ברכת אברהם (יענר) קכב

דעדיין לא הוקדש לקרבן א"כ מהני הפקעת רבנן דאינה נוגעת רק לגבי דידה דלא תקנה ואח"כ אם תביא להקריבו ממילא מותר דאין כאן אתנן כלל א"כ הכ"נ בשעה ששחק בקוביא לא נפקא מיני' לן מידי דעדיין אין כאן עדות ועכשיו שהשביעו אתה בא לפסלו מדרבנן ולהפקיע עי"ז חיוב קרבן דאורייתא. שפיר אמר רב פפא כיון דמדאורייתא חזי ונתחייב קרבן א"כ אין ביד חכמים לפטרו אבל אין הכ"נ אם פסול מדאורייתא וחכמים המטהו שפיר קרינן בי' אם לא יגיד. אלו הי' זה מגיד מתחייב ממון מה לי דאורייתא ומה לי דרבנן בי"כ ובי"כ ממון אפסדי' זהו תורף דבריו. והנה גם במשחקי בקוביא אף שבשעה ששחקו בקוביא לא היה נ"מ מידי אבל בשעה שראה העדות שכבר היה מהני מה שפסלוהו חכמים לעדות אכן חילוקו בין אתנן לנתנה לסיטון סברתו נכונה ומבואר כן בלחם משנה ברמב"ם פ"ג מה' מכירה על דברי תוס' ע"ז ח"ל וצריך לומר פירוש לפרושם דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מן התורה וזה בא להוציאם מדין תורה מעל ואין כח ביד החכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהיה אתנן חכמים עקרו הקניה. ומעולם לא היה אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף. ומן התורה מעות קונות מ"מ חכמים עקרו אותו קודם שיבא לאתנן עכ"ל הלחם משנה והוא כעין סברתו ונכון אתו ג"כ דדוקא במקדשה בחפץ שיש לו ביד אחרים ומקנה אותו לה בשעת קידושין במעמד שלשתן בהא סברו דאינה מקודשת מדאורייתא כיון דהקדושין והקנין באין כאחד דכמו דאינם יכולים להפקיע בתקנתן איסור תורה כן לא מהני תקנתן לעשות איסור תורה אבל אם קנה חפץ מכבר במעמד שלשתן כיון דלא היה אז נ"מ לדאורייתא מהני תקנתן למיקנא ע"כ שפיר מועיל אח"כ לעשות קדושי תורה וק"ל: והנה זה כביר עלה ברעיוני להעמיס כוונה בתוס' ע"ז באופן אחר לפי מה שמבואר בראשונים ובאחרונים. הא דאמרי' הפקר ב"ד הפקר הוא רק להפקיר ממון מרשות בעלים ולא הוה רק הפקר וצריך זכיה. וכל זמן שלא זכה מהפקר לא הוה דידי' זולת להך לישנא דמפיק לי' דהפקר ב"ד הפקר מהקשיא מה אבות מנחילין וירושה מאבות קנין הוא. אבל להך לישנא דמפיק ליה מקרא דכל אשר לא יבא יוחרם כל רכושו אינו רק כהפקר יעוי' במק"ח ה' פסח תמ"ח. א"כ בשלמא באתנן שפיר כתבו תוס' כיון שהפקיעו רבנן לקנין מעות אין כאן אתנן והסברא הוא כנ"ל הואיל דהפקר ב"ד הוה הפקר מדאורייתא ואין האתנן שלה מדאורייתא מכח הפקר ב"ד לאו אתנן הוא. אבל בנתנה לסיטין שפיר כתבו כיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש ואין לומר מכח הפב"ד הפקר נפקע המעילה ז"א. כי אדרבא אם על ידי נתינתו לסיטון נעשה ההקדש של הפקר וב"כ וב"כ המעות מרשות הקדש מכח הפקר ממילא שוב מעל בשלמא אי הוה כירושה מאבות דא"צ קנין שפיר י"ל הואיל דמכח ב"ד הפקר מנחילין הכסף שוב להתקדש ואם בי גזא דרחמנא היא כמקדם ודאי לא מעל אבל אם נימא דאינו רק הפקר לחוד ואינו ברשות הקדש ממילא מעל ועפ"ז יש לישב קצת הרמב"ם התמי' פ"ו מה' מעילה שפסק דנתנה לסיטון לא מעל והוא בעצמו פוסק דדבר תורה מעות קונות ולשיטת הגמרא ב"מ דף מ"ח אמרי' אי מעות קונות מדאורייתא מעל בנתנה לסיטון יעוי' בלח"מ פ"ג מה' מכירה יעוי"ש: אבל לפי הנ"ל יש לומר דהרמב"ם סובר דהפקר ב"ד הפקר מפיק ליה מהיקישא דמה אבות מנחילין כך ב"ד מנחילין א"כ אף אם ד"ת מעות קונות. מ"מ כיון שהפקיעו חכמים הקנין והפקר ב"ד הפקר והב"ד מנחילין אותו מעות גופא שוב לההקדש והיכא דהמעות לא יצא מהקדש להכי לא מעל אבל סוגיות הגמרא בב"מ י"ל דאזלי דאין ב"ד מנחילין רק יכולים להפקיר מקרא דכל אשר לא יבא לעצת זקנים יוחרם רכושו. א"כ ב"כ וב"כ אין המעות ברשות הקדש אף דגם הסיטון לא קנה המעות מכח הפקר ב"ד הפקר אין ההקדש מרויח בזה דב"כ וב"כ המעות אינו ברשות הקדש ולהכי שפיר מעל. אבל לדידן דב"ד מנחילין והכסף הדרא לגזא דהקדש מכח תקנתא דרבנן דמעות אינו קונות להכי לא מעל וק"ל. דברי ידידו אברהם נ"ה יענר: ס' לד בעזהי"ת ה' מרחשוון ת"ב"ר"ך לפ"ק קראקא: מה שהשבתי לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היוחסין מוה' חנני' ליפא מייזלש אב"ד בק"ק פרעמישלא. אתמול הגיעני מכתבו הטהור ודברת קדשו על דבר שפלפלנו יחד בהיותי במחנתו קודש ועתה הגיעני שנית העתק מדבריו על דבר הספק שנסתפק הגאון מוה' זלמן מרגליות זצ"ל בספרו ב"א ח' יו"ד ס' ס"ג בחבורה שכתבו ס"ת אם יוצאים כ"א במ"ע דכתיבת ס"ת. וכתב מעכ"ת נ"י שמראש צריך לעיין באם שכרו לסופר לכתוב ס"ת כיון דכל עיקר דמקיים בזה המצות עשה ששוכר הסופר לכתוב ס"ת הוא מכח ששלוחו של אדם כמותו אולם כל זה אם אחד שוכר לסופר לכתוב לו לעצמו