ברכת אברהם (יענר) קכג

ס"ת שפיר מקיים בזה המצות עשה דאמרינן שלוחו של אדם כמותו אולם אם חבורה שכרו לסופר לכתוב ס"ת נגד שנימא שיקיימו כל החבורה המ"ע דועתה כתבו לכם דבזה צריך שני עניני' דהמעשה הוה כמותם: וגם הכתיבה שכתב הסופר הס"ת הוה כאלו כתבו חמשים אנשים למשל כל אחד הס"ת כולו אך דהכותב הוה אחד עכר"ח צ"ל כיון דחמשים עשאו הסופר לשליח הוה כאלו כתבו כל החמשים כל אחד הס"ת. דבכל א' אמרי' דכתיבת הסופר הוה כמותו וזאת לא אמרי' לגבי שליח דעשיות א' להוי כעשיות רבים כיון דנעשה שליח מרבים והעיר דפעם אחת מצינו דאמרי' דעשיות א' הוי כעשיות רבים כיון שנעשה שליח מרבי' והיינו בשחיטת קרבן פסח דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל דמצות שחיטת קרבן פסח מוטל על א"א ועכ"ז אמרי' בקדושין דף מ"ב ע"ב וכי כל הקהל שוחטין והלא אין שוחט אלא א' אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו הרי דאמרי' דבשחיטה השוחט שנעשה שליח מהחבורה מקיימים כל החבורה מ"ע דושחטו אותו וה"ה בכתיבת ס"ת הוי כאלו כתבו כל החבורה כיון דנעשה שליח מכל החבורה ע"כ מעכ"ת רצה לומר וז"ל הנה יבואר היטב הסוגי' שם דאמרינן התם שליחות בקדשים מנ"ל ורצו למילף מקרא דושחטו ששלוחו של אדם כמותו ופריך ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' דנלאו המפורשים מהיכא תיתי יועיל יותר שליחות באית לי' שותפות וגם התוס' כתב שם והרגישו על קו' הגמרא בלית ליה שותפות בגווי' מנ"ל דילמא באמת בלית ליה שותפות בגווי' לא מהני שליחות ותירצו מכח דמצינו ברייתא דהרי שאמר לי' רבו צא ושחוט עלי ושכח מה א"ל רבו גדי או טלה דיקח גדי וטלה ויאמר אם טלה א"ל רבי טלה שלו וגדי שלי אלמא אף דלית לי' שותפות בטלה אפ"ה מועיל שליחות ותמה המהרש"א דא"כ למה מביא הגמרא הברייתא דחבורה שאבד פסחם. יותר הו"ל הגמרא להביא הברייתא דהרי שא"ל רבו דשם מוכח דאפילו לית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות וכעת ניחא הכל דנחזי במאי עדיף כח השיתוף דעיקר כח השיתוף הוא דמה שעשה עשה ואף אם הוא שותף עם מאה אנשים מה שעשה שותף א' הוי כאלו עשו כולם ובזה עדיף כח השותף מכח השליח. כמבואר בש"ע חו"מ ס' ע"ז בש"ך שם ועכר"ח רק לענין שחיטת פסח דשם הוא ענין שליחות חדש דמלבד דהמעשה הוה כמותו ביחוד אמרי' דהשחיט' הפסח השליח הוה כאלו שחטו רבים וכ"א מבני החבורה מקיים המ"ע דושחטו אותו אף שהשוחט הוה רק א' ע"כ על זה שפיר אמרי' באמת דילמא רק באית להשליח שותפות בגווי' אז אמרי' הכי דבשותף אמרי' דמה שעשה אח' הוה כאלו עשאו כולם א"כ לפ"ז יוצא דבר חדש דבכה"ג שצריך לומר דשחיטת א' הוה כשחיטת רבים באמת רק באית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות ומה שמצאו התוס' הברייתא דהרי שאמר לי' רבו ודמוכח שאפי' לית ליה שותפות בגווי' מועיל שליחות שם הרי המשלח הי' רק א' דהעבד נעשה שליח רבו א"כ לא צריך לומר דשחיטת אח' הוה כשחיטת רבים בכה"ג לא צריך להיות שותף משא"כ בהי' שליח לחבורה שצריך לומר דשחיטת אח' הוה כשחיטת כל החבורה בכה"ג מוכרח להיות שותף. וא"כ שפיר צריך לשני הברייתות דבמאי שאשמעינן מברייתא חבורה שאבד פסחה לא שמעינן מאידך ברייתא מהברייתא דחבור' וכו' דבשחיטת אח' נחשב כאלו שחט כל א' בפני עצמו הקרבן פסח. דזה לא מוכח שהרי שאמר לי' רבו דשם הי' שליח אח' נגד משלח א' ולא צריך לומר דשחיטת א' הוי כשחיטת רבים ומשו"ה בהאי גוונא דחבורה באמת רק באית ליה שותפות בגווי' אמרי' הכי ומברייתא דהרי שא"ל רבו דשם הוה סתם שליחות דמעשה השליח הוה כאלו עשה המשלח שם שפיר אפילו בלית לי' שותפות בגווי' מועיל שליחות וא"כ יצא דין חדש שגם בחבורה ששכרו לסופר לכתוב להם ס"ת הסופר מוכרח להיות שותף בהס"ת ואז דמי ממש לשחיטת הפסח דאמרי' שכתיבת הסופר הי כאלו כתבו כולם וקיימו כל החברה שפיר המ"ע דכתיבת ס"ת כי דין השותפי' דמה שעשה שותף אח' הוי כאלו עשאו כל השותפים עכ"ל: וממה דסיים אפתח שאינו מוכח כלל דכל מה ששותף עושה הוי כאלו עשאו כולם בפועל רק דהוה כאלו נתרצו כולם לאותו מעשה וכמ"ש הש"ך בס' ע"ז ס"ק י"ט ז"ל דאל"כ אין מי שיהי' לו עסק עם שותף עד שיתרצה השותף השני. א"ו לגבי אחרים כל מה ששותף א' עושה כאלו שניהם עושים עכ"ל והיינו כהנ"ל שמתרצה למעשה ומנ"ל דהוה כאלו כל א' עשה את כולו דוקא ובעיקר תירוצו על קושית המהרש"א אינני מבין דבריו הלא עיקר קו' המהרש"א על הא דלעיל מיני' שמביא הגמרא המתניתין חבורה שאבד פסחה למה לא מביא הגמרא מתניתי' דאומר לעבדו ולעיל לא מצי למימר דרצון הגמרא להוכיח שנעשה שליח לרבים כי שם הקשה הגמרא על הא דחבורה שאבד פסחה מנ"ל דעשה שליח. וכי תימא דיליף מהנך מגירשין וכו' וקשה אי כוונת הגמרא להוכיח שנעשה שליח לרבים היכא מצי למילף מהנך מגירשין ותרומה דאיירי ביחיד והמעיין בלשון המהרש"א שכתב וז"ל אמאי לא מייתי לעיל הך מתניתין שהרי היא