבו בתפלה שומע לו בעוה"ז וכן לעתיד לבא שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה. ולעתיד לבא הם מדברים ואני אשמע עכ"ל המדרש נראה שהמדרש מחלק ענין השמיעה ששומע השי"ת לתפילת אדם הוא בשני דרכים. א' במחשבת לב לב ימלא ד' את שאלתו: וזהו מה שנאמר והי' טרם יקראו ואני אענה וזהו המדריגה שהוא הן בעוה"ז והן בעוה"ב ושוב דרשו ולעתיד לבא הם מדברים ואני אשמע ולמדונו כי יש דרך שני היותר במעלה שאף בדיבור לבד בלי מחשבת לב יפעל אדם שימולא משאלתו ועל דרך זה יש אפשר לפרש מה שדרשו חכז"ל במס' עירובין דף נ"ג על מה שנאמר במשלי כי חיים הם למוצאיהם זה לשונם שם אמר לי' שמואל לרב יהודה שיננא פתח פיך קרי פתח פיך תני כי היכא דתוריך חיין ותתקים בך וכו' שנאמר כי חיים הם למוצאיהם אל תקרא למוצאיהם לשון מציאה אלא למוצאיהם בפה עכ"ל.: וזהו הדבר שכתבנו לעיל שכל דיבור ודיבור יוצא חיותו. כי חיותו הוא דבורו וכמ"ש המהרש"א וחכמי אמת הנ"ל אכן מהיכן יזכה לחיות חדש הוא רק שדבורו שהיא חיותו הדבק בשורשה ממשיך בדיבורו חיות חדש וזה פתח פיך קרי פתח פומך תני על הראשין אמר כי היכא דתוריך חיים והוא הדבר אשר דברנו שממשיך חיות חדש לולי זאת לא היה במציאות שיחיה עוד. ועל השנית מה שכתבו חכמי אמת שכפי בחינת הדיבור שידבר כך יש לו נשמה וחיות בהמשכתו אם ידבר ד"ת מעורר בדיבורו שרשו בתורה וממשיך לקרבו אותו חיות ממקור שורשו בתורה וע"כ אמרו ותתקיים בך ורצונם לומר מלבד שדבורך יהי' ממשיך בקרבך חיות חדש יהיה גם דבורי תורה שהוצאת בפה אל תאמר כי אינם עוד עמך בעוה"ז ע"ז אמר שמואל כי התורה תתקיים בך ג"כ הואיל שכפי בחינת הדיבור שהוציא כך ממשיך לקרבו אותה בחינה וממילא תתקיים התורה בו וזהו מה שאמרו ג"כ חכז"ל יגעתי מצאתי תאמין והגישו ז"ל הא מציאה באה לאדם אף בלא יגיעה אכן כפי הנ"ל אם אדם מיגע עצמו וקורא ושונ' בתורה אז אותו דיבור ממשיך עליו חיו חרש בתורה וזה היא מציאתו ממש שמוצא חיות חדש בתורה ועל זה שפיר דרשו חכז"ל בני לדברי הקשיבה וכו' חיים הם למוצאיהם אל תקרא למוצאיהם בדרך מציאה אלא למוציאיהם בפה ורצונם לומר מאין יזכה אדם נמצוא מציאות חיו חדש בתורה על זה אמרו למוצאיהם בפה אז דיבורו מעו ר שורשו ומקור חיותו בתורה וממשיך לקרבו בכל רגע ורגע חיות חדש והנהו כמוצא מציאות יקרות בתורתינו הקדושה אשר רק על זה וכמה ויכסוף כל צדיק ההוגה בתורת ד' התמימה וזהו כל תאות לבו שיהי' ממשיך בקרבו בכל רגע ורגע חיות חדש ועל זה ג"כ אמרו שם תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת וכו' והיינו כנ"ל הואיל שתאות לבו של כל צדיק וצדיק למצוא עונג חדש בתורה ובקדושה ואימתי תבא לו אותו עונג בשעה שמדבר דיבורים בקדושה ובתורה אז ממשיך לקרבו חיות קדש כאות נפשו הטהורה וזהו מה שדרשו אימתי תאות לבו נתת לו בשעה שארשת שפתיו בל מנעת סלה והנה בררנו שרק בדיבור ממשיך אדם חיות חדש תחת חיותו שיצא ממנו ברגע הקדום וחכמי אמת לא לבד שבאו ללמד על עצמו של כח הדיבור וסגולתו כי גם על שאר החושים חוש הראיה וחוש השמיעה ג"כ יצאו ללמד. כי ראיה החושית והשמיעה החושית מתהפכים כפי בחינתם וכאמרם אסור להסתכל בפני רשע כי עיני אדם בהסתכלות בפני רשעים ממשיכים על עצמם טומאה ותועבה משרשי פני רשעים ח"ו. אבל הרואה פני חכמים ממשיך מהם שפע טוב וקדושה ולכך אמרו בחגיגה דף ה' חייב אדם לקבל פני חכמים. יעוי' ביערות דבש ח"ר דרוש ט"ז לפיכך אפשר לפרש בזה מה שנאמר בבלעם הרשע בפ' בלק וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים. וישא משלו ויאמר וכו' נאום הגבר שתום העין פתוח העין (ותרגומו גברא דשפיר חזי) כי כל זמן אשר לא ראה את בני ישראל כולם רק אפס קצהו ראה לא הי' יכול לקבל מהם שום מהשפע קדוש' והי' עיניו בשפל המדריגה. אכן אח"כ כשראה בני ישראל כולם שוכנים לשבטיהם נתעלו עיניו כי המשיכו עליהם שפע קדושה. וזהו וישא בלעם את עיניו. כלומר שעלתה בידו להעלות אור עיניו הואיל וירא ישראל שוכן לשבטיו ועי"ז הי' ממשיך עליו שפע טוב וקדושה ותהי עליו רוח ד' והי' בעת ההיא גבר שתום עין גברא דשפיר חזי וזהו מה שנא' וישא בלעם את עיניו: והנה התועלת מה שהרואה פני חכמים יקבל וישיג בזה שפע טוב וקדושה מפני שהחכמים