ברכת אברהם (יענר) קכז

דאי' יוצאין בה ואפילו תימא דגם עכשיו אין יוצאין בה כדמשמע מהרמב"ם דפסק בנאבדה כותב אחרת מ"מ אין רוצים להסתלק לפי שאלו ימצא עדים לא יצאו הם מכלל מצוה זו אלא עכר"ח דגם עתה אין יוצאים בה כיון שהוא של שותפות עכ"ל הבית אפרים וכתב כבודו וזה לשונו: נפלאתי מאד על כל דבריו בראשית מה שכתב דהיכי דכ"א כתב מקצתו לא מבעי' לי דלא גרע מהגיה בה אות א' דאמרי' מעלה עליו כאלו קבלה תמוה לי הרי בהגיה בה אות אחת הרי הוא מכשיר כל הס"ת דלולי הגהתו הי' פסול כל הס"ת והוא מכשירו בהגהתו משא"כ במקום דכתב כל א' מקצתו א"כ הראשון לא הכשיר הס"ת כי בכתיבת מקצתו עדיין לא נגמר כל הס"ת ורק נגד האחרון שגמר פרשה אחרונה שייך לומר דלא גרע מהגיה בה אות עכ"ל באות א' ובוודאי בזכרוני כי בהיותו במחנתו גם אנכי העירותי בזה מדי דברי אתו בענין זה בהשקפה ראשונה. אבל באמת אין זו סתירה כי סוף סוף בנגמר הס"ת כולה וכל א' כתב מקצתו כל א' וא' מכשירה בכתיבתו ולולי המקצת של כל א' וא' לא נגמר הס"ת וק"ל. ומה שהעיר מעכ"ת הגאון באות ב' זה לשונו מה שרצה לדון מאתרוג דלולי דכתיב ולקחתם הוה אמרי' הא דכתיב לכם באתרוגוג דמרבה בשל שותפי' וה"ה בס"ת וכתב מעכ"ת דתמוה הוא על דמיונו לאתרוג דשם שפיר הי' מקוה למידרש דיוצא בשל שותפות כיון בכל א' בשעה שלוקח האתרוג הוא כשלו באותו שעה מטעם ברירה עכ"ל גם הערה זו אמרתי בעת ההיא בהשקפה ראשונה אבל גם זה אינו דאי מכח ברירה אתינן לה גם אי לא מרבינן מלכם דיוצא בשל שותפי' ג"כ י"ל דיוצא בו בשעה שנטל האתרוג הוא כלו שלו מכח ברירה יעוי' בתוס שם בסוף דבריהם ומה שכתב באות ג' וזה לשונו תמיה לי דהלא רק לכתוב ס"ת הוא מ"ע ומה שכתב הרמב"ם דבנאבדה כותב אחרת. כתב הרמב"ם כן רק לגבי מלך ובמלך ניחא דצריך לכתוב אחרת בנאברה משום דבמלך איכ' מצות עשה דוהיתה עמו כל ימי חייו עכ"ל הנה אין לתפוס דברי הרב הגאון בעל בית אפרים אם הוא סובר כהרב אבי זקינו בעל המחבר ס' תורת חיים בסנהדרין דף ל"א שכתב בהדי' דלאו בכתיבה לחוד תלי' מילתא ע"כ בנאבדה צריך לכתוב אחרת עכ"ל שם ובס' פר"ס דוד בפ' כי תצא הובא בס' פתחי תשובה על יו"ד חולק באמת על בעל תורת חיים וסובר דביחיד שנאבדה לו ס"ת א"צ לכתוב אחרת יעוי"ש ביו"ד ס' ע"ר אולם לענ"ד דא צריך עיונא לדברי הבית אפרים דלדעתו דוכתבו לכם ריבוי הוא דיוצא בשל שותפי' מה הקשה בגמרא סנהדרין כ"א מלך אין הדיוט לא דילמא המימרא דכתב לו ס"ת שלא יתנאה בשל אחרים בשל שותפות וההדיוט דכתיב כתבו לכם מרבינן שותפות: אכן אפשר לומר לענ"ד דדרשא שלא יתנאה בשל אחרים ממלת וכתב לו נפקא ממה שכתבה תורה מלת לו ומחיבה זו דכתיב לו דרשינן שלא יתנאה בשל אחרים ואי הוה כתיב סתם וכתב תורה ולא מלת לו ג"כ ממעטינן שותפות אי לא כתיב ביה לכם כמו בהדיוט ושפיר הקשה הגמרא אם ממלת לו נפקא שלא יתנאה בשל אחרים עכר"ח שאינו יוצא במה שהניח לו אבותיו ס"ת כי שותפו' ממעטינן מוכתב סתם דווקא שכותב לבדו ושפיר הקשה מלך אין הדיוט לא. גם נלפענ"ד לומר הא שפסקינן ביו"ד ס' ר"ע בקנה ס"ת דיוצא בזה המ"ע. וכן בטרח בקניית הגוילין דיוצא ידי כתיבת ס"ת הואיל שלכל הפחות טרח בו ואין למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא אליו בטורח לא הי' כתבם כמ"ש הט"ז בס"ק א' י"ל מחמת שחזינן דריבתה תורה כתבו לכם שאף בשותפות יוצא מריבוי דלכם א"כ כמו שבכתיבת מקצתה יוצא המצוה אלמא דלא הקפידה תורה רק על טרחתו שיכתוב מה ועיקר שיהי' טורח בה כן נמי בטרח בה בקניה לחוד מהני דלא גרע מכתיבה במקצת אפילו אות אחת דאינו כתיבתה של הס"ת כי אם רק הטירחא שטורח בה אבל אי לאו דכתבה רחמנא לכם הוה ממעטינן שותפו' והוה אמרי' כפשטא דקפדה תורה שיהי' כאו"א כותב לו ס"ת ולא כיוונה על הטרחא לחוד ממילא מכש"כ דטרח בקניה לא' ממני: ולפ"ז לא קשה ג"כ על דעת הרמ"א דטרח מהני מה מקשה הגמרא מלך אין הדיוט לא דילמא בהדיוט מהני בלקח לו ס"ת לחוד הואיל דטרח בקנייתה וכמ"ש הרמ"א ובמלך לא מהני אך לפי הנ"ל א"ש כי הדרשה דלא יתנאה בשל אחרים מתיבת לו נפקא ומתיבת וכתב ממעטינן כתיבה בשותפות וכמ"ש לעיל א"כ ממלת וכתב ממעטינן שותפות ממיל' ידעי' דמכש"כ דגם טירחא לחוד לקנות לא מהני. ושפיר מקשה הגמרא מלך אין הדיוט לא ומה שהקשה מע"כ לשיטת הרמב"ם פ"ג מה' מלכים דבמלך יוצא בס"ת אחת שהניח לו אבותיו והשני' מחויב לכתוב לו. וא"צ ליכתיב רק אחת א"כ לשיטה זו למה לי קרא וכתב לו משנה תורה אף דלא כתבה רחמנא משנה תורה הוה ידעינן דצריך המלך לכתוב שני תורות בלא הניחו לו אבותיו דאחת גם הדיוט חייב לכתוב אף בהניח לו אבותיו לשיטת איזה פוסקים א"כ אי הוה כתבה רחמנא סתם וכתב לו ס"ה הוה ידעינן דהמלך