ברכת אברהם (יענר) קכד

מוקדמת עכ"ל המהרש"א כי הך מתניתין שאמר לו רבו הוא בדף מ"ח וחבורה שאבד פסחה הוא בדף צ"ח ע"כ נראה בעליל שקושית המהרש"א הוא על הך דלעיל ומה זה שכתב הדר"ג ששני הברייתות צריכות אם משנות מפורשות הן: וגם בגוף מצות הפסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דילפינן דכל ישראל יוצאי' בפסח אח' מנ"ל הטעם הוא דהוי כאלו קיים כל א' מצות שחיטת פסח בפני עצמו ושכך היא המצוה דוקא שיהיה כאו"א שוחט פסח כולו בפ"ע דילמא מצותו באם שוחטים כולם בשותפות דג"כ כולם יוצאים. ופסח בשותפות מהני כמו בשאר קרבן צבור דכולם שותפים בו וכולם יוצאים ע"י כהנים דשלוחי דידן נמי נינהו כן הא שכל ישראל יוצאים בפסח א' נמי הכי הוא דבשותפות יחד יוצאים מצוה דשחיטת הפסח ולא צריכין אנו לומר כלל דהוה כאלו שוחט כל אח' ואח' כולו דנימא דאין אח' נעשה שליח לרבים דהוי ככל א' וא' שחט בפ"ע וכמו באם רבים ששחטו בסכין א' זבח א' דכשר כמבואר בחולין דף למ"ד כן נמי אם רבים עשו שליח א' לשחוט ג"כ מהני כמו בשחטו בסכין אח' וכן נמי אם רבים כתבו ס"ת אחת ביחד בקולמס אי שאוחזים בהקולמס כאחת י"ל דמקיימים המלוה דכתבו לכם כן נמי אם שליח א' נעשה שליח להם ג"כ הוי כאלו מקיימי' כולם המצוה דועתה כתבו לכם. בשלמא אי אמרינן באם שוחטי' רבים בסכין א' קרבן א' או רבים כותבי' ס"ת אחת כולם ביחד אינם יוצאים המצוה דאמרי' דאנו צריכים שכל א' יעשה המצוה כולה בפני עצמו אז ממילא ג"כ לא מהני שליח א' לרבים דלא שייך לומר דנעשה שליח לכל א' והוה כאלו כל א' וא' עשה המצוה ז"א דאי דהאי לאו דהאי. אבל אנן אמרי' דאינם צריכים כ"א וא' לעשות המצוה כולה רק אפי' בעושים המצוה בשותפות יוצאים א"כ שליח עבורם לא גרע מאלו עשו המצוה הם יחד והרי מצינו בבור של שני שותפים בב"ק דף נ"א אף דכתיב בקרא. כי יכרה איש בור דדרשינן שם א' ולא שנים מ"מ משכחת בור של שותפי' בעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימה לעשרה דשניהם חייבים וכתב הרשב"א שם וז"ל אע"ג דרבנן דרשו כי יכרה אח' ולא שנים בזה אחר זה קאמר כגון כורה אחר כורה אבל בעוקרי' חולי בבת אחת כאח' חשבינן להו עכ"ל ואם הכוונה כאלו כרו כאחד או כאלו כרה כל א' וא' מ"מ מהני בבור של שניהם ג"כ שליח היכא דאמרו לי' זיל כרי לון אי לאו דאין שליח לדבר עבירה וכדאיתא התם. אלמא דיכול אחר להיות נעשה שליח לשנים וחשבינן כאלו כרה כ"א וא' הבור כולה או כאלו הם בעצמם כרו הבור בשותפות בבת אחת א"כ למה יוגרע בנכתב ס"ת או שנשחט פסח א' ע"י שליח עבור רבים שיהיה נעשה שליח להם ומחשבינן כאלו כתב או שחט כל אחד ואחד הקרבן או כאלו כתב כל אחד הס"ת כולה או כאלו כתבו הס"ת או שחטו את הפסח בעצמו בשותפות בבת אחת דמהני יעוי' שבת דף צ"ג בסוגי' דב' שעשאו היכא דאינו אוחזים בקולמס וכותבי' דפטורי' י"ל דשאני התם דיש מיעוט ע"ז בעשותה ולא העושה מקצתה יעוי' רש"י שם בזה יכול וזה יכול בד"ה וחד יתירא זה לשונו למעוטי אעפ"י דעמדו כי הדדו דהאי עבד כולה והאי עבד כולה מיהו זה יכול וזה יכול ממעיט דלאו אורחא למיעבד הכי עכ"ל רש"י אלמא דהוה כאלו כ"א עבד כולה וממילא מופרכים דבריו שהביא ראי' דלא אמרינן גבי שלית דעשיות אחד הוה כעשיות רבות מהא דסנהדרין קמ"ב מה שאמרו שם יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן ופירש"י שאם הודחו ע"י שליח כיחידים הם בסקילה וממונם פלט וכתב הפ"ח ע"ז בזה"ל אע"ג דקי"ל אשלד"ע וה"ל כהודחו הן בעצמם מ"מ גזה"כ הוא הכא שאין נעשים עיר הנדחת ע"י שליח ותמה על הרמב"ם שהשמיט דין זה ואולי סובר הרמב"ם דהך ברייתא אתי' כסברת שמאי הזקן דיש שליח לדבר עבירה אבל לדידן דקי"ל אשל"ע הו"ל כאלו הדיחו השלוחים בעצמם ויעו' בשער המלך ה' עכו"ם שהקשה דהלא אם שליח לדבר עביר' בזה אדרבא יותר קשה. דא"כ הו"ל כאלו הדיחו המשלחים בעצמם וע"ז כתב הדר"ג כי תימא בעיניו דהרי רש"י דייק שאם הודחו ע"י שליח משמע מלשונו הטהור שהי' רק שליח אחד ומאי דנקט ולא שלוחן משום דמיירי שהמשלחים היו שנים דהרי בעינן שיהי' שנים מדיחים כדדריש בגמר' מתיבת אנשים דבעינן שיהיו שנים א"כ קאמר הגמרא שפיר הן ולא שלוחן דהיינו אם שנים עשאו לשליח אחד להדיח דהו"א כיון דשנים עשאו לשליח אחד הוה השליח כמותן והוי כאלו שנים הדיחו כיון שבא להדיח בשם שנים ועל זה בא הקרא דלא מהני כיון דהשליח הי' אחד וא"כ אדרבא נימא למאי דקי"ל אשל"ע א"כ לא הוה כמותן שיהיה כאלו עשאו המשלחים בעצמם רק כהדיא השליח לבדו והרי הוא רק אחד והרי בעינן שנים ע"כ י"ל דהגמר' אזלי למאן דסובר ישל"ע אבל למ"ד אשלד"ע לא צריך קרא דהן ולא שלוחן כיון דאשלד"ע הוה כאלו הדיח השליח לחוד וכבר ידעינן מתיבת אנשים דבעינן שידיחו שלים אבל הגמרא קאי למ"ד ישלד"ע וכתירץ הפ"ח ולא יקשה שוב קו' השעה"מ הנ"ל דהרי אם יש לד"ע יותר