ברכת אברהם (יענר) קכא

שמתה אשתו פשיטא דירשנה כי מחשבה מבטל מחשבה כדאמרי' לענין טומאה והוא סברא ג"כ מאחר דלא נתן עיני' לגרשה כ"א בדיבור בעלמא א"כ דיבור שלו האחרון מבטל הראשון והרי חזר בו ואמר לבא אצלה עכ"ל: הרי הדבר מפורש שמורד לעולם יכול חזור ת"ל ועל דבר אשר אמרתי בהיותי אצליכם היכא שיש דיעות בין הפוסקים אם יש לאשה דין מורדת אזי הפסידה כתובתה הואיל שהוא מוחזק והיא אינה מחזקת בו לעגון מצאתי כן בס' בית מאיר ס' קנ"ד ס' ג' ז"ל כתב הב"ח לדעת כמה פוסקים יכולה לומר קים לי כבר כתבתי דלענ"ד י"ל הבעל חשוב מוחזק בכתובה ויכול לומר קים לי דיש לה דין מורדת יעוי"ש וכ"כ בס"ק א' וכדי שלא תקשה אב"ש נראה לענ"ד פשוט דכונת הב"ש דיכולה לומר קים לי היכא שהיא מוחזקת בממון הבעל עד כדי כתובתה אז יכולה לומר קים לי ולהכי מיושב נמי מה שהקשה הבית מאיר בס' ע"ז אף בלא קים לי הא יכולה למיעבד דינא לנפשי' שלא תשמש עד שיתן לה מזונות וז"א במוחזקת בממון הבעל אז יכולה למיעבד דינא לנפשה בממון אשר תח"י והיא אינה עושית כן רק מורדת מתשמיש לכן דינה כמורדת ולא קשה נמי כי כדברי למה כתב הב"ש שאין דינה כמורדת הא עכ"פ היכא שהוא מוחזק אז דינה כמורד' ז"א באם הוא מוחזק בוודאי אין דינה כמורדת כקו' הבי"מ הנ"ל דיכולה למיעבד דינה לנפשה וק"ל וקצרתי כי אין רצוני להזדקק עוד אצל שום ב"ד בדבר הזה רק באתי להעיר אותו בצדק שיעשה למען השלום וידבר משפטים את אבי האשה עד מתי הקשה לשאול עניינים כאלה אשר אין מקום כלל עפ"י דתה"ק הבשביל זה יגרום ח"ו פירוד בין הזוג. עוד סלקא על רעיוני היכא שיש רוב דיעות שדינה כמורדת אז ג"כ אינה יכולה לעגנו בשביל טענת קים לי מפני שהוא אגוד בה מכח תקנת רבינו גרשום שלא לישא שתי נשים כי יעוי' בתשובת מהרי"ט ס' קנ"א חלק א' כ' בשם ר"י בנבשתי שרוצה לומר דלא מהני קים לי במקום מחלוקת הפוסקים אם מהני תפיסה או לא והביא ראיה מתשובת מהריב"ל ח"ג ס' ס"ז גבי מצרן דהוה ספק מי נק' מוחזק ולא מהני: והרי"ט דחה דבריו דשם שאני דאין מוחזק בידו רק מוחזק מתק"ח וא"כ כיון שיש ספק אי מהני ממיל' אינו כלל מוחזק יעוי"ש א"כ האשה שאינה מוחזקת בו לעגנו שלא ישא ב' נשים כ"א מתקנת רבינו גרשום והיכא שיש רוב פוסקים שדינה כמורדת ולא תיקן כלל רבינו גרשום א"כ להנך דיעות אינה מוחזקת בג כלל ממילא לא יכולה שוב לומר קים לי וק"ל. מוצאי ש"ק אור ליום א' תרומה תר"ז לפ"ק: ידידו אברהם נ"ה יענר: ס' לג לידידי הרב החריף ובקי חכם השלם וכו' מו"ה זאב וואלף כ"י וויינסבערג: תודות לו ממני מכבדו על אשר נתן עמלו לעשות מפתחות בחבורי אשר כבדה עלי בעת ההיא לעשות כונים בעצמי מריבוי טרדותי ותשות כחי. חן חן לו ותהי עמלו לי למזכרת אהבה לנצח. ואת אשר יעיר כבודו על דברי תשובתי בס' כ"ג להביא דער מיתה נאמן מדאורייתא מהא דאיתא בשבועות דף ל"א לאפוקי מאי אמר רב פפא לאפוקי מלך וראב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד וכו' ומ"ד מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי חזינן דלרב פפא תלוי עיקר אם מדאורייתא חזי וממילא אם מדאוריית' לא חזי אף שעדותו מהני מדרבנן פטור מק"ש ולהלן דף ל"ב ע"ב אמר רב פפא הכל מורים בער מיתה שהוא חייב ואי נימא דאינו נאמן רק מדרבנן אמאי חייב לדעת רב פפא דלעיל זהו תורף קושיתו יעוי' במס' שבועות דף ל"ח בתו' שם ד"ה ורבנן הוא דפסלוהו זה לשונם אע"ג דאמר לקמן רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב משום דרבנן אכשרוהו בתר דרבנן בתר תרווייהו אזלינן לחייבו דהתם כיון דמדרבנן מועיל עדותו הרי יש כאן הפסד ממון בזה שלא העיד והכא אע"ג מדרבנן לא מהני עדותו מידי כיון דמדאורייתא מהני מחייב עכ"ל. יראה שקושיתו הנ"ל איתא בתוס' ותרוצם באמת נכון מאד יעוי"ש בתוס' ובקצה"ח סי' ל"ע ס"ק מה שכתב בזה. ומעלת כבוד תורתו רצה לישב הקו' הנ"ל דלא אמר רב פפא אלא היכא דמדאורייתא חזי אף שרבנן פסלוהו לא נפטר מכ"ש דאין כח ביד חכמים לאפקועי חיוב קרבן. דאורייתא ומביא תוס' ע"ז דף ס"ג בסוגי' דאתנן דמקשה הגמרא והא מחסרא משיכה דכתבו שם אף לר"י דסובר דדבר תורה מעות קונה מ"מ כיון שהפקיעו רבנן לקנין מעות אף ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן ולא דמי להאי דפרק הזהב דף מ"ח נתנה לסיטין מעל שקנין כסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ד ולכאורה דבריהם מחוסרי הבנה דאף באתנן כיון דקנתה מן התורה ונאסר לגבוה מי יפקיע איסורא דאורייתא ע"כ נראה לי לפרש דעיקר חלוקם הוא דבנתנה לסיטין כיון דבשעת קנין הכסף מיד חלה גם המעילה אין כח ביד חכמים להפקיע נעילה דאורייתא שכבר חלה ונתחיב מדאוריי' אבל באתנן בשעת קנין אין באן שום נ"מ לגבוה