ברכת אברהם (יענר) קכח

חייב לכתוב עוד ס"ת מצד שהוא מלך דס"ת אחד גם הדיוט חייב זהב תורף קושיתו: ולענ"ד דאי לא הוה כתיב רק וכתב לו לחוד הו"א דממעטינן הדיוט דא"צ לכתוב בהניח לו אבותיו ודלא כאותן הפוסקים דאל"כ רק דנימא שצריך גם הדיוט לכתוב בהניח לו אבותיו עוד ס"ת אחת מאי עדיף מלך מהדיוט. רק אחר שכתיב בו וכתב לו משנה תורה נניח על הסברה שבהדיוט גם בהניח לו אבותיו צריך לכתוב אחת. ומעלתו של מלך הוא היכא שלא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שני תורות והדיוט א"צ לכתוב כ"א אחת וכל זה אחר שגילתה לנו רחמנא מלת מש"ת וצל"ע ובהא נחתינן בנידן כתיבת ס"ת אם נימא דאינו יוצא בכתיבתה באחזם יחד בקולמס אחד ס"ת בשותפות. אפשר דלא מהני אם חבורה עשו להם שליח לכתוב ס"ת כי לא עדיף כתיבתו של השליח מאלו כולם כתבו ביחד דכתיבה בשותפות לא מהני. אבל סברתו של מעכ"ת שמשום הכי לא מהני דעשיות א' לא הוה כעשיות רבים. ז"א דאם הוה אמרי' דעשיות רבים בשותפות מהני כמו בקרבן פסח דא"צ פסח לכל א' הואיל שכולם יוצאים בפסח א' גם עשיתו של א' מהני כאלו עשו רבים בשותפות וגס בגוף הדבר יש לומר דעשייתו של א' עבור רבים אפי' שהמצוה חל על כאו"א הוה השליח כאלו כל או"א עשה המצוה וכמו שהתוקע מוציא רבים בתקיעתו אשר לכמה סוברים בחלק התקיעה מלבד השמיעה צריך להיות שלוחם אלמא דעשייתו של השליח הוה כעשייתם של רבים אף דהמצוה חל על כל א' וא' לתקוע וגם חזינן דשליח צבור מוציא רבים ידי חובתם דנראה דהוא מטעם שליחות יעוי' בס' שו"ת שער אפרים ס' ל"א שכתב בשם בנו דהש"ץ שחלה אינו יכול לעשות שליח להתפלל דכל מידי דהוא לא מצי עבר שליח לא מצי משווי כמו כהן במשמר שחלה א"י לעשות שליח יעוי"ש אלמא דשליח צבור מטעם שליח הוא. ומה שכתב הדר"ג נ"י להשיב ע"ז דש"ץ מוציא מטעם שומע כעונה ולא מטעם שליחות יעיי' מר בר"ה ל"ה ובטור א"ח ס' תקצ"א הובא מימרא דר"ש חסידא דלא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאינשי לבא לעיר שהשליח צבור מוציאם והתם לאו משום שומע כעונה הוא הרי דנעשה שליח לרבים אפי' היכא שחל המצוה על כאו"א ומכש"כ היכא דהמצוה מתקיים במעשה של שותפי' כמו כתיבת ס"ת והקרבת קרבן וודאי מהני שליחות דעשייתו של א' הוה כאלו עשו כולם המצוה הזאת בשותפות. כי לענ"ד באם רבים אחזו יחד קולמס וכתבו כולם כאחת ס"ת י"ל דיוצאים מצות עשה דוכתבו לכם. יעוי' בס' מקור חיים בהגהותיו על א"ח בס' רע"ו שכתב ז"ל שנים שעשאוהו בכל עבירות אסור ולא מצינו להטור שנים שחרשו בשביעית או שבשלו בשר בחלב א"ו דלא ילפינן לאו מקרבן והא דזה עוקר וזה מניח פטור אפי' מלאו הוא מסברא הואיל דכאו"א אינו עושה רק מקצת מלאכ' עכ"ל שם אלמא דשנים שעשאו בשער ענינים חשבינן כאלו כאו"א עשה את כולו ודו"ק דברי ידידו מכבדו כערכו הנשגב: אברהם נ"ה יענר ס' לה לה"ה המופלג בתורה חריף ושנון מ' אברהם יעקב שמיד נ"י בק"ק שינאווי: מכתבו הנעים הגיעני ועל קושיתו בתמור' דף ה' בגמרא דפריך שם לאביי דאית לי' אם עבד מהני למ"ל קרא ולא תשאו עליו חטא וכו' וכן לקמן דמקש' הגמרא והרי התורם מן מינו על שאינו מינו דאין תרומתו תרומ' קשי' לאביי דסוב' א"ע מהני והי' קשה למעלתו דעד כאן לא אמר אביי דאם עבד מהני רק היכא דעבד כדין למשל באנס שגירש שנעשה הגט בכל אופן תקוני המועיל א"כ האיסור מה שמגרש אינו שייך להכשיר התיקון הגט ובכהאי גוונא ס"ל דמהני משא"כ הכא גבי תורם מן הרעה על היפה או ממין על שאינו מינו דהתור' צוותה דווקא לעשות המצוה רק באופן זה לתרום מן היפה או ממין על מינו וא"כ מתקוני המצו' הוא להכי לא מהני כמשל שהתור' צוותה לישב בסוכה שתהא מסוככת דווקא בפסול גורן ויקב ואם אינה מסוככת כדינה בוודאי לא יצא כיון שלא נעשה המצוה כפי שצוותה התורה זהו תורף קושיתו ונלענ"ד לפי מה שמנה הרמב"ן בס' המצות במנין מ"ע שלו ס' ט' במצות הפרשת תרומה שני מצות מצוה אחת חיוב הפרשה: ומצוה ב' שיתרום מן היפה דווקא והוא שנא' מכל מתנותיכם תרימו את תרומת ד' מכל חלבו וזה לשונו שם בתמורה אמרו במה שהי' דנין בכל מילתא דאמרה רחמנא לא תעבוד א"ע לא מהני והרי תורם מן הרע על היפה דכתיב מכל חלבו ותנן אין תורמין מן הרע על היפה ואם תרם תרומתו תרומה והשיבו שאני התם דגלי רחמנא דתהוי תרומ' והדבר ברור כי והרימותם ממנו את תרומת ה' מכל חלבו היא צוואה לתרום מן היפה לא מן הרע א"כ הוא וודאי מצוה בא בחשבון המצות ואל תאמר שהיא נימנית אחת עם מצות הפרשת תרומה שהיא ראשית דגנך תירושך ויצהרך תתן לו לעי שתורם מן הרע על היפה כיון שתרומתו תרומה