ברכת אברהם (יענר) קכ

פסול עליו ע"כ הואיל דבשעת נתכוין להעיד פוסל כל המעמד ההוא ודוחק לומר דשם עד עליו שיעיד לחודא בלא צירוף אחר כת הראשונה ז"א כי באם שני עדים כבר העידו עדות אי כמאן דליתא כי לענין עדות ממון לא יכול הוא להצטרף כי באם יצטרף יהי' פוסל כל עדות ובמה יתוקן מה שנתכוין להעיד ע"כ הכוונה לעדות בפסול הי' ומבטל שער העדות מטעם אחד מהם קרוב או פסול: ס' לב לידידי חביבי כנפשי הרב הגדול החריף ובקי המפורסים וכו' כ"ש מוהר"ר סענדר כ"י לנדא: ביום ה' שבוע זו דברתי עם אחד מבית דינכם הצדק וחזיתי' לדעתי' כי עוד בדעתיכם בדן המורד על אשתו אף שחוזר ממרדו לא מהני. ומחויב להוציא את אשתו ויתן לה כתובתה: ולאשר אצלי אין ספק בזה שאין הדין כן: מצאתי לנכון להודיעכם. הנה מדברי הקדומים אשר ערכתי לכבוד מעלתכם שאין לאיש דין מורד אם לא מתרינן בי' והבאתי דברי הרמ"ה ותלמידי רבינו יונה ז"ל מזה גופא ג"כ מבואר שמורד יכול למיהדר יעוי"ש מה שכתבו ז"ל וכ"ת אי הכי כי פסקי' למילתא נמי לינטר ליה דילמא הדר ביה מידי דהוה אמדיר לא דמי למדיר דאע"ג דפסקי' למילתא מעיקרא כל שעתא ושעתא לאו מורד על דעת ב"ד הוא דאי הוה משכח פתח לנדרו הוה הדר ביה ואסורא הוא דמעכב עלי' אבל מורד גרידא דיכול למיהדר ביה ולא קא הדר כל שעתא ושעתא מורד על דעת ב"ד הוא ואמטי להכי יוציא מיד ליתן כתובה יעוי"ש מזה משמע ג"כ שיכול למיהדר כמ"ש אבל מורד גרידא דיכול למיהדר ביה וק"ל: גם בלא זה מוכח דאם הוא חוזר ממרדו זוכה הוא בכל שעבודי' דאית ליה על אשתו דאלת"ה רק נימא הואיל שיצא דינו שחייב להוציא כבר נפקא כל זכות שעבודי' דאית ליה א"כ קשה אמאי פסקי' באה"ע ס' צ' דהמורד יורש את אשתו נימא דפקע זכותי' מה שזכתה לו תורה בירושה א"ו דעדיין כל השעבודים שאשה משועבדת לו קיימים ועומדי' ואין דומה כלל למורדת שפקע לאחר י"ב חודש כל זכותיה דאית לה על בעלה רק שאני מורד ממורדת וכן משמע מדברי תשובות הגאון מו"ה ברוך עזיאל חזקיהו הובא בתשו' רמ"א ס' ל"ו ז"ל א"כ זכינו לדין דכיון שנישאת זה כמה שנים ובעלה היתה עזובה וגלמודה עם בנה: דוודאי כופין אותו להוציא לשיטת הפוסקים כשאינו יכול לזון ולפרנס את אשתו כופין אותו להוציא ובוודאי נקטינן כוותייהו א"כ כש"כ זה שעשה אכזריות זה שנים רבות וב"ד רואין שאין לו שום תקנה גם לעתיד דפשיט' שכופין אותו להוציא עכ" מדכתב והב"ד רואין בוודאי שאין לו שום תקנה כראה דווקא בכה"ג אבל בל"ז אף דמרד מ"מ יכול לחזור ממרדו וכן הוא הטעם לענ"ד באיש שרגיל לכעוס ולהוציא את אשתו מביתו תמיד דמבואר בא"ע ס' קנ"ד דכופין אותו להוציא: הוא הטעם ג"כ מחמת שרגיל להוציא את אשתו מביתו תמיד הוה כב"ד רואין בוודאי שאין לו שום תקנה וק"ל: ויעוי' בתשוב' רמ"א ס' קי"ב וז"ל ע"ד אחד שהי' קטט' בינו לבין אשתו והי' בחשקו לגרשה כי לא מצאה חן בעיניו או סבות אחרות רחוקות או קרובות שנסע מאשתו ובא הנה ק"ק קראקא ובעוד שהי' בכאן חתר דרכים וכתב כתבים לק"ק פוזנא באם הי' בדרך אפשרות להשוות עמה לגרשה ולא אבתה שמוע כתב שם ז"ל אם מתה יורש אותה דאף רשב"ם לא קאמר אלא בימיהם שהיו מגרשין נשותיהם שלא מדעתם: דמאחר שבדידי' תלי' מילתא והוא נתן עיניו לגרשה במי שנתגרשה דמי מאחר דאין מעכב בידו אבל בזמן הזה שאין אדם מגרש אשתו בלא דעתה וכמו שקרה לזה האיש הנ"ל שביקש לדחפה ממנו ולא הי' ביכלתו באשר שלא רצתה לפרוש ממנו וודאי אף רשב"ם מודה דלא אבד ירושתה ואני אדון הדבר בק"ו דמה כתובת אשה שהיא דרבנן אינה נפקעת במה שתתן עיני' להתגרש בו וראיה ממורדת אע"פ שאומרת מאיס עלי אפ"ה לא אבדה כתובתה אם מת הוא בתוך זמן שקבעו לה חכמים כש"כ בירושה דאורייתא שלא יאבד ירושתו מכח שרוצה לגרשה כל זמן שאין בידו לגרשה והיא עכבה עליו עכ"ל שם ואי נימא דמורד אינו יכול לחזור ממרדו מה ראיה מביא רמ"א ממורדת דלא אבדה כתובתה בתוך זמן שקבעו לה חכמים שאני התם דיכולה לחזור ממרדה בתוך זמן שקבעו לה חכמים להכי לא נפקעת ג"כ כתובתה אבל במורד דא"י שוב לחזור פקע ג"כ זכותו א"ו במורד יכול לחזור ממרדו לעולם אם לא שהב"ד רואין בוודאי שאין לו שום תקנה ומדברי תשובת רמ"א להלן מבואר הדבר עוד יותר כמ"ש ז"ל שם ועוד דכאן אין אנו צריכין לכל זה באשר שר' מרדכי הנ"ל חזר ממרדו כאשר כתב בב"ד שגבה שם על הרעה אשר חישב לעשות לאשתו ורצה לבא אצלה ופשיטא שבזה חזר לחזקתו לירש אותה וראיה, ג"כ ממורדת שכתב הגהות מיימני דאם חזרה ממרדה קודם כלות כתובתה אפי' כתובתה אלף זוז לא הפסידה וכו' וה"ה בנ"ד דאם הי' חוזר ר"מ הנ"ל קודם