ברכת אברהם (יענר) קלא

ושפיר ידעינן דחוטא מיקרי שהמצוה נעשית כבר והדקדוק של מצוה לא נתקיים וע"ז שוב מקשה למה אין תרומתו תרומה א"ו מחמת דאם עבד לא מהני ושפיר שוב מקשה שפיר על אביי ועדיין צל"ע בזה: מדרש תהלים הובא בילקוט תהלים קט"ז יקר בעיני ד' המותה לחסידיו וכו'. אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו לומר לאברהם שימות כבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן אש לשמו יצחק העקיד עצמו על גבי המזבח יעקב עמל בתורה כל ימיו. דוד השליך נפשו בכפו וירד לגולית. חנני' מישאל ועזרי' ירדו לכבשן אש. ואלולי ששאלו הצדיקים מיתה בפיהם לא היו מתים. ולפי ששאלו מיתה בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו. אלו הי' אברהם קיים האיך היה יצחק מנהיג שררה וכן כולם להבין דברי המדרש מה שמדייק לומר ששאלו צדיקים מיתה בפיהם וחזר ואמר ולפי ששאלו מיתה בפיהם הלא גם אם הי' נאמר ששאלו מיתה סתם ג"כ סובב הולך הדרוש שדרשו שפיר. נקדים דברי המדרש פ' תבא הן קרבו ימיך וכו' למה נגזר עליו מיתה בלשון הן רבנן אמרו למה"ד לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורן חרב חדה אמר התיזו את ראשו בה אמר לו אותו האיש אדוני מלך במה שכבדתיך בה אתה מתיז את ראשי כך אמר משה. רבש"ע בהן קלסתיך שכן כתיב הן לד אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה ובהן אתה גוזר עלי מיתה. אמר לו הקב"ה שכן רע רואה אתה את הכנסות ואין אתה רואה את הוצאות. אמר לו אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותם ממצרים ואמרת לי הן לא יאמינו לי הוי הן קרבו ימיך יעוי"ש והמובן הפשוט שבעון אשר אמר הן לא יאמינו נגזר' עליו גזירה זו אבל האיך רמוז איזה חטא דווקא בלשון הן: והנה אפשר לומר ע"פ מה שנאמר בי שמים כעשן נמלחו וארץ כבגד תבלה ופירשו ז"ל כי בעת קץ היובל הגדול שעליו אמרו בזוהר לאתבי' רוחי' ליה ופרושו כי ישיב ד' אליו את הנאצלים ויתבטלו אז ג"כ העולמות בי"ע וממילא עי"ז יהורס ויאבד כל בנין עולם. ע"ד שנאמר רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ראה בס' עשרה מאמרות במאמר חיקור הדין חלק א' פרק ט': והנה אף שבשמים וארץ ההעדר כרוך בעקבם וכאמור למעלה מ"מ רצונו ית"ש שישראל עם קדושו יהיו מזמנים ומקנים בעבודתם ועשייתם כל העולם העשיה לשם ד': וישראל בעבודתם יתנו לחלקי שמים וארץ ההויה תמידית שכולם יקנו השארה לנצח היינו כח וחיות הארצי וכח השמימי יעמדו יחדיו קשורים ביוצרם ב"ה וכל כח אשר בהם יתעצם באלהות וכמו שאליו י"ת יאסוף רוחו ונשמתו מהנאצלים ונבראים כן אליו יאסוף הכח שבשמים וארץ וכל כח עולם העשיה יען שבהם נקנה ההויה תמידית בעבודת ב"י שיהי' כח בהם להדבק ביוצרם. ונראה שזהו מה שאמר משה רבינו ע"ה הן לד' אלהיך שמים ושמי שמים וארץ כל אשר בה כפי מה שמבואר בס' עש"מ במאמר חקור הדין חלק א' פרק ג' לישב קו' התוס' הא דקתני ג' כתות הן ליום הדין ד' שומרים הן ד' ראשי שנים דניחא ליה לתנא ליתן הויה ומציאות לדברים שבקדושה כגון ראשי שנים שהרבה מצוה תלוית בהם וגבי שומרים כנגד ד' אותיות השם שעליהם נאמר על חומותיך ירושלים הפקדת שומרים וכו' ונשמר התנא בצדק שלא להוציא מפיו ההוי' לנזקין דדוקא גבי דברים שבקדושה תני הן ולא אצל הדברים השייכים לטומאה ומפני כן לא תני הן גבי ד' אבות נזיקין שהוא לשון הוי' וגבי בתים אבנים ואשרות דבפרק אלילים דקתני הן להחמיר באסורין היינו דלשון הן מורה שהם תמיד באסורן יעי"ש ומצאנו ג"כ בלשון הכתוב שלשון הן בא במשפט בודד לאמת וקיים וכאמור הן לו יהי כדבריך בראשית למ"ד ל"ד א"כ זהו שאמר משה אדון הנביאים וקילס להקב"ה במה שהקנה הויה ומציאות תמידי לשמים ושמי שמים והארץ וכל אשר בה שיהיו תמיד בקדושתן שהקדיש אותן בעבודתם ליוצרם זהו מה שאמר בלשון הן ן שהוא לשון הוי' כמ"ש בעל עשרה מאמרות אכן מה שאמר הן לא יאמינו לי ג"כ בלשון הן שמורה להחמיר כאלו ח"ו תמיד הם בקלקול זה זהו נחשב לו לחטא שחשד בני ישראל על כך שנתהוה בם קנין חסרון האמונה ח"ו זהו שגרם לו אשר ימיו קרבו למות. וזה פי' המארר הנ"ל בהן קלסתיך. שכן כתיב הן לד' אלהיך את השמים וכו' שהקנתי הוי' ומציאות תמידי בהם. ובהן אתה גוזר עלי מיתה כלומר מה שאמרת הן לא יאמינו לי כאלו נתתי ההויה תמידית בהם בחסרון אמונתם בי אשר באמת לא כן הי' כדכתיב ויאמינו בד' ובמשה עבדו. זהו שגרם לי מיתה: הנה כי כן שהצדיקים עובדי השם יתנו לחלקי החומריים השארת נצח. ואף כי חלקי גויתם מהראוי שיהיו נשארים כח גופניותם לחיי נצח אשר על כן באמת אמרו חכז"ל על מה שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסיריו אמר הקב"ה לומר לצדיקים