ברכת אברהם (יענר) קכה

יקשה כיון דהוה כמותן א"כ הוה כהדיחו המשלחים בעצמן ז"א כיון דמיירי דהי' רק שליח אחד א"כ נהי דששא"כ עכ"ז הלא רק המעשה הוי כמותן אבל לא דשלוחן יהי' נחשב כשנים כיון דנשלח משנים כיון דעכ"פ הדחתן הי' רק ע"י אחד זהו תורף דברי קדשו ובאמת נ"לפי עניו' דעתי דאם השליח רק אחד לא צריך קרא ויצאו דהן ולא שלוחן הואיל דכתיב וידיחו את אנשי עירם איך ס"ד דהדיחתו של אחד אף שהוא בשם משלחים שנים קרינן ביה וידיחו. הא ב"כ וב"כ ההדיחה לא הי' רק מפי אחד אבל סברתו של הדר"ג דהן ולא שלוחן הוא מטעם דאין עשיות א' כעשיות שנים לא נראה כלל אפי' בכתיבת ס"ת דאין נעשה שליח לרבים לפי סברתו מחמת שמוטל המצוה עכאו"א לכתוב הס"ת כולה ע"כ איך שייך דזה כתב כל הס"ת וגם השני כתב כל הס"ת אי דהאי לאו דהאי. אבל לענין להדיח שפיר י"ל דהוה כהדיחו המשלחים בעצמם זה הדיח כולה וזה הדיח כולה והרי הוא ג"כ כאלו נעשה שליח לכל או"א בזאח"ז וגם לא ידענא מדוע לא ניחא ליה לאוקמי שהשליחין הי' שנים מחמת הקושי לב"ש ששלוחו של אדם כמותו והו"ל כאלו המשלחים הדיחו ולומר דגזה"כ הוא דלא מהני זה לא ניחא ליה ומאי שנא דניחא לן דרשה בעגלה ערופה דכתיב ויצאו זקניך ושופטיך דדרשינן בסוטה מ"ב ויצאו הן ולא שלוחיהם ואמרי' דגזה"כ הוא דלא מהני שלוחיהם כן מדוע לא ניחא ליה למימר גם בעיר נדחת דהן ולא שלוחיהם. ע"כ אף ששלוחו של אדם כמותו מב"ש אפי' בד"ע מ"מ לא ניחא דגזה"כ הוא דלא מהני. וכן אני תמה על הרב בעל נו"ב ס' פ"ג אות י"ט זה לשונו שם כל זה אמינא רק דרך פלפול לדחות דברי מעלתו שהי' סבור שמצא מציאה בזה אבל באשר שמתי אל האמת פני אין בכל המקרא זה דכתיב ויצאו שום לימוד מיותר למעט שליח ועיינתי ברמב"ם וכו' והן ולא שלוחים לא הביא ולכך אני אומר שאין כאן לימוד מיותר ומה שאמרו בגמרא הן ולא שלוחן הוא מטעם אשלד"ע עכ"ל ולענ"ד צריך לעיין הלא גם בעגלה ערופה דדרשינן ג"כ הן ולא שלוחיהם מה לימוד יתור יש בויצאו זקניך וכו'. א"ו דהי' מקובל להם דמלת ויצאו פרושו דווקא הן ולא שלוחיהם וראיתי מה שכתב הדר"ג נ"י באות א' ואות ב' דבעגלה ערופה לא שייך לומר דהשלוחים יהיו כמותן כזקנים של ב"ד הגדול אף דשלוחו של אדם כמותו הוא שיהי' המעשה קיים אבל לא שיהי' ממש מזקני ב"ד הגדול שהתורה צוותה שיהי' המעשה ההיא נעשה דווקא ע"י זקני ב"ד הגדול ממש ולכאורה הצדק אתו בזה וכבר הרגשתי בכעין זה על דברת הרב בעל נו"ב בס' הנ"ל שמקשה למה לגמרא לומר דג"ש מודה בצא ובעול וכו' דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' הא היינו יכולים לומר גם אליבא דהלכה דאשלד"ע באם ישראל אמר לכהן צא ואכול תרומה כיון דהכהן לאו בר חיובא הוא על זה ע"כ ישלד"ע מ"מ הואיל דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' להכי פטור יעוי"ש ותמהני אפי' ששלוחו של אדם כמותו מ"מ לא אמרי' דנעשה גופו של כהן כגופו של ישראל הלא אין גוף השליח כגוף המשלח כיון דבמידי דממיל' לא שייך מינוי שליחות. וכמ"ש הרא"ש בנדרים דף ע"ב גם הנה אם חמשה זקני ב"ד הגדול שבירושלים יצאו מירושלים למדוד העיר הקרובה אל החלל ועשו זקני ב"ד הגדול אחרים לשלוחיהם אי לאו דאמרה רחמנא הן ולא שלוחיהם הוה אמרי' דחמשה זקני ב"ד אחרים הווין כמותם של ה' זקנים שיצאו רק מן מלת ויצאו אמרי' דלא מהני מדרשא דהן ולא שלוחיהם אגב זה אכתוב לכבודו הרמה מה שאני מהרהר כעת לתרץ דרך קצת פלפול דברי הכסף משנה פ"ד מה' עכו"ם הלכה ב' אם הדיחוה נשים או קטנים או שהודחו מאליהן אין דנין בה דין עיר הנדחת וזה לשון הכסף משנה בפרק חלק אבעי' להו הודחו מאליהן מהו ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי הדיחו אמר רחמנא ולא שהודחו מאליהן או דילמא אפי' הודחו מאליהן ת"ש הדיחוה נשים וקטנים אמאי להוי כהודחו מאליהן ותירצו הנך בתר נפשייהו גרירי ואדוקים ביותר הני בתר נשים וקטנים גרירי ולא אדוקים כל כך וכתב הכ"מ אע"ג דמשמע בעלמא דדחיה הוא מ"מ פסק רבינו כוותי' וכו' עכ"ל הכ"מ ותמה הרב בעל משנה למלך שם זה לשונו כתב מרן אע"ג דמשמע דדחיה היא פסק רבינו כוותיה לא יכולתי להלום דבריו דמשמע דקשה ליה איך תפס רבינו ז"ל דחיית הגמר' וזה אינו דאי הוה תפס דחיית הגמרא הי' פוסק בהדי' שדנין בה ע"נ ואדרבא איהו תפס כפשטא דתלמודא מהאי דהדיחוה נשים וקטנים וסבר דדחיה בעלמא היא לומר הנך בתר נפשייהו גרירי עכ"ל המ"ל: והנה נראה דהי' לפני בעל משנה למלך נוסחא כמו שכתוב בספרי הרמב"ם הישנים שכן כתוב מפורש בכ"מ אע"ג דדחיה בעלמא הוא. ולא כנוסחא בספרי הרמב"ם החדשים בכ"מ שכתוב רק אע"ג דדחיה היא וקאי על הפשטות שבגמרא דדחיה היא וכפי הנוסחא בכ"מ שבספרי הרמב"ם הישנים בדפוס שפיר תמה המ"ל מה שכתב דאי אפשר להלום דברי הס"מ התמוהים מה זה שכתב אף ע"ג דדחיה בעלמא היא אדרבא מחמת שהדחיית הגמרא היא דחיה בעלמא להכי שפיר פסק הרמב"ם דהודחו מאליהן