ברכת אברהם (יענר) קל

וביאור של המצוה כי לולא זאת אין אנו יודעים כלל מהו דינה של קרבן זה ע"כ שפיר י"ל דאם לא עשה כדקדוקה לאו קרבן הוא כלל אבל בהפרשת תרומה ביארה התורה כל המצו' באמרה ראשית דגנך א"כ המצוה פרושה וכתובה ורק דיקדקה אח"כ לכתוב מכל חלבו שצריך לתרום מן היפה אמרי' דיקדוק זה מדקדוק כשבה או שעירה בקרבן והדיקדוק מכל חלבו בא להורות זה שצריך לכתחילה אבל בדיעבד מהני הפרש' אף מן הרע כמו שביארה התור' ראשית דגנך וגם הרב בעל מגלת אסתר שינה ושילש בדבריו דרק לכתחיל' קפדה רחמנא לתרום מן היפה אף שהוא בעצמו כתב דהפרשה זו מן הטוב הוא מדקדוק המצו' אלמא דהוא סובר דהדקדוק המצוה הוא על לכתחילה ולא כדקדוק שכתבה התורה גבי קרבן חטאת דנימא בי' דאם תרם מן הרע לאו שום מצוה קעבד והנה קצת ראי' דעל דקדוק זה שלא יתרום מן מינו על אינו מינו אינה מעכב עיקר המצוה של הפרשת תרומ' באם נימא דלאו שום מצוה קעבד מאי תירץ הגמרא גלי קרא לא תשאו עליו חטא דמהני דאם אינו קדוש נשיאות חטא למה הא תהדר קו' התו' דילמא חוטא מיקרי מחמת שעבר אמימרא דרחמנא ותירץ התו' דבלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאת חטא מדכתב כל חלבו דמשמע חלבו אין גרועין לא לא שייך אי נימא דדקדוק המצוה להפריש מן היפה מעכב לומר דלאו שום מצוה קעבד א"כ ממילא לא עבר כלל והו"א אי לא גלי לן רחמנא דיש בו נשיאות חטא הו"א דלאו חוטא הוא כלל הואיל דלא עבד כלום וצריך לתרום מחדש ומאי קעבד ע"כ צ"ל דחוטא מיקרי הואיל שעבר אמימרא דרחמנא א"ו דליכא סברא כלל לומר דדקדוק להפריש מן היפה יהי' מעכב המצו' רק המצו' עבד וחוטא מיקרי מחמת שלא עשה כפי דקדוק התורה ולפ"ז מתורץ קושיותו של ידידי נ"י מה שהקשה דלמה לי' לגמרא להקשות על רבא דסובר א"ע לא מהני מהא דתרומתו תרומה ולתרץ שאני הכא דגלי קרא ואח"כ שוב להקשות על אביי ממתניתין דהתורם ממין על אינו מינו: ומקשה מעלתו דהי' לגמרא ליפרך שני מתניתין הללו אהדדי למה באם תרם מרע על היפה תרומתו תרומ' אף דעבר על מה שנאמר מכל חלבו ומאי שנא מאידך המתניתין דקתני דאין תורמין מן מין על אינו מינו דכתיב כל חלב יצהר וכל חלב דגן דאין תרומתו תרומ' ולפי הנ"ל י"ל כך לענ"ד כיון דגם הרמב"ן דמונה הפרשת תרומ' לשני מצות א' הפרשה לחוד וב' הפרשה מן היפה אבל מצוה לתרום מן מין על מינו גם הרמב"ן אינו מונה כי י"ל בשלמא לתרום מן היפה שפיר י"ל הואיל דהוא מצוה מחודשת שאינה נכללת בתמצו' של ראשית דגנך שפיר נימנית למצו' מיוחדת אבל לתרום מן מינו על מינו שנכלל ציווי זו בכלל המצוה ראשית דגנך י"ל דגם הרמב"ן מודה דאינה נמנית למצוה מיוחדת וקצת דמיון לזה חלוקו של הרמב"ן בשרש הרביעי מה שכתב על בעל הלכות ז"ל ז"ל דלא ימנה לאו הבא מכלל עשה הוא רק בלאוין שאין בהם מצוה כגון כל צפור טהורה תאכלו שאין לאוכל מן הצפור הטהור שום מצוה אבל המצוה היא על הטומא' והיא בהלאו וכיון שכבר נמנע ממנה בלאו אחר מפורש בה אינה באה במנין אבל העשה הנאמר בפרישה מהן והיא מצוה נמנה היא במנין כשבות בשבת וימים טובים עכ"ל א"כ בלא זה לא הי' הגמרא יכול להקשות אמאי בתורם מן הרע על היפה תרומתו תרומ' ובתורם מן מין על אינו מינו אין תרומתו תרומה דהיינו יכולים לחלק כנ"ל בשלמא בתורם מן הרע על היפה היא לאו הבא מכלל עשה הוא עשה א"כ שפיר מש"ה הוה מצוה מיוחדת ואינה מעכבת עיקר המצו' של ראשית דגנך דתהוי תרומתו תרומה אבל בתורם ממין על אינו מינו ראינו עשה כלל בי' הואיל שלא נתחדש בה מצוה כי לתרום מן מין על מינו הוא בכלל המצוה של ראשי' דגנך תתן לו א"כ אם אינה מצוה מיוחדת היינו יכולים לומר הא שכתבה תורה כל חלב יצהר וחלב דגן היא רק דקדוק של המצו' מהמצו' שנאמר' ראשית דגנך ולא מצוה מיוחדת להכי אין תרומתו תרומה באם תרם ממין על אינו מינו ולהכי בתורם ממין על אינו מינו אין תרומתו תרומה ע"כ מקדים הגמרא הקושי על משנה דאם תורמין מן הרע על יפה תרומתו תרומה נימא בי' אם עבד לא מהני ותירץ הגמרא שאני הכא דגלי רחמנא לא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה ותקשי קו' התוס' דילמא נשיאת חטא הוא מחמת שעבר אמימרא דרחמנא ועכר"ח צריך לתרץ דבלא הכי נמי הוה ידעינן דיש נשיאת חטא הואיל דכתיב מכל חלבו אבל גרועין לא והקשינו דילמא בל"ז לא הוה ידעינן דיש בזה חטא דהו"א דלאו קיים בזה המצו' כלל והו"א דלאו מצוה מיוחדת היא רק מדקדוקי המצוה ואם לא עשה המצוה וצריך לתרום מחדש לאו מידי קעבד עובר ויהי' נקרא חוטא א"ו עכר"ח צ"ל דאף דדקדוק מצוה היא מ"מ אינו מעכב המצוה ושפיר חוטא מיקרי א"כ שוב ליכא למימר דלהכי בתורם מין על אינו מינו אין תרומתו ת ומה מחמת שהדקדוק של המצוה מעכב גוף המצו' ז"א כהנ"ל דא"כ מנ"ל דבתורם מן הרע על היפה יהי' תרומתו תרומה. דילמא גלי לן הקרא דלא תשאו עליו חטא רק לענין זה דהו"א דלאו חוטא הוא כלל הואיל דלא נעשה כדקדוק א"ו דבשביל שלא נעשה כדקדוק ג"כ המצוה מתקיימת